אני לא יודעת אם לכתוב

[motek89]

אני לא יודעת אם לכתוב

כי אני יודעת שגם אם אני אכתוב שום דבר לא יעזור. אבל לפחות אני אוציא הכל. בינתיים. התחלתי אתמול ללמוד... ביום רביעי. באתי לבצפר חרדה, ניסיתי להדחיק את החרדות, נשמתי עמוק כל הזמן וחשבתי על דברים טובים.. דברים שמשמחים אותי. אבל בכל סיטואציה נתקלתי בחרדה. כל הזמן היה לי את הפחד הזה שמישהו שאני לא מכירה יפנה אליי וישאל שאלות.. כל הזמן ניסיתי להיות עם חברות שאני מכירה (המשכתי באותו בצפר שלמדתי בו כבר 3 שנים) אבל גם עם החברות הייתי חרדה... כל הזמן חשבתי על "מה יחשבו, מה אני אגיד, מתי ואיך אני אכנס למצבים של לדבר" וכל מיני כאלה. ניסיתי לא לחשוב על זה!! ניסיתי!!! אבל לא יכלתי.. זה אכל אותי. אתמול עוד היה בסדר, והודתי לאל כמעט בבכי של שמחה שהמחנכת שלנו משנה שעברה נשארה איתנו גם השנה. היא פשוט מלאך.. היא מורה כל כך טובה, והיא יודעת כבר על הבעיה שלי (היא לא יודעת על החרדה. היא יודעת רק שאני "ביישנית" ולא רוצה להשתתף. לא יכולה)... זה היה טוב אבל זה לא הגיע אפילו במעט לרמת החרדה.. היום התחלנו ללמוד ממש רציני... עד 5! והיו מורות מקצועיות חדשות, שאני לא מכירה. על השיעור השני היה אנגלית... והיתה מורה שלא לימדה את ההקבצה שאני נמצאת בה בשנה שעברה... וכל כך פחדתי כי בהקבצה היו הרבה בנות! יותר מידי בנות לכיתה! וכל הזמן פחדתי שהיא תקרא שמות בסבב כזה כי זה ה-ד-ב-ר שאני מפחדת ממנו כל כך!!!!! אבל למזלי היא קראה מהיומן... בכל זאת כל השיעור הייתי חרדה ואני יודעת גם שקשה לי בהקבצה הזו ומה שאני יכולה זה רק לדבר עם אמא שתתקשר ותבקש שיורידו אותי אבל בינתיים אני חושבת להשאר ב5 יחידות.... אחר כך בשיעור מתמטיקה גם היתה מורה חדשה וממנה גם פחדתי שהיא תקרא שמות בסבב.. כל הזמן אני מפחדת מזה... ישבתי ופשוט רעדתי.. דיברתי עם חברה שלי כדי להוציא טיפה את החרדה, כדי שאני לא ארגיש, כדי שמשהו אחר ימשוך את תשומת ליבי אבל זה לא עזר. למזלי לא היתה עם המורה הזו בעיה. עוד משהו טוב - המורה להסטוריה נשארה משנה שעברה. היא גם כבר מכירה אותי. והיא גם מורה טובה אז זה מעולה... אחר כך באה מורה חדשה לנ"ך והיא לרוע מזלי עשתה סבב שמות..... נלחצתי כמו לא יודעת מה, פתאום הרגשתי כאילו כל הדם עולה לראש, הרגשתי קר מאוד, ולפני שאמרתי לה את השם שלי רעדתי, נראה לי שלקח לי זמן לדבר. אוי.. אני לא מאמינה.. כשאני כותבת את זה אני בוכה לא משנה, בשיעור ניסיתי להעלם (אני יושבת בשורה האחרונה בצד ליד החלון) כדי שהמורה לא תגיד לי שוב לדבר... ולמזלי זה לא קרה שוב. אחר כך בשיעור לשון... גם היתה מורה חדשה, ועד שחשבתי שהיא חמודה.. ומצחיקה.. (היא קורעת.. אני נשפכתי ממנה ולא היה נעים לצחוק מולה..) פתאום היא אמרה את הכללים שלה או מה שלא יהיה... היא אמרה שחוץ מבחנים בכתב היא גם תעשה בחנים בעל פה... רק שמעתי את זה התחלתי לרעוד.. והרגשתי יותר ויותר את המזגן.. היה לי כל כך קר שלא שלטתי בעצמי... רעדתי בטרוף (ניסיתי לא לרעוד! זה קצת הצליח) וגם הייתי בלחץ כזה.. לא יאומן.... כל כך קשה לי.. כל כך... למזלי זה היה השיעור האחרון.... ואז ישר נסעתי הביתה.. מחר יש לי חופש.. (ימי שישי) ואני יודעת ששבוע הבא יהיו לי עוד מורות חדשות ויהיה לי שוב קשה מאוד.. כל כך קשה לי בבצפר... אני עכשיו רועדת ובוכה כשאני כותבת את זה כי אני לא יכולה... לא יכולה...

 

[בוזיקית]

קודם כל תרגעי.... ../images/Emo60.gif

תבקשי מאחד ההורים או מהמחנכת או מהיועצת, שידברו עם המורות החדשות, או שיכתבו להן מכתב, ובו יסבירו בקצרה (לא צריך לפרט יותר מדי) שיש לך בעיה ושהם מבקשים לא לפנות אלייך ולא לגרום לך מבוכה. זה ככה בשביל להכניס אותך לאיזו רגיעה ראשונית. אחר כך, כשתתחילי טיפול (למה זה מתעכב כל כך תסבירי לי?! מה את עושה כדי לקדם את העניין? צריך לנער אותם שם נראה לי!) נ.ב. מה קרה שהתחלת ללמוד לפני תחילת ספטמבר? מוזר... ורק שתדעי לך, בחטיבה התחלתי להיות מאוד חרדתית וסבלתי כזאת התעללות מצד התלמידים שלא הבינו אותי ולעגו לי ובזו לי בגלל המופנמות שהיתה לי ובגלל שאני נראית שונה (שמנה), וגם בגלל שהייתי תלמידה טובה וחרשנית, ועוד כל שנה עברתי כיתה ובית ספר, ותאמיני לי, לא יודעת מה הייתי עושה בלי טיפול ובלי התערבות של היועצת. אני זוכרת את השנים האלה כסיוט. ברוך השם שזה עבר. אם אני עברתי את זה ונשארתי בחיים, תאמיני בעצמך שגם את יכולה, את כן יכולה, את רק רגישה מאוד ומודעת מאוד לעצמך ואת חייבת טיפול דחוףףףףףףףףףף ! תיפני ליועצת שתזיז את העניינים, כי חבל לי על כל רגע שאת ככה. באמת, את תראי שזה יסתדר. רק תני לעצמך את האפשרות להעזר. העזרה תגיע, ומצבך ישתפר ב"ה. תאמיני בעצמך שאת יכולה, ותראי שדברים טובים יקרו. שולחת לך

מכל ה -

 

[motek89]

בוזיקית ...

אני אבקש מאמא שלי שתדבר עם המחנכת שהיא תדבר עם המורות המקצועיות עליי. זה עזר בשנה שעברה אבל תמיד יש פאשלות למשל מורה אחת לא היתה בבצפר אז המחנכת לא דיברה איתה, או שמורה אחת שכחה, או.. יש מלא מקרים! לא תמיד זה עוזר, אם למשל אני מגיעה להנהלה איכשהו, אז קשה לי לדבר, או למשל יש לנו קיוסק, אז מה, המחנכת תדבר גם איתם?! זה פשוט לא הגיוני.. בקשר לטיפול. אבא שלי התקשר אתמול לקופת חולים ואמר להם שכבר 3 חודשים הוא מתקשר ומשאיר הודעה ולא חוזרים אליו. הם אמרו שהוא צודק ושיום ראשון זה שמשבץ אנשים (לא הבנתי בדיוק) יתקשר אלינו. אני מקווה שהטיפול יבוא כמה שיותר מהר!!! אצלי זה לא בעיה שמתנכלים לי וצוחקים עליי... אני דווקא אחת מאוד חברותית.. אבל אני פשוט מפחדת נורא.. מהכל.. מהכל! וכל הקטע הזה... כל הלחץ... והחרדה.. עושה אותי הרבה הרבה עצבנית.. על סתם דברים.. זה משפיע גם על רגשות מסויומות... זה משפיע על כל מיני דברים...

 

[בוזיקית]

תיראי מותק...

הצעתי את מה שהצעתי רק כדי לחסוך ממך עד כמה שניתן את המגע עם הדברים שמעיקים עלייך כל כך. כתבתי גם שלא מדובר בפתרון, אלא ברמה הראשונית בלבד, רק כמו "פלסטר" עד שיגיע ה"ניתוח" אם הבנת את המשל. כבר כתבתי פה בעבר ואני אזכיר כי זה מאוד חשוב - הלקח הכי חשוב שלמדתי בטיפול היה שאין רשת בטחון ליפול עליה! כן, זה מפחיד, אבל מה לעשות זה החיים, ואם תלמדי להתמודד עם זה עכשיו, כשאת עוד צעירה, ייחסך ממך סבל רב בבגרותך. כל החיים שלי חיפשתי תמיד את המקום הבטוח וכמעט שלא העזתי לעשות שום צעד אל הלא נודע (חוץ מכמה דברים מאוד מאוד אמיצים שכן עשיתי דווקא), לא העזתי "לטבול את כפות הרגליים במים". פחדתי לחיות. פחדתי לדבר עם דמויות סמכותיות. פחדתי להשתטות בעיני אנשים. וכשהתבגרתי המשכתי לחפש את זה ולבקש הבטחות שתמיד תהיה לי קרקע יציבה מתחת לרגליים. ביקשתי להבטיח ששום דבר רע לא יקרה, גם במחיר של להישאר תקועה לנצח באותו מקום ולא לראות את העולם. והמכות באו. והנפילות הגיעו. והן הגיעו כי לא הייתי מוכנה להן. דווקא אז הן קרו. ובטיפול למדתי שאפשר לחיות גם בלי לדעת מה יקרה כל דקה וכל שניה מהחיים ולהרפות קצת את המתח, כי בלאו הכי אין לי שליטה על מה שעתיד להתרחש! אז למה לתכנן כל דבר ולדאוג? כבר כתבתי כאן את תפילת השלווה בה משתמשים המכורים האנונימיים. אכתוב אותה שוב למענך, ואני מבקשת שתקראי היטב פעם פעמיים שלוש אפילו עשר, עד שתפנימי כמה שהמילים שם נכונות. אם תחיי לפי התפילה הזאת יהיה לך הרבה יותר קל בחיים. אגב - ה"איש שמשבץ אנשים" הוא פסיכולוג / עובד סוציאלי, שתפקידו לקבל את המטופל בפעם הראשונה שהוא מגיע למרפאה, לראיין אותו, לשוחח איתו על הבעיות שלו והציפיות שלו מהטיפול (זה לא מפחיד, זה לא מבחן, אל תדאגי) ולאחר השיחה (לפעמים יש צורך ביותר משיחה אחת) הוא מפנה את המטופל למטפל שיהיה הפסיכולוג שלו הקבוע. התהליך הזה הוא שיגרתי ונקרא בשפה מקצועית "in take" (קבלה, קליטה). ועוד בקשה - תשיגי לך את הספר של דייל קארנגי "אל דאגה" (ספר ישן, בדרך כלל נמכר ב"מוזלים" בחנויות), תקראי, תפנימי, ותבצעי את התרגילים!!! אין לך מושג כמה שזה עזר לי. עוד טיפ קטן - תקחי לך בילקוט טיפות "רסקיו", ובמידת הצורך תקחי לך כמה טיפות בלי שיראו (תלכי לשירותים או משהו). שמעתי שזה עוזר. ונסיים בתפילת השלווה, אני מקווה שאני זוכרת נכון את המילים, וגם אם לא, זה הרעיון: אלי, תן בי הכוח לשנות את אשר ביכולתי את השלווה להשלים עם שאיני יכול לשנות ואת הבינה להבדיל בין השניים

 

[motek89]

תודה על התגובה הארוכה...

אני באמת מקווה שהטיפול יבוא בקרוב כי אני רואה שבינתיים אני מתמוטטת. אני לא מסוגלת לחיות עם החרדה, זה כל כך מקשה עליי בכל כך הרבה תחומים, אני מפחדת ללכת לבצפר!! אני פשוט מפחדת. והשנה יש לנו חוק חדש, מותר להעדר משיעורים רק 10 אחוז מכלל השיעורים שיש במחצית אחת. אם עוברים את ה10 אחוז יורד ציון בתעודה הרגילה, וגם במגן!! אז אני לא יכולה אפילו לחשוב על לא ללכת לבצפר. וזה כל כך מלחיץ.. בכל שיעור אני לחוצה כמו לא יודעת מה, מתפללת שהמורה לא תגיד לי לדבר. אני אחפש את הספר שציינת.... בקשר לרסקיו - יש לי את הטיפות האלה (מאמא שלי) שנה שעברה הם היו איתי כל הזמן בילקוט, לקחתי אותם לפעמים אבל זה לא עזר. לא הרגשתי שום דבר. זה עזר קצת אולי פסיכולוגית כי חשבתי על זה שזה יעזור אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, זה בכלל לא עזר!

 

[בוזיקית]

אין בעד מה, חמודה ../images/Emo141.gif

אולי בינתיים עד שהטיפול יגיע תלכי לרופא משפחה ותבקשי תרופת הרגעה קלה? או שתיקני קלמנרבין? אני אישית השתמשתי בתרופה הזאת (בעצם זה לא תרופה, זה טבעי) ומאוד עזר לי. רק עד שיגיע הטיפול המיוחל... ובקשר להיעדרות משיעורים - למה החוק הזה מדאיג אותך? את נעדרת הרבה? חוץ מזה תמיד כשחולים אפשר להביא אישור מרופא ואז זה העדרות מוצדקת ואי אפשר להוריד לך ציון...

 

[motek89]

../images/Emo108.gif

אני אבקש מאמא שלי שתקנה לי... אני לא בטוחה שהיא תסכים כי אולי זה יקר מידי (אף אחד לא מבין כמה אני סובלת). החוק מדאיג אותי כי גם אם מביאים אישור מהרופא זה נחשב. כל דבר נחשב. גם ארוע משפחתי. (משוגעים!!) ואני לא נעדרת הרבה אבל לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה אז אני לא באה לבצפר....

 

[בוזיקית]

תקשיבי, לכל דבר נמצא פתרון...

קלמנרבין זה לא עולה יקר בכלל. תקני בבית מרקחת של קופת חולים - שם הכי זול. ומה יעזור לך לדאוג עכשיו מהחוק החדש שאולי בכלל לא יהיה קשור אלייך? זה כמו לדאוג מעכשיו באיזו עבודה תעבדי בגיל 30 ואיך יקראו לילד השלישי שלך... דיה לצרה בשעתה! לא יודעת למה יש לי הרגשה שאת עסוקה יותר מדי בפחד מהעתיד. קראת את תפילת השלווה? בואי תעשי תרגיל - ספרי לי במילים שלך מה הבנת ממה שכתוב שם. קחי דף ועט, או שתקלידי במחשב, ותעלי את זה לפה, תספרי לי איך זה מתחבר לחיים שלך ומה את יכולה לקחת מזה! ואני מפצירה בך שתקראי את הספר "אל דאגה". יש עוד משפט יפה, אני לא זוכרת מי חיבר אותו, אבל זה הולך בערך ככה: העבר תם העתיד עדיין אם כן - דאגה מאין?

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo140.gif

מה קורה עם הקופת חולים מותק? האם ניסית למצוא במקום מגורייך קבוצה של חברה' צעירים שמתמודדים עם חרדות? האם הסתכלת על קישור הפורפורציות שצירפה בוזיקית? את דורשת מעצמך המון, מתמודדת עם למודים קשים, רגישה, בחורה טובה ובכל זאת כל כך כל כך לא מפרגנת לעצמך שאפשר לקבל אותך כמו שאת. את מעוררת כאן בפורום המון סמפטיה ותמיד מופיעה נעימה ועדינה. פרגני לעצמך קצת. את בסדר גמור!

 

[גגווננייםם]

מותק,

גם אני סבלתי מחרדות קשות שהתחילו בחטיבת הביניים, אז, לא ידעתי מה יש לי, חשבתי כל פעם שאני הולכת למות גלי חום וקור טישטוש ראיה דפיקות לב מואצות חולשה כל התיאורים האילו כל כך מוכרים לי, אחת הדרכים לעזור לעצמי היה פשוט לכתוב. היתה לי מחברת ובכל שיעור(גם אני ישבתי בקצה הכיתה בצד ליד החלון)הייתי כותבת סיפורים, שירים,הגיגים, פשוט הייתי בורחת לעולם הדמיון זה מאוד עזר לי גם כשהתחלתי טיפול פסיכולוגי הייתי כותבת בעצם עד היום האחרון ללימודים כתבתי סיפורים קצרים. והיום יש לי מזכרת נפלאה למרות שהתקופה היתה איומה עבורי.

 

[בוזיקית]

קטעים איתך... ../images/Emo151.gif

ככה נולדו הספרים הראשונים שכתבתי...! הבעייה שזה יכול לנתק את מותק ממה שנעשה בשיעור ולהוריד את הריכוז שלה, ואז, אם המורה תיפנה אליה יהיה לה עוד יותר קשה לחזור ל"מציאות". אבל אולי סתם שתוציא את הרגשות על הנייר ותקשקש - לא משהו שצריך ריכוז במידה גבוהה, עדיף, כי ככה היא תוכל להיות "גם פה וגם שם" בו זמנית... נ.ב. אני לא עשיתי את זה רק בגלל חרדות. עשיתי את זה משיעמום בעיקר, ואפילו כתבתי באחד הספרים הקדשה למורה שלי למתמטיקה, שבזכות "כושרו ללמד בצורה כה "מרתקת" סייע לפיתוחו של הספר....

 

[גילה זילברמן]

רעיון נפלא המחברת ../images/Emo20.gif

יש מחקר שמראה שעצם הכתיבה עצמה- עוזר להרגיש יותר טוב. אתה פורק את הרגשות על הדף וזה גם נותן פרספקטיבה, מכניס קצת מרחק בינך לבין החוויה שלך כי אתה כאילו קצת מתעד אותה מבחוץ ויודע שיום אחד תקרא את זה ממקום אחר מהמקום שאתה נמצא בו היום.

 

[l i r o n R]

לפעמים..

ככה מדיי פעם יש איזה מן דחף מוזר כזה לכתוב...שאי אפשר להסביר.. וזה עוזר מאוד להוציא את הפחדים, בעצם העובדה שכותבים אותם זה כמו לספר אותם למטפל, רק שהמחברת שומעת .. כשהייתי בטיפול המטפלת שלי ביקשה ממני לנהל יומן של כל יום מה עשיתי ומה רמת הפחד שחשתי בכל אחד מן הדברים...כדאי לנסות לנהל יומן שכזה, לאתר את הדברים היותר מאתגרים ואולי לנסות להתמקד בהתגברות עליהם... מותק תנסי לשים לעצמך מטרות, לעבור כל מיני סיטואציות שמפחידות אותך...מעין מבחנים קטנים... כשתעברי אותם, גם אם זה יהיה מאוד קשה ותרגישי שהעולם מתמוטט ואף אחד אפילו לא יודע, אח"כ תרגישי כ"כ טוב עם עצמך ועצם העובדה שעברת את זה תחזק אותך! בהצלחה!

 

[גילה זילברמן]

מחשבה נוספת ../images/Emo20.gif

החששות שאת מביאה קשורות במורות חדשות שלא מכירות אותך. נדמה לי שלתאר מורה אחת כ"מלאך" אומר שיש גם מורות שהן ההיפך הגמור מזה וזה יכול להלחיץ. האמת היא, שלא חשוב מי המורה ומה היא חושבת עלייך, את יכולה ללמוד ולהצליח בלי קשר. מעניין שאת מביאה את החשש שלך מהנשים המבוגרות האלו, לכאן, לפורום שגם בו יש נשים מבוגרות ממך שלא ממש מכירות אותך. והנה- כאן את מרגישה נח, מקבלת הזנה. אז כנראה שאת יודעת שזה אפשרי.

בהצלחה!

 

[motek89]

אני לא חושבת שרעיון הכתיבה יעזור

פעם כתבתי שירים, סיפורים, ציירתי ציורים ואני עדיין מציירת. לכתוב אני לא יכולה בגלל איזה מקרה שקרה בעבר וכשאני כותבת זה מזכיר לי את המקרה... וחוץ מזה אני גם חייבת ללמוד - אל תשכחו, אני בכיתה י', יש לי השנה 3 בגרויות או 4. (תנ"ך, לשון, ו2 מגמות) אני באמת לא יודעת למה אני נלחצת כל כך, הרי יש כאלה מורות מצוינות כמו למשל המחנכת שלי. אבל פשוט הלחץ והחרדה נמצאים אצלי בכל דבר, זה לא קורה רק עם המורות... זה גם עם החברות, עם כל דבר! אבל פשוט מהצד של המורה - אני רוצה שהמורות ידעו שאני טובה, ושאני יכולה, וזה מפעיל עליי לחץ להוכיח את עצמי, ואז אם למשל אני אגיד להן שאני לא רוצה לקרוא או לענות, הן יחשבו שאני לא טובה או שאני לא רוצה ללמוד. בגלל זה הלחץ הוא כפול... אני דורשת מעצמי. אתמול בשבת דיברתי עם ההורים שלי בסעודת שבת, ופשוט בכיתי. הסברתי להם הכל הכל וכל הזמן בכיתי. סוף סוף הם הבינו את גודל הבעיה, ובמוצאי שבת אמא שלי ישר דיברה עם המחנכת והסבירה לה שהבעיה גדולה... המחנכת כבר מכירה אותי משנה שעברה אבל בכל זאת רציתי שהיא תדבר עם המורות המקצועיות החדשות, אלה שלא מכירות אותי... היא אמרה לאמא שלי שהיא נורא אוהבת אותי, וטוב שהיא דיברה איתה על זה. היא אמרה שאני תלמידה טובה והמורות והחברות אוהבות אותי...ובסוף שנה שעברה רוב המורות באו אליה ואמרו לה עד כמה השתפרתי... חח ואמא שלי בכתה.. מהתרגשות.. היום המחנכת באה אליי בסוף השיעור ואמרה לי שהיא שמה לחלק מהמורות פתקים בתא, ושם הסבירה להן על הבעיה. היא שאלה אותי אם אני רוצה לדבר עם היועצת, יש לנו חדשה. (הקודמת - שנה שעברה הלכתי אליה ואחרי 2 פגישות היא אמרה לי שהיא כבר תקרא לי ומאז היא לא קראה לי והיא אפילו לא זוכרת אותי, בגלל זה לא רציתי ללכת אליה יותר) היום היה יותר טוב מיום חמישי... ואני שמחה. אני מקווה שהכל יסתדר למרות שיש לי תמיד תמיד את החרדה, אפילו עם החברות.. תודה על התגובות!!! זה ממש מחזק

 

[l i r o n R]

מותק!!!!!../images/Emo23.gif

אני מבינה אותך לחלוטין!!! גם אני חוויתי המון חרדות במהלך הלימודים שליף בסוף כיתה יא'...וזה היה חמוד עד כדי כך שלא ניגשתי בכלל לבגרות במתמטיקה ואח"כ הייתי צריכה להשלים אותה... זה כ"כ עוזר שהצוות יודע על הבעיה, ההתייחסות הרבה יותר טובה, היחס מקסים ויש המון עזרה ותמיכה. אני מקווה שהיועצת החדשה תהיה יותר טובה, משום שאני יכולה להגיד לך שהיוצעת שלנו בבית הספר הייתה מקסימה ועזרה לי לאורך כל השנה וגם בשנה שבאה אחריה (כיתה יב', השנה)... כשמודעים לבעיה אז יודעים איך להתייחס אליה וזה עוזר לשני הצדדים.. אל תפחדי כ"כ...תהיי בטוחה בעצמך! את תלמידה טובה! הכל יהיה בסדר! הבגרויות יעברו כ"כ מהר...אין לך מה לדאוג...התרכזי בהיום וכמה טוב שאת מחייכת!

 

[motek89]

אני אולי תלמידה טובה...

אבל זה לא קשור... הפחד מפריע. וזה לא רק פחד ממבחנים (יש לי בעיקר פחד מזמן - לחץ שאני לא אספיק, ואז זה מפריע במהלך המבחן - מרוב הלחץ אני לא עושה כלום). תגידי, מה עשית בבגרויות בע"פ כמו היחידה באנגלית? עשית אותם? הצלחת? נראה לך שאני אוכל לעשות פטור מזה ולעשות משהו אחר במקום? כי יש לי פחד עצום מלדבר.. וזה בטוח ישפיע על הציון אם אני אעשה את זה בכל זאת! והשנה יש לי יחידה אחת בע"פ בבגרות במגמה (מחשבים) ! אני ממש בלחץ מזה . ועם היועצת אני אולי אדבר אני לא יודעת אני בכלל לא מכירה אותה וקשה לי לסמוך עליה ועל הידע שלה (היועצת הקודמת לא הבינה בכלל מה הבעיה אצלי והיא כל הזמן חשבה מה לעשות ולא עשתה כלום) מה שכן....המחנכת נותנת לי המון המון ביטחון אני לא יודעת למה ואיך אבל עכשיו אני מרגישה קצת יותר שלווה... היא פשוט מורה מעולה בחיים לא היתה לי מורה שכל כך אהבתי ככה....

 

[l i r o n R]

מותק, את באמת מותק...../images/Emo140.gif

ראשית כל, שימי לב כמה פעמים המילה "פחד" חוזרת על עצמה במשפטים שלך...את מוכרחה להסתכל לו בעיניים...הוא לא יחליט איזה מבחן תעשי ואיך תעשי אותו. תדברי אליו, תצעקי עליו...תגידי לו ללכת!! את תקבלי כלים, בתקווה, כאשר תתחילי ללכת לטיפול, השיחות עוזרות מאווווווווד...והכלים יעזרו לך בהתמודדות היום יומית. תהיי חזקה ושלמה עם עצמך. את עושה את המקסימום וזה קשה להילחם בפחד...קשה, אבל לא בלתי אפשרי! ותכניסי לך את זה לתודעה! בנוגע לבגרויות...אנגלית הוא המקצוע שאני הכי טובה בו כך שלא הייתה לי ממש בעיה..בגרויות לכשכלצמן הן דבר מלחיץ ביותר ואני מבינה אותך...על אחת כמה וכמה אם את מודעת לזה שיש לך פחד בהבעה מילולית. אבל כמו שבוזי אמרה, "דיה צרה בשעתה"...מי יודע, אולי עד שתגיע הבגרות תהיי התלמידה הכי מחוזקת בכיתה? ותעברי את הכל מבלי להניד עפעף...את תהיי בסדר...היי רגועה ושלווה. גם לי הייתה מחנכת מדהימה שתמכה בי לכל אורך הדרך...היעזרי בה בחוכמה, היא לטובתך, כשם שאנחנו כאן לטובתך. אם את צריכה עוד עזרה בנוגע להתמודדות עם הבגרויות, את מוזמנת לפנות אליי בכל עת...

 

[motek89]

תודה...../images/Emo13.gif

כל כך קשה להתמודד עם הפחד!! זה לא קל!! אני מנסה... אבל עדיין קשה לי מאוד... אני באנגלית לא טובה, אולי בגלל זה אני מפחדת. כי אני מצפה מעצמי לטוב ביותר.. ואני עדיין מפחדת מבגרויות בע"פ, גם כי יש לי השנה! והחרדה בטוח תשאר עד הבגרות... אני מפחדת ומדברת על זה כבר עכשיו כי אני לא רוצה שיהיה מאוחר מידי! אז אני אכנס ללחץ כפול מזה שאני נמצאת בו עכשיו, ואני שונאת את זה. היום היה די בסדר בכיתה, המחנכת ממש מחזקת אותי. רק המבטים החמים שלה מחזקים. גם היועצת החדשה נכנסה לכיתה והציגה את עצמה, והיא נראית חמודה.. אולי זקנה מידי. כל הזמן חששתי, אבל למרות הכל עברתי את היום הזה. בשיעור לשון אפילו עניתי תשובה! אבל אז המורה שאלה מי ענתה ואמרתי אני והיא שאלה אותי איך הגעתי לתשובה.... אז לא עניתי כל כך, אמרתי "אמממ כי ככה נראה לי.." ואז היא שאלה בת אחרת ואמרה לי.. אבל ידעתי את התשובה... פשוט הייתי בלחץ אז לא עניתי. אני מרגישה שאני משתפרת לאט לאט, אני עושה מאמצים אדירים. הגעתי כבר לעליה כזו בעבר.. אבל תמיד אחריה באה ירידה.. תמיד! אין, תמיד זה ככה. אחרי עליה יש ירידה! אני חושבת שבעיקר אני מפחדת שבנות יצחקו עליי או שירדו עליי למרות שכנראה כולן אוהבות אותי.. פשוט בשנה שעברה היה ריב גדול עם כמה בנות, בינהן אחת שהיתה החברה הכי טובה שלי למשך המון זמן... והריב הזה כל כך השפיע עליי, גם לפני הריב היו לי חרדות! אבל כשזה התחיל החרדות גברו... הן פשוט פגעו בי במקומות הכי כואבים שאפשר.. קיללו, אותי, כתבו עליי שירים מגעילים, השפילו אותי... והן גם גררו כמעט חצי שכבה... בסוף השנה העיפו את הבנות האלה, ולא בגלל הריב, אלא בגלל בעיות אחרות. הכל משמיים. עכשיו אין מי שיציק לי אבל למרות הכל אני עדיין מפחדת, כי כמו שזה התחיל אז זה גם יכול לצוץ כל יום....

 

[l i r o n R]

נתמודד עם זה דבר דבר...

בינתיים תסתכלי על הצד החיובי! ענית תשובה בלשון...אמנם היית בלחץ אז לא הצלחת להמשיך לדבר...אבל עדיין ענית וגם אמרת שזאת את! זה משהו שאני לא עושה... יש לי כמה שאלות: זאת כיתה חדשה שהנכנסת אליה? כי לפחות אצלינו בכיתה י' נכנסים לכיתות חדשות של מגמות (עיוני, מב"ר וכו') יש לך חברים/ חברות שיודעים על מצב החרדה בו את שרויה? את חושבת ללכת לדבר עם היועצת, למרות שהיא נראתה קצת זקנה...?

היי חזקה מותק!! אנחנו איתך!!