talush2005
New member
אני לא יודעת אם פה זה מקום לשפוך את הלב על
החיים בכלליות אבל אם לא לפחות הכתיבה קצת תשחרר. לא כתבתי בפורום הזה מעולם.
אני יושבת ביום חורפי וגשום שכזה , מחשבות עם עצמי על החיים ובעיקר על העבר,כמה אני מתגעגעת לעבר. הבעיה הגדולה שלי היא שאני מאד קשורה לעבר ולדעתי אפילו תקועה בו וברור לי למה, למה הוא מפריע לי להמשיך קדימה.
אני בת 24 ומסתכלת על עצמי לפניי 4 שנים - בערך מהחצי שנה האחרונה לשירות בצבא והשנה שבין הצבא ללימודים - לא היתי צריכה לעשות כלום והכל הסתדר לבד. היתי חיילת בסוף השירות , מלא חברות טובות מהצבא ובכלל , היה לי אחלה שירות , הכרתי את החבר הראשון בלי שבכלל חפשתי או חשבתי שאני רוצה חבר באותה תקופה ,זה פשוט קרה אחרי תקופת ידידות ארוכה והוא העלה שלב, כמה נפלא. השתחררתי ואחרי הפסיכומטרי לא הרבה זמן אחרי חברה טובה עבדה באיזה מקום וסדרה לי גם לעבוד שם ובאמת עבדתי שם 8 חודשים והכי נהנתי בעולם -זו היתה תקופה מדהימה ועבודה מדהימה עם אנשים מדהימים. לא התאמצתי מידי ודברים פשוט הסתדרו בלי שחשבתי עליהם או שחשבתי שחסר לי.
הקשר נגמר לפניי 3 שנים , ממש כמה שבועות לפניי שהתחלתי תואר ,אחרי כמעט שנתיים הכי מדהימות שהיו לי בחיים וזה בנוסף לזמן שהיינו ידידים קודם,הוא היה הכל בשבילי ולימד אותי הכל . אבל התחלתי תקופה חדשה של לימודים באופטימיות גדולה. חייבת לציין שכן הכרתי אחלה בנות והיה לי לימודים מעניינים בתואר ומאד נהנתי סה"כ מה3 שנים האלה אבל שומדבר אחר לא הסתדר מאז. סיימתי ממש לפניי כמה חודשים את התואר והתחלתי בחיפושים אחרי עבודה בתחום של התואר. בערך צקצת לפניי החגים , היתי בהמון ראיונות ואיפושהו התפקששו. אני כבר מעל שנה לאחרי שנסגר סופית הסיפור עם האקס והרגשתי מוכנה באמת לקשר חדש, מחפשת בכל ובאמת בכל אתר הכרויות , פורום וקבוצה בפייסבוק של הכרויות וחוץ מהמון דייטים שומדבר לא יצא מזה , אפילו לא כלום מעבר לדייט שני. הלכתי גם לכל מיני מסיבות ומסגרות שאפשר להכיר ושום דבר לא יצא שוב יותר מכמה דייטים ,אפילו לא נשיקה. אין לי דרך אחרת להכיר כי בלימודים אצלי היו 90 אחוז בנות בתואר ודרך חברות אין לי איך להכיר. החברות לאט לאט כולן מסתדרות עם חבר והקשר התרופף עם כמה אנשים שהיו מאד קרובים אליי.
אני יושבת וחושבת , למה לפניי 3 שנים בלי שחשבתי בכלל , בלי שהתאמצתי וחפשתי היה לי חבר ועבודה שאני אוהבת והכל הסתדר הכי טוב , למה שבאמת רוצים ומחפשים ומתאמצים כל כך למצוא זה לא קורה ? האם אי פעם ארגיש את אותו אושר שהרגשתי לפניי 4 שנים ?? או שאולי העבר לא יחזור לעולם ?
אני תקועה בעבר בכל היבט אפשרי גם עדיין בקטע של האקס אפשר לומר, כי מעולם עד לפניי חצי שנה לא נתקנו לגמריי קשר וכי יש לי עוד 2 חברות שהכרתי דרכו ובכל זאת הם ידידות שלו. אני תקועה בעבר וזה תוקע אותי אני יודעת אבל איך אני לא אהיה תקועה במקום שהיה לי כל כך טוב ?
אני יודעת שתגידו שזה מה שמפריע לי למצוא כל מה שאני מחפשת , אבל אין לי ממש מה לעשות עם זה , באמת שנסיתי הכל , נסיתי להכיר גם סתם אנשים באינטרנט ובכל דרך אפשרית לצאת מזה אבל אני לא בטוחה שאפשר . לפעמים בא לי ליסוע לארץ רחוקה בלי להכיר אף אחד ולהתחיל דרך חדשה , כי כל עוד יש אנשים מהעבר בחיים הוא תמיד יהיה שם עם הזכרונות , אבל ברור לי שזו בריחה וזה לא יעזור.
ברור לי שהיו לי גם בשנים האחרונים דברים טובים ושגם אז בטוח מצאתי על מה לקטר והיו דברים שלא הולכים לי אבל הדברים החשובים לי בחיים שלי כרגע לא מסתדרים לי. אני מחפשת ומחפשת בעיקר עבודה וזוגיות בכל מקום ולא רואה סוף לחיפושים.
אני מרגישה ייאוש כמו שלא הרגשתי בחיים שלי. תמיד היתי אופטימית ועכשיו אני כבר לא בטוחה שיש עתיד טוב באופק . לא יודעת איך לצאת מהייאוש, אבל ככה אי אפשר להמשיך.
אשמח לכל עצה, גם כאלה כמו את לא נורמאלית .
החיים בכלליות אבל אם לא לפחות הכתיבה קצת תשחרר. לא כתבתי בפורום הזה מעולם.
אני יושבת ביום חורפי וגשום שכזה , מחשבות עם עצמי על החיים ובעיקר על העבר,כמה אני מתגעגעת לעבר. הבעיה הגדולה שלי היא שאני מאד קשורה לעבר ולדעתי אפילו תקועה בו וברור לי למה, למה הוא מפריע לי להמשיך קדימה.
אני בת 24 ומסתכלת על עצמי לפניי 4 שנים - בערך מהחצי שנה האחרונה לשירות בצבא והשנה שבין הצבא ללימודים - לא היתי צריכה לעשות כלום והכל הסתדר לבד. היתי חיילת בסוף השירות , מלא חברות טובות מהצבא ובכלל , היה לי אחלה שירות , הכרתי את החבר הראשון בלי שבכלל חפשתי או חשבתי שאני רוצה חבר באותה תקופה ,זה פשוט קרה אחרי תקופת ידידות ארוכה והוא העלה שלב, כמה נפלא. השתחררתי ואחרי הפסיכומטרי לא הרבה זמן אחרי חברה טובה עבדה באיזה מקום וסדרה לי גם לעבוד שם ובאמת עבדתי שם 8 חודשים והכי נהנתי בעולם -זו היתה תקופה מדהימה ועבודה מדהימה עם אנשים מדהימים. לא התאמצתי מידי ודברים פשוט הסתדרו בלי שחשבתי עליהם או שחשבתי שחסר לי.
הקשר נגמר לפניי 3 שנים , ממש כמה שבועות לפניי שהתחלתי תואר ,אחרי כמעט שנתיים הכי מדהימות שהיו לי בחיים וזה בנוסף לזמן שהיינו ידידים קודם,הוא היה הכל בשבילי ולימד אותי הכל . אבל התחלתי תקופה חדשה של לימודים באופטימיות גדולה. חייבת לציין שכן הכרתי אחלה בנות והיה לי לימודים מעניינים בתואר ומאד נהנתי סה"כ מה3 שנים האלה אבל שומדבר אחר לא הסתדר מאז. סיימתי ממש לפניי כמה חודשים את התואר והתחלתי בחיפושים אחרי עבודה בתחום של התואר. בערך צקצת לפניי החגים , היתי בהמון ראיונות ואיפושהו התפקששו. אני כבר מעל שנה לאחרי שנסגר סופית הסיפור עם האקס והרגשתי מוכנה באמת לקשר חדש, מחפשת בכל ובאמת בכל אתר הכרויות , פורום וקבוצה בפייסבוק של הכרויות וחוץ מהמון דייטים שומדבר לא יצא מזה , אפילו לא כלום מעבר לדייט שני. הלכתי גם לכל מיני מסיבות ומסגרות שאפשר להכיר ושום דבר לא יצא שוב יותר מכמה דייטים ,אפילו לא נשיקה. אין לי דרך אחרת להכיר כי בלימודים אצלי היו 90 אחוז בנות בתואר ודרך חברות אין לי איך להכיר. החברות לאט לאט כולן מסתדרות עם חבר והקשר התרופף עם כמה אנשים שהיו מאד קרובים אליי.
אני יושבת וחושבת , למה לפניי 3 שנים בלי שחשבתי בכלל , בלי שהתאמצתי וחפשתי היה לי חבר ועבודה שאני אוהבת והכל הסתדר הכי טוב , למה שבאמת רוצים ומחפשים ומתאמצים כל כך למצוא זה לא קורה ? האם אי פעם ארגיש את אותו אושר שהרגשתי לפניי 4 שנים ?? או שאולי העבר לא יחזור לעולם ?
אני תקועה בעבר בכל היבט אפשרי גם עדיין בקטע של האקס אפשר לומר, כי מעולם עד לפניי חצי שנה לא נתקנו לגמריי קשר וכי יש לי עוד 2 חברות שהכרתי דרכו ובכל זאת הם ידידות שלו. אני תקועה בעבר וזה תוקע אותי אני יודעת אבל איך אני לא אהיה תקועה במקום שהיה לי כל כך טוב ?
אני יודעת שתגידו שזה מה שמפריע לי למצוא כל מה שאני מחפשת , אבל אין לי ממש מה לעשות עם זה , באמת שנסיתי הכל , נסיתי להכיר גם סתם אנשים באינטרנט ובכל דרך אפשרית לצאת מזה אבל אני לא בטוחה שאפשר . לפעמים בא לי ליסוע לארץ רחוקה בלי להכיר אף אחד ולהתחיל דרך חדשה , כי כל עוד יש אנשים מהעבר בחיים הוא תמיד יהיה שם עם הזכרונות , אבל ברור לי שזו בריחה וזה לא יעזור.
ברור לי שהיו לי גם בשנים האחרונים דברים טובים ושגם אז בטוח מצאתי על מה לקטר והיו דברים שלא הולכים לי אבל הדברים החשובים לי בחיים שלי כרגע לא מסתדרים לי. אני מחפשת ומחפשת בעיקר עבודה וזוגיות בכל מקום ולא רואה סוף לחיפושים.
אני מרגישה ייאוש כמו שלא הרגשתי בחיים שלי. תמיד היתי אופטימית ועכשיו אני כבר לא בטוחה שיש עתיד טוב באופק . לא יודעת איך לצאת מהייאוש, אבל ככה אי אפשר להמשיך.
אשמח לכל עצה, גם כאלה כמו את לא נורמאלית .
