קרן של ענבר
New member
אני לא יודעת מאיפה להתחיל אז
אני מתחילה מלהחליף שם (אני עדיין לא מאמינה שזה באמת קרה לי/לנו) סיפור הלידה שלי - לבעלות לב חזק בלבד להזכירכן תאריך הלידה המשוער שלי היה 15/12/2001 בפועל ילדתי ב 27/12/2001 הזמן עבר לו עד לשבוע 41 + במהלכו קיבלתי טלפון ממרפאת פוריות של הדסה הר הצופים (זוכרות שסיפרתי לכן פה בפורום על היחס החם והנחמד שלהם) ששאלו לשלומי כשהרופא שלנו דר´ הולצר שמע שאני כבר עברתי את התאריך המשוער הוא המליץ לנו ללכת לחדר לידה ולבדוק אפשרות של זירוז התייעצתי עם הרופאה בטיפת חלב ועם הרופא שלי בקופה ובסוף החלטתי שאני הולכת להדסה עין כרם לבדוק מה קורה סך הכל היות ומדובר בהפרייה ואין טעות בחישוב גיל ההריון כמו שקורה לעיתים בהריונות רגילים - זה הפך להיות מלחיץ הגענו ביום שלישי 25/12 לעין כרם בדקו אותי וכלום - אין צירים אין פתיחה הכל סגור ומסוגר אין שום סימן - נאדה היות וחדר הלידה היה עמוס שיחררו אותי וביקשו שאחזור למחרת לזירוז במקרים כאלה לא לוקחים סיכונים - ביקשו גם שאבוא עם התיק שהכנו כי מכאן לא תצאו אלא רק עם תינוקת יצאנו עם חיוך מאוזן לאוזן - אני מדגישה את היחס החם והצוות המקסים של בית החולים אין לי מילים לתאר את ההרגשה הטובה שנם נתנו לי עד שהתשחחרנו הבייתה חזרנו למחרת יום רביעי בבוקר והתחלנו בתהליך הזירוז - חלקכם בודאי יודעות או שמעו על הנרות (ג´ל) שרופא שם בצוואר הרחם שגורם לזירוז קיבלתי נר 1 בשעה 12:00 בצהריים בודקים שוב פתיחה אחרי 6 שעות כמובן שזה לא השפיע עלי כהוא זה אז ב 18:00 בערה קיבלתי עוד נר העברתי עוד 6 שעות עד השעה 12:00 בלילה בבדיקה הזו כבר היתה פתיחה והיינו ממש בעננים הכניסו אותנו לחדר לידה ביקשתי אפידורל כי כבר התחלתי להרגיש כאבים ובנוסף כבר חיברו אותי לאינפוזיה עם זירוז שזה גורם לצירים ממש ממש ממש חזקים ולא רציתי לסבול תוך 5 שעות כבר הייתה לי פתיחה מלאה וכל כך שמחנו שזה הולך מהר והנה זה כבר כמעט נגמר - איזה נגמר ואיזה נעליים בשלב הזה התחילו לי צירי לחץ שממש קיפלו לי את הגוף זה לא כאב אבל זה ממש קיפל אותי לשניים התפתלתי לי ככה כמה זמן עד שהמיילדת אמרה שהגיעה הזמן ללחוץ ואני לוחצת כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה והמיילדת מבשרת לי שאני לא לוחצת טוב כי כל התקדמות של סמ´ אחד קדימה מחזירה אותה לאחרוה 2 אחורה בשלב זה לא ידענו שהגב´ שלי פשוט נרדמה עם היד מקופלת לכיוון הראש והיא גם לא עזרה בדחיפות בגלל שהיא ישנה וגם היד הפריעה הרופא ניסה עוד קודם להעיר אותה עם נענועי הבטן שלי והזרקה של גלוקוז לדם - נאדה היא ישנה שנת ישרים 3 שעות של לחיצות שקרעו לי הצורה - הרופא האחראי כבר רצה להוציא אותה בוואקום אני לא הסכמתי וכמעט צרחתי עליו שהוא מלחיץ אותי ושיעוף מהחדר העניין הוא שאחרי כל כך הרבה זמן של צירי לחץ ואין התקדמות מפחדים ממצוקת עובר ומשתמשים בואקום בסוף נתתי לחיצה אחת טובה והנה הראש יצא - אני הייתי בטוחה שזה הכאב הרציני היחיד - שוב התבדיתי, איזה כאבים זה כשהכתפיים יוצאות !!! אלוהים ישמור אני זוכרת את זה כאילו עכשיו בשלב מסויים של הלחיצות גם הפסיקו לי את האפידול כדי שאני ארגיש יותר טוב את הציר ולכן כשבאו לתפור אותי הרגשתי ה-כ-ל למרות שחידשו לי את האפידורל ונתנו לי זריקות מקומיות כדי להרדים את האיזור הרגשתי כל תפר ותפר הרופא החמוד ביקש ממני אלף פעם סליחה אבל הוא היה חייב לתפור כי איבדתי המון המון דם אה שכחתי לספר שהשיליה יצאה חסרה אז הרופא הוציא לי אותה ידנית (וזה גם כואב) במהלך הלידה נקרע לי כל הנרתיק וכמובן תפרים חיצוניים - לא שאלתי כמה אישי היקר תמך בי לאורך כל הזמן הזה בצורה שלא תיאמן ואפילו היה לו אומץ לחתוך את חבל הטבור אני ממש גאה בו לא האמנתי שהוא יעמוד בזה - אבל יש הפתעות ולסיום - כשרצו להעביר אותי למחלקה, בעזרת האחות כמובן, נעמדתי ומיד התיישבתי כי הסתובב לי הראש ו...התעלפתי ואוו יצא לי סיפור ממש ארוך אולי אחרי שכתבתי והוצאתי הכל אני אצליח יותר לשכוח את הטראומה הזו הלידה לא זכורה לי לטוב בכלל, צוות בית החולים ממש היה בסדר איתי גם במחלקה וכיף לדעת שיש מקומות כאלה שנותנים הרגשה ויחס טוב הסיבה שלא נכנסתי קודם לכן לעדכן היא כי ממש הרגשתי לא טוב וישר הלכתי לאמא שלי לחודש שלם - במהלכו נתפס לי הגב למשך שבוע לא יכולתי להרים את הילדה/ללכת/לשבת/להניק לא הפסקתי לבכות כשהשתחררתי מבית החולים סבלתי מאי שליטה בשתן (אני עדיין סובלת) וממש הרגשתי כאילו מקומי במחלקה גריאטרית ברוך השם עכשיו הכל יותר טוב - התגעגעתי לכולכן והנה ענבר מצייצת לה במיטה אז ביי בינתיים ותמונות בקרוב
אני מתחילה מלהחליף שם (אני עדיין לא מאמינה שזה באמת קרה לי/לנו) סיפור הלידה שלי - לבעלות לב חזק בלבד להזכירכן תאריך הלידה המשוער שלי היה 15/12/2001 בפועל ילדתי ב 27/12/2001 הזמן עבר לו עד לשבוע 41 + במהלכו קיבלתי טלפון ממרפאת פוריות של הדסה הר הצופים (זוכרות שסיפרתי לכן פה בפורום על היחס החם והנחמד שלהם) ששאלו לשלומי כשהרופא שלנו דר´ הולצר שמע שאני כבר עברתי את התאריך המשוער הוא המליץ לנו ללכת לחדר לידה ולבדוק אפשרות של זירוז התייעצתי עם הרופאה בטיפת חלב ועם הרופא שלי בקופה ובסוף החלטתי שאני הולכת להדסה עין כרם לבדוק מה קורה סך הכל היות ומדובר בהפרייה ואין טעות בחישוב גיל ההריון כמו שקורה לעיתים בהריונות רגילים - זה הפך להיות מלחיץ הגענו ביום שלישי 25/12 לעין כרם בדקו אותי וכלום - אין צירים אין פתיחה הכל סגור ומסוגר אין שום סימן - נאדה היות וחדר הלידה היה עמוס שיחררו אותי וביקשו שאחזור למחרת לזירוז במקרים כאלה לא לוקחים סיכונים - ביקשו גם שאבוא עם התיק שהכנו כי מכאן לא תצאו אלא רק עם תינוקת יצאנו עם חיוך מאוזן לאוזן - אני מדגישה את היחס החם והצוות המקסים של בית החולים אין לי מילים לתאר את ההרגשה הטובה שנם נתנו לי עד שהתשחחרנו הבייתה חזרנו למחרת יום רביעי בבוקר והתחלנו בתהליך הזירוז - חלקכם בודאי יודעות או שמעו על הנרות (ג´ל) שרופא שם בצוואר הרחם שגורם לזירוז קיבלתי נר 1 בשעה 12:00 בצהריים בודקים שוב פתיחה אחרי 6 שעות כמובן שזה לא השפיע עלי כהוא זה אז ב 18:00 בערה קיבלתי עוד נר העברתי עוד 6 שעות עד השעה 12:00 בלילה בבדיקה הזו כבר היתה פתיחה והיינו ממש בעננים הכניסו אותנו לחדר לידה ביקשתי אפידורל כי כבר התחלתי להרגיש כאבים ובנוסף כבר חיברו אותי לאינפוזיה עם זירוז שזה גורם לצירים ממש ממש ממש חזקים ולא רציתי לסבול תוך 5 שעות כבר הייתה לי פתיחה מלאה וכל כך שמחנו שזה הולך מהר והנה זה כבר כמעט נגמר - איזה נגמר ואיזה נעליים בשלב הזה התחילו לי צירי לחץ שממש קיפלו לי את הגוף זה לא כאב אבל זה ממש קיפל אותי לשניים התפתלתי לי ככה כמה זמן עד שהמיילדת אמרה שהגיעה הזמן ללחוץ ואני לוחצת כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה והמיילדת מבשרת לי שאני לא לוחצת טוב כי כל התקדמות של סמ´ אחד קדימה מחזירה אותה לאחרוה 2 אחורה בשלב זה לא ידענו שהגב´ שלי פשוט נרדמה עם היד מקופלת לכיוון הראש והיא גם לא עזרה בדחיפות בגלל שהיא ישנה וגם היד הפריעה הרופא ניסה עוד קודם להעיר אותה עם נענועי הבטן שלי והזרקה של גלוקוז לדם - נאדה היא ישנה שנת ישרים 3 שעות של לחיצות שקרעו לי הצורה - הרופא האחראי כבר רצה להוציא אותה בוואקום אני לא הסכמתי וכמעט צרחתי עליו שהוא מלחיץ אותי ושיעוף מהחדר העניין הוא שאחרי כל כך הרבה זמן של צירי לחץ ואין התקדמות מפחדים ממצוקת עובר ומשתמשים בואקום בסוף נתתי לחיצה אחת טובה והנה הראש יצא - אני הייתי בטוחה שזה הכאב הרציני היחיד - שוב התבדיתי, איזה כאבים זה כשהכתפיים יוצאות !!! אלוהים ישמור אני זוכרת את זה כאילו עכשיו בשלב מסויים של הלחיצות גם הפסיקו לי את האפידול כדי שאני ארגיש יותר טוב את הציר ולכן כשבאו לתפור אותי הרגשתי ה-כ-ל למרות שחידשו לי את האפידורל ונתנו לי זריקות מקומיות כדי להרדים את האיזור הרגשתי כל תפר ותפר הרופא החמוד ביקש ממני אלף פעם סליחה אבל הוא היה חייב לתפור כי איבדתי המון המון דם אה שכחתי לספר שהשיליה יצאה חסרה אז הרופא הוציא לי אותה ידנית (וזה גם כואב) במהלך הלידה נקרע לי כל הנרתיק וכמובן תפרים חיצוניים - לא שאלתי כמה אישי היקר תמך בי לאורך כל הזמן הזה בצורה שלא תיאמן ואפילו היה לו אומץ לחתוך את חבל הטבור אני ממש גאה בו לא האמנתי שהוא יעמוד בזה - אבל יש הפתעות ולסיום - כשרצו להעביר אותי למחלקה, בעזרת האחות כמובן, נעמדתי ומיד התיישבתי כי הסתובב לי הראש ו...התעלפתי ואוו יצא לי סיפור ממש ארוך אולי אחרי שכתבתי והוצאתי הכל אני אצליח יותר לשכוח את הטראומה הזו הלידה לא זכורה לי לטוב בכלל, צוות בית החולים ממש היה בסדר איתי גם במחלקה וכיף לדעת שיש מקומות כאלה שנותנים הרגשה ויחס טוב הסיבה שלא נכנסתי קודם לכן לעדכן היא כי ממש הרגשתי לא טוב וישר הלכתי לאמא שלי לחודש שלם - במהלכו נתפס לי הגב למשך שבוע לא יכולתי להרים את הילדה/ללכת/לשבת/להניק לא הפסקתי לבכות כשהשתחררתי מבית החולים סבלתי מאי שליטה בשתן (אני עדיין סובלת) וממש הרגשתי כאילו מקומי במחלקה גריאטרית ברוך השם עכשיו הכל יותר טוב - התגעגעתי לכולכן והנה ענבר מצייצת לה במיטה אז ביי בינתיים ותמונות בקרוב
