נוגה
אם ההתעללות כבר לא נמשכת אז באמת תקחי את הזמן לחשוב מה ואיך טוב לך. כדאי שתשאלי את עצמך למה את לא מרגישה טוב בזמן האחרון - אני מבינה שאת מקשרת את התחושות לדברים שעולים בך כתוצאה ממה שעברת, ולכן כדאי אולי לנסות לחשוב למה. כתבת שאת לא בוטחת באף אחד. אני חושבת שאחד הנזקים הגדולים שגורמים המתעללים לנפש הקורבן הוא באובדן היכולת לבטוח באנשים אחרים בתמימות. מה שלא תהיה, תמיד באיזשהו מקום נותר החשש. חלק מהריפוי העצמי הוא הלמידה שוב לבטוח ושוב לפתח יחסים חמים עם אנשים סביבנו. אם את מרגישה שאת יכולה להתחיל לשתף - אנא נסי לשתף מעט יותר, במה שקרה לך, מה קרה עם האנשים סביבך שאת נותרת כל כך בודדה בלי מישהו אחד לבטוח בו, מה קורה לך היום ומתי מתעוררות בך התחושות הרעות. ודבר אחרון - קצת כואב אבל אני חשה מוכרחה להגיד אותו ואתך הסליחה: לעתים קרובות המתעללים בילדים, ממשיכים עוד ועוד, לאחר שהם מרפים מקורבן אחד הם מוצאים את הבא אחריו. האם יתכן שמי שהתעלל בך מצא עכשיו מישהו אחר להתעלל בו? האם יש בך כוחות להציל את הילדים מלעבור את מה שאת עברת? אנא סלחי בי אם אני דוחקת בך מדי - אך מי כמוך יודע כמה זה חשוב.
