אני לא יודעת מה לעשות!...

[ronisssssss]

אני לא יודעת מה לעשות!...

יש לי ביום שישי יומולדת ויש אצלנו דבר כזה בכיתה שצריך להביא עוגה לכולם וכולם שרים לך שירי יומולדת למיניהם.. אני לא מסוגלת שכל התשומת לב תהיה אלי, אני פשוט לא אעמוד בזה אני לא יודעת מה לעשות.. אני כבר רוצה שלא יהיה לי יומולדת זה כל כך נורא! אני יודעת שאני ממש אסמיק ואז כולם יצחקו כזה.. ואז אני עוד יותר אתבייש ואסמיק ואלחץ ו..אני פשוט לא יודעת מה לעשות! אני ממש צריכה פתרון טוב שיעזור לי להתגבר.. בבקשה תגיבו אם יש לכם אני ממש מפחדת מהיום הזה אני מרגישה שזה כמו יום הדין או משהו.. כמו לפני הופעה...תודה למגיבים

 

[frightened]

חייבים לחגוג לך בביצפר?

 

[ronisssssss]

כן..

זה מן כזה דבר שעושים לכולם.. אני ממש לא יודעת מה לעשות..

 

[ronisssssss]

אני חייבת להוסיף משהו נורא..

שקרה לי היום. היום התחיל טוב, עברתי תאוריה ואז בבית הספר מישהו הכריז על זה בכיתה כ-ו-ל-ם הסתכלו עלי,ומחאו כפיים ואני הרגשתי שהפנים שלי עולות באש מה שמשך יותר צחוקים ותשומתלב, ולהוסיף שמן למדורה המורה שלי אמרה כל מיני שטויות עלי שהיו אמורות להחמיא אבל ממש הביכו וכולם צחקו עלי ואז חברה שלי עשתה בכוונה ואמרה שיש לי עוד מאט יומולדת וצו ראשון ואז עוד יותר... די אני כבר לא יכולה!

 

[frightened]

קודם כל מזל טוב וכל הכבוד!!!

שנית, אל תדאגי... לדעתי את פשוט צריכה לחשוב על זה פחות ולא לתת לזה חשיבות רבה מדי...(זה מה שאני מנסה לעשות במקרים כאלה...). תבואי לביצפר בלבוש שאת מרגישה בו הכי יפה ובנוח, תעשי תסרוקת יפה, תביאי איתך עוגה והלאה הכל יתגלגל כבר בעצמו... אל תחשבי יותר מדי וזהו... בהצלחה

 

[טלי גולן]

היי

את מספרת שקשה לך להיות במרכז תשומת הלב. יש הרבה מאוד אנשים שסובלים מתחושות כאלה, שזה מלחיץ אותם לדבר לפני אנשים או להופיע או להיות במרכז. אני יודעת שכשמרגישים ככה נראה לנו שהדרך הכי טובה שהתחושה תעלם זה להמנע מהמצב המביך, שכל-כך לא נעים לנו בו. אבל ברגע שאנחנו נמנעים ממצבים שמפחידים אותנו, הפחד רק הולך ומתנפח, ובפעם הבאה שנהיה שוב במצב דומה, נרגיש שוב את ההרגשה הלא נעימה. הדרך הכי טובה להתגבר על דברים כאלה היא להתמודד איתם. לחשוף את עצמינו למצב שמפחיד לנו. כשאנחנו עושים את זה, תוך לא הרבה זמן החרדה מתחילה לרדת, וזה נהיה הרבה יותר קל. אני יודעת שזה נראה לך נורא להביא את העוגה ושכולם ישירו לך ביום שישי. את מפחדת שלא תעמדי בזה, שתסמיקי ושכולם יצחקו עליך. תנסי לחשוב על למה זה מפחיד אותך כל-כך, על מה הכי נורא שיכול לקרות. על מה הסיכוי שזה באמת יקרה, ועל כמה נורא זה יהיה אם זה כן יקרה. (לפעמים כשאנחנו נורא מפחדים ממשהו נראה לנו שיש יותר סיכוי שהוא יקרה ממה שבאמת יש, ושאם הוא יקרה זה יהיה הכי נורא בעולם). תחשבי על זה שכשחברה שלך אמרה על הצו, או כשקבלת את התאוריה, הרגשת נורא נבוכה, אבל עמדת בזה. את עמדת בזה ואת היית בסדר. אני חושבת שאת תצליחי לעמוד בזה גם ביום שישי. תלכי לבי"ס עם העוגה. וכשיבואו לך מחשבות לא נעימות על זה שתסמיקי ושיצחקו עליך, תגידי לעצמך שבסה"כ רוצים לחגוג לך יום-הולדת, שעושים את זה לכולם, שאין שום סיבה שיצחקו עליך, ושגם אם כן יצחקו אז זה יהיה לא נעים לרגע ואח"כ זה יעבור. תגידי לעצמך שפעם שעברה כשהיית במבוכה בכיתה, הצלחת לעבור את זה, ושאין שום סיבה שלא תצליחי גם הפעם. שיהיה לך המון בהצלחה, ותספרי לנו איך הלך. ויום הולדת שמח

אני אפתח שרשור על חרדות שקשורות במצבים חברתיים (חרדה חברתית). אולי אנשים יתנו שם כל מיני רעיונות לאיך הם מתמודדים. את מוזמנת לכתוב שם.