אני לא יודעת מה לעשות..
שלום לכולם, אני לא יודעת אם אני פונה למקום הנכון,אני מקווה שתוכלו לעזור לי או לפחות להפנות אותי למקום בו אני אקבל עזרה.. אני חיילת,לפני שנה בערך הגיע למחלקה בחורה (שעכשיו חברה שלי). היא התחברה מאוד אליי ועוד לשתי בנות מהמחלקה(בעיקר אליי). אני ועוד שתי הבנות שמנו לב שהיא מאוד רזה,לא אוכלת הרבה ואחרי האוכל הולכת לשירותים לא קשה להבין מה קורה.. לקחנו אותה לשיחה-והיא גילתה לנו שבעבר היא היתה בולימית במשך כמה שנים ושעכשיו היא נגמלה וטענה שאנחנו עזרנו לה בזה אני לא תמימה ומבינה שאי אפשר להגמל מזה כל כך מהר,ואני בטוחה שהיא משקרת ועדיין ממשיכה להקיא. היא טוענת שיודעת עד כמה זה היה מסוכן,ועד כמה היתה מטומטמת שעשתה את זה פעם,ויודעת מה ההשלכות של זה-ושעכשיו היא לא עושה את זה כמו שאמרתי-אני בטוחה ב-100% שהיא עדיין עושה זאת,ואני מדי פעם רומזת לה על ההשלכות של זה,ומנסה להגיד לה שיהיה לה יותר יפה אם תשמין(משהו שלא ציינתי-בעבר היא היתה מלאה). וכל פעם מדברת איתה בקטנה בלי ללחוץ עליה אני יודעת שאם אני יגיד לה במפורש שאני יודעת שהיא עדיין מקיאה-היא לא תסמוך עליי ותסתיר ממני דברים והבעיה לא תיפתר אלה רק תחמיר יש עוד בעיה,שאפילו עוד יותר חמורה היא חולה במיגרנה קשה (או לפחות טוענת ככה) היא מכורה לכדורים מאוד (מאוד!) חזקים. אני חושדת שאין לה מיגרנה,והיא שיכנעה את עצמה ואת הרופאים בכך שיש לה מגרנה קשה,והרופא נותן לה טיפול שגוי-כדורים מאוד חזקים שהיא לוקחת כל יום בכמויות וגורמים לה לטשטוש,להתנהגות לא נורמאלית ועוד.. היא ילדה טובה,אבל כל מה שכתבתי גורם לה להיות ילדה מאוד עצבנית,מתעצבנת תוך שניה ובלי פרופורציה. כדי לגרום לאנשים להאמין שהיא לא בולומית היא משקרת הרבה. אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות אנחנו במסגרת צבאית ואני לא יודעת על מי אפשר לסמוך ועל מי לא ולמי כדאי לפנות כדי שזה לא יחמיר את המצב שלה. למפקדים אי אפשר לפנות-מכירה אותם הרבה מאוד זמן וזה לא האנשים שאפשר לחכות לעזרה מהם. למשפחה-גם אי אפשר לפנות אבא אין לה,ואמא שלה בעצמה-יש לה בעיות היא סיפרה לנו בצחוק שאמא שלה ואחותה צועקות עליה כי חושבות שהיא אנוקסית או בולימית. צעקות ולחץ זה לא עוזר. לדעתי הבעיה שלה נוצרה דווקא בגלל המשפחה שלה,ז אני לא חושבת שלפנות לשם זה פתרון. מה לעשות? תודה רבה לכולם.
שלום לכולם, אני לא יודעת אם אני פונה למקום הנכון,אני מקווה שתוכלו לעזור לי או לפחות להפנות אותי למקום בו אני אקבל עזרה.. אני חיילת,לפני שנה בערך הגיע למחלקה בחורה (שעכשיו חברה שלי). היא התחברה מאוד אליי ועוד לשתי בנות מהמחלקה(בעיקר אליי). אני ועוד שתי הבנות שמנו לב שהיא מאוד רזה,לא אוכלת הרבה ואחרי האוכל הולכת לשירותים לא קשה להבין מה קורה.. לקחנו אותה לשיחה-והיא גילתה לנו שבעבר היא היתה בולימית במשך כמה שנים ושעכשיו היא נגמלה וטענה שאנחנו עזרנו לה בזה אני לא תמימה ומבינה שאי אפשר להגמל מזה כל כך מהר,ואני בטוחה שהיא משקרת ועדיין ממשיכה להקיא. היא טוענת שיודעת עד כמה זה היה מסוכן,ועד כמה היתה מטומטמת שעשתה את זה פעם,ויודעת מה ההשלכות של זה-ושעכשיו היא לא עושה את זה כמו שאמרתי-אני בטוחה ב-100% שהיא עדיין עושה זאת,ואני מדי פעם רומזת לה על ההשלכות של זה,ומנסה להגיד לה שיהיה לה יותר יפה אם תשמין(משהו שלא ציינתי-בעבר היא היתה מלאה). וכל פעם מדברת איתה בקטנה בלי ללחוץ עליה אני יודעת שאם אני יגיד לה במפורש שאני יודעת שהיא עדיין מקיאה-היא לא תסמוך עליי ותסתיר ממני דברים והבעיה לא תיפתר אלה רק תחמיר יש עוד בעיה,שאפילו עוד יותר חמורה היא חולה במיגרנה קשה (או לפחות טוענת ככה) היא מכורה לכדורים מאוד (מאוד!) חזקים. אני חושדת שאין לה מיגרנה,והיא שיכנעה את עצמה ואת הרופאים בכך שיש לה מגרנה קשה,והרופא נותן לה טיפול שגוי-כדורים מאוד חזקים שהיא לוקחת כל יום בכמויות וגורמים לה לטשטוש,להתנהגות לא נורמאלית ועוד.. היא ילדה טובה,אבל כל מה שכתבתי גורם לה להיות ילדה מאוד עצבנית,מתעצבנת תוך שניה ובלי פרופורציה. כדי לגרום לאנשים להאמין שהיא לא בולומית היא משקרת הרבה. אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות אנחנו במסגרת צבאית ואני לא יודעת על מי אפשר לסמוך ועל מי לא ולמי כדאי לפנות כדי שזה לא יחמיר את המצב שלה. למפקדים אי אפשר לפנות-מכירה אותם הרבה מאוד זמן וזה לא האנשים שאפשר לחכות לעזרה מהם. למשפחה-גם אי אפשר לפנות אבא אין לה,ואמא שלה בעצמה-יש לה בעיות היא סיפרה לנו בצחוק שאמא שלה ואחותה צועקות עליה כי חושבות שהיא אנוקסית או בולימית. צעקות ולחץ זה לא עוזר. לדעתי הבעיה שלה נוצרה דווקא בגלל המשפחה שלה,ז אני לא חושבת שלפנות לשם זה פתרון. מה לעשות? תודה רבה לכולם.