אני לא יודעת מה עובר עליי

[motek89]

אני לא יודעת מה עובר עליי../images/Emo4.gif../images/Emo7.gif

בזמן האחרון אני לא יוצאת מהבית, לא מדברת עם אף אחד, כשחברה מתקשרת אני מרגישה שזה מוזר לי, אמא אומרת שאני מפתחת סימני דיכאון (ירשתי הכל ממנה...) וזה לא טוב, ושאני לא אוכלת, ואני גם לא מצליחה לישון!!! אתמול למשל הייתי על המחשב עד 4 וחצי לפנות בוקר, ניסיתי להרדם ולא הצלחתי... זה קרה לי גם בלילה שלפני זה... פשוט קשה לי ללכת לישון.. אני לא מצליחה! אז ישנתי מ7 בבוקר עד 10 בערך ועכשיו מתפוצץ לי הראש.. ויש לי עוד היום תור לרופא שיניים ואני לא רוצה לצאת מהבית... אני ממשיכה לתלוש שערות בצורה מפחידה, אני מפחדת מעצמי כבר. אבא אמר שהוא יבדוק מה קרה לקופת חולים שלא חוזרים אלינו.. בינתיים אני משתגעת, אני מרגישה כאילו "אין זמן" למשהו לא קיים, אני מרגישה את הפחד הזה לצאת מהבית, לראות אנשים! לדבר!! הגמגום הולך וגדל, אפילו כשאני מדברת עם אמא! מה יהיה כשאני אהיה בבית ספר? אני כל כך מפחדת .. מהכל!!! וזה כל כך משפיע עליי...

 

[צללית של אור]

../images/Emo7.gif מזדהה....

לפני שנה עברתי בדיוק מה שאת עוברת....... הראיתי סימני דיכאון,פחדתי לצאת מהבית,פחדתי מהכל,חיכיתי למשהו... אבל למה?! כאב לי בבטן כאילו משהו אוכל מבפנים את מה שנשאר... התנתקתי מהכל,מהעולם... מעצמי..... חמודה אני מבינה אותך אני כל כך מבינה אותך!! אני רוצה להדגיש שאת התחושות האלה שאת מרגישה שאת חושבת שאף אחד לא יכול להרגיש,אני הרגשתי! הכל... אבל אני יצאתי מזה.. תאמת לא רציתי לצאת מזה.. אבל רציתי לסיים בי"ס... זה הדבר היחיד שהניע אותי,רציתי 12 שנות לימוד... הלכתי לטיפול,אצל מישהי שמתמחה בחרדות....זה עזר אבל לא עזר לי לישון ולא עזר לי לחיות... פחדתי שיכניסו אותי למוסד לחולי נפש... כי זה היה הכיוון,ידעתי שההורים שלי חושבים על זה! ידעתי! אמא שלי לקחה אותי לפסיכיאטר,הוא הביא לי מרשם פ-ר-ו-ז-א-ק!! חח מי הוא בכלל?! מי הוא שיגיד לי שיש לי דכאון ואם אני לא אטפל בזה המצב שלי יהיה....... מי הוא בכלל שיכול להגדיר לי שאני חרדה ועוד מעצמי! חרדה מעצמי.. חח מי הוא בכלל?!?! לא הסכמתי! לקחתי את כל הכדורים,פירקתי אחד אחד שמתי על השולחן ורשמתי להורים שלי שאני לא מתכוונת לקחת אותם! ואז בא האולטימטום... "את לא תבואי יותר לבי"ס ולא תקבלי תעודה של 12 שנות לימוד".... עוד חודשיים בגרויות ואני לא יכולה לחיות במצב הזה! הסכמתי,נכנעתי,לקחתי את הפרוזאק... ועכשיו... אני בן אדם אחר,אבל לא בדיוק... אני אותו אדם שהייתי לפני הדיכאון והחרדות... להגיד לך שהכל נעלם?! אני לא ישקר... אבל אני ישנה בלילה,בלי כדורי שינה (שהייתי מכורה אליהם).... אז חמודה הסיפור שלי הוא להראות לך שיש תקווה... לכי לפסיכולוגית,דברי עם מישהו! רע זה לא יעשה לך!!!

 

[motek89]

אני רוצה לעבור טיפול, אבל שום דבר

לא זז! אני אבקש שוב שאבא שלי יברר בקופת חולים.. הם לא עונים שם! התרופה עזרה לך? אני מפחדת שאם אני אקח תרופה היא לא תעזור או שתעשה לי תופאות לוואי ואני לא מאמינה שזה יעזור, כאילו.. יש לי חרדה חברתית, איך פתאום משהו יכול לעזור לי לא לפחד מלדבר? זה די מוזר... אם משהו יעזור זה ישנה לי את החיים לגמרי כי אני זוכרת את עצמי כל החיים ככה.... כל החיים! אני לא זוכרת שהייתי נורמלית... ואם אני אפחד מהשינוי עצמו?

 

[צללית של אור]

כן היא עזרה לי..

אבל זה לא אומר שזה יעזור לך,אולי לך יתאימו משהו אחר,זה נורא אינדיווידואלי ואני לא חושבת שישר צריך ללכת לתרופות,אני הלכתי לזה כי אצלי זה התגבר במהירות והייתי במצב נוראי ונורא רציתי לסיים 12 שנות לימוד ועובדה שפחדתי ללכת לבי"ס ובסוף הלכתי! הפסיכולוגית שלי הסבירה לי את המצב שלי בצורה נורא טובה,אני ינסה להסביר לך. הפרוזאק ושאר ירקות הן תרופות שעובדות על המוח,לא על הנפש היחד עם התרופה צריך להמשיך טיפול אחרת התרופה תעזור אבל העזרה שלה תעצר באיזשהו שלב. בעצם התרופה נותנת פוש לטיפול,אפשר לטפל בלי תרופה אבל טיפול כזה ייקח הרבה יותר זמן ויש אנשים שזה לא עובד עליהם. אז היא אמרה לי ככה.... יש לי גלים במוח ולפי החרדות הם נראו ככה: --------------- ישרים,נורמלים. פתאום משהו קרה לי בחיים ואז הגלים נהיו ככה: -------__--_--------___--- עקומים קצת. התרופה בעצם מחזירה את הגלים למקומם הטבעי ל : ------- החרדות ייפסקו וגם הפחדים (אלו דברים שבאים מהמוח) אבל הרגשות שהביאו אותך למצב השני לא ייפסקו ואם לא תטפלי בזה הכל יחזור חלילה... מבינה?! התרופה בסך הכל מקדמת עניינים.. אבל אני לא בסדר כי אני הפסקתי עם הטיפול אז הבעיות שלי בכלל לא פתורות. מקווה שהסברתי את עצמי טוב.

 

[motek89]

אהה הבנתי.. תודה

אבל איך בדיוק מטפלים ברגשות שמביאות אותי למצב השני? אני לא מאמינה במשהו שיעזור... אף דיבור איתי לא יכול לעזור.. המון אנשים דיברו איתי ושום דבר לא עזר! יכול להיות שזה לא יסוג ממני אף פעם? זה תמיד יחזור?

 

[צללית של אור]

המון אנשים זה לא איש מקצוע

שמבין... ושעוסק בעניין הזה.

 

[נוצה Sגולה]

מותקוית

מה עם ללכת ללשכת הרווחה הקרוב לביתכם?? אני יודעת שדרך קופ"ח העניינים לוקחים זמן, אז יש מקומות אחרים, אני נעזרתי בלשכת הרווחה והם עזרו לי. אני יודעת שאפשר ללכת למיון ושם תקבלי עזרה מיידית, אין סיבה למשוך את הסבל כל כך הרבה זמן, הם יעזרו לך וזה בטוח. תתיעצי עם אבא בקשר לאפשרויות, בהצלחה

 

[נוצה Sגולה]

יצא לי ג'יבריש.. מתוקית

 

[MaryJane1]

מאמי../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif

אני כל כך מבינה אותך שזה כואב לפני 3 שנים הייתי במצב דומה לשלך. חברות היו קוראות לי, מתקשרות אליי ולא הייתי יוצאת מהבית, לא רציתי לדבר עם אבא שלי או אחי לא רציתי לדבר בטלפון פאק... לא רציתי להסתכל במראה

.. לבית ספר- בטח שלא רציתי ללכת... הכל היה נראה לי כל כך מייאש ומסובך וקשה... אבל את יודעת מה עזר לי לצאת מזה? תתפלאי... חבר. הכרתי בחור מתוק שגדול ממני באיזה 4 שנים והוא העלה לי את הביטחון עצמי כמו שאף תרופה ואף פסיכולוג לא היה מסוגל... הוא גרם לי להרגיש שווה.. ההרגשה הזאת שמישהו צריך אותך ואוהב אותך היא התרופה הכי טובה לכל חרדה.. אני מבטיחה לך. וגם אם את חושבת עכשיו שאף אחד לא יירצה אותך, את לא שווה אף אחד טוב, אם מישהו יידע על החרדות שלך הוא יברח ממך -את טועה גם אני חשבתי ככה...אבל עובדה טעיתי... את בטח שואלת את עצמך "אם יצאת מזה והכל טוב אצלך מה את עושה בפורום" טוב.. אז כמו שאומרים, פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה ומה לעשות, נתתי לעצמי להיסחף קצת יותר מידי עם סמים ושטויות ועכשיו אני מחלימה לאט לאט ... מהמתנה שעישון יום יומי של גראס הביא לי החרדה

יהיה טוב מתוקה אני מבטיחה לך אל תתיאשי

 

[גילה זילברמן]

מותק ../images/Emo24.gif

|צר לי כל כך לראותך במצב כזה. לא מגיע לך לסבול ככה. אני חושבת שעדיף לקחת תרופה מאשר לסבול כל כך. את חייבת לעצמך לעשות מה שאת יכולה כדי להרגיש יותר טוב. את יכולה להתחיל עם תרופות, זה לא אומר שתצטרכי להמשיך איתם כל החיים. אולי עם התקדמות הטפול הפסיכולוגי וכשתתחזקי, תוכלי לוותר עליהם לאט לאט. אל תחכי. חבל על הסבל, חבל על הזמן. ספרי לנו אם תרצי, מה קורה. חושבת עלייך.