אני לא יודע אם זה המקום
זה פורום שמתעסק בפילוסופיה = שכל, והבעיה שלי היא בתחום האינטואיציה = חוויה, אבל כיוון שהכיוון הנפשי שלי הוא פתרונות שכליים אני אכתוב פה ומקווה להעזר. יש לי בעיה שלהרבה אנשים הייתה יכולה להיות ברכה גדולה, יש לי יכולת לחוש אנשים אחרים, אני יכול להרגיש אותם, לחוות אותם, להבין אותם הרבה הרבה מעבר למה שמישהו יבין אותם אי פעם, אני יכול לחוות גם דומם, לחוות לדוגמא עץ, לחוש איך זה להיות נטוע בקרקע, איך זה להרגיש את הגשם והרוח. הבעיה היא שאני לא יודע להפסיק את זה, יש הרבה מאוד אנשים שכואב להרגיש את הנפש שלהם, שזה מלכלך את הנפש שלי לבוא איתם במגע, ואני לא מצליח לכבות את העין הפנימית הזו, לעצום אותה. זה גורם לי להרתע ממגע עם בני אדם, אני מפחד להרגיש אותם, יש אנשים שאני מתחמק מהם, לא כי הם עשו לי משהו , אלא כי לחוש אותם זה כואב. הייתה לי חברה (אני מצטער, מה שאני כותב עכשיו הולך להיות קצת אירוטי, זה באמת מציק לי, אבל מי שרוצה מוזמן לדלג לסוף הפיסקה הנוכחית...) ולרוב היכולת לחוש אותה הייתה ברכה כי הבנתי אותה מעבר לכל דמיון, וגם במיטה זה היה ככה הייתי יכול להרגיש בדיוק, איך היא מרגישה בכל תנועה שלי, הייתי מרגיש את הזרמים שעוברים בה כשאני נוגע בה. והייתי יודע לעשות לה טוב כמו שאף אחד לא יעשה לה כנראה (אא"כ היא תמצא עוד אדם כשה..) בחיים. הבעיה הייתה שכדי שאני אוכל להרגיש אותה לא הייתי מרגיש את עצמי, הייתי נהנה לחוש אותה אבל התחושות שלי היו מתעמעמות כדי שזה יקרה, כך שבעצם אני לא הייתי שם, היה אותה פעמיים
. ה-בעיה הייתה שהיא הייתה דתייה, ואז כשהיא הייתה גומרת היא הייתה מרגישה מאוד רע עם זה ומרגישה אשמה. לאדם לרוב ישנם איזונים ומסננים אל מול התחושות שלו, אבל אני הייתי מרגיש את זה בצורה ישירה, זה פשוט היה מפרק אותי לחתיכות קטנות, עד היום ישנם אצלי מקומות בנפש שחסומים, ואני לא מצליח לגעת בהם כי הם התפרקו אז אל מול התחושות שלה. אני יודע שמה שאני מספר הוא הזוי, אבל זאת היא מציאות החיים שלי, חוסר יכולת לחסום את תחושות הזולת, חוזר יכולת לחוות את עצמי כשאני ליד אחרים. תודה מראש על רעיונות ועצות למינהן...
זה פורום שמתעסק בפילוסופיה = שכל, והבעיה שלי היא בתחום האינטואיציה = חוויה, אבל כיוון שהכיוון הנפשי שלי הוא פתרונות שכליים אני אכתוב פה ומקווה להעזר. יש לי בעיה שלהרבה אנשים הייתה יכולה להיות ברכה גדולה, יש לי יכולת לחוש אנשים אחרים, אני יכול להרגיש אותם, לחוות אותם, להבין אותם הרבה הרבה מעבר למה שמישהו יבין אותם אי פעם, אני יכול לחוות גם דומם, לחוות לדוגמא עץ, לחוש איך זה להיות נטוע בקרקע, איך זה להרגיש את הגשם והרוח. הבעיה היא שאני לא יודע להפסיק את זה, יש הרבה מאוד אנשים שכואב להרגיש את הנפש שלהם, שזה מלכלך את הנפש שלי לבוא איתם במגע, ואני לא מצליח לכבות את העין הפנימית הזו, לעצום אותה. זה גורם לי להרתע ממגע עם בני אדם, אני מפחד להרגיש אותם, יש אנשים שאני מתחמק מהם, לא כי הם עשו לי משהו , אלא כי לחוש אותם זה כואב. הייתה לי חברה (אני מצטער, מה שאני כותב עכשיו הולך להיות קצת אירוטי, זה באמת מציק לי, אבל מי שרוצה מוזמן לדלג לסוף הפיסקה הנוכחית...) ולרוב היכולת לחוש אותה הייתה ברכה כי הבנתי אותה מעבר לכל דמיון, וגם במיטה זה היה ככה הייתי יכול להרגיש בדיוק, איך היא מרגישה בכל תנועה שלי, הייתי מרגיש את הזרמים שעוברים בה כשאני נוגע בה. והייתי יודע לעשות לה טוב כמו שאף אחד לא יעשה לה כנראה (אא"כ היא תמצא עוד אדם כשה..) בחיים. הבעיה הייתה שכדי שאני אוכל להרגיש אותה לא הייתי מרגיש את עצמי, הייתי נהנה לחוש אותה אבל התחושות שלי היו מתעמעמות כדי שזה יקרה, כך שבעצם אני לא הייתי שם, היה אותה פעמיים