אני לא יודע

[חרגול 2004]

אני לא יודע

אני לא יודע אם מה שההורים שלי עושים בסדר.כל כמה ימים יש להם התפרצות עצבים שבה הם מאבדים שפיות לגמרי.הם מרביצים ממש ממש חזק כאילו אני בגיל שלהם,אבל אני רק בן 14 והם בני 50!הם בועטים בי,נותנים לי סטירות,זורקים אותי מהמדרגות,חונקים אותי,מרביצים לי עם נעליים,מעקמים לי את הידיים והרגליים,.הם מקללים אותי,ואומרים לי שאין לי חברים,יורדים עליי על זה שאני לא אוכל,ועוד כמה דברים שלא הייתי רוצה להיזכר בהם. אמא שלי חולת ניקיון בצורה חולנית לחלוטין,לפני כמה ימים היא כיסחה במכות שת שתי האחיות שלי בגלל מגבת שהייתה על הרצפה באמבטיה.אני לא מגזים,ככה זה היה.הם לא מביעים כעס בצורה נורמלית,רק נותנים לו להתפרץ כל כמה ימים,ואחרי זה מנסים להתחנף שוב.יש להם יחס מועדף לאחיות שלי בנות ה7,הם אף פעם לא הענישו אותן בצורה נורמלית,רק עם כמו שאמרתי התפרצויות עצבים.הן גונבות ממני,מקללות אותי ואת ההורים שלי,מרביצות לי,ומה ההורים שלי עושים? מחייכים.ואם אני מגיב,מענישים אותי.ככה זה. ככה זה כבר שנים.... הם התייחסו ככה גם לאחי כשהיה קטן(עכשיו הוא בצבא),גם לי מאז שאני זוכר את עצמי.אני רוצה לעבור לפנימייה,אבל הם לא מוכנים לתת לי. אני חשבתי להתאבד,אני הייתי על אדן החלון שלנו מוכן לקפוץ,ואני חשבתי אם יש לי סיבה להישאר בחיים,וחשבתי על הכלב שלי שנקשרתי אליו מאוד, ואמרתי לעצמי שאם יקחו אותו ממני,ולא תישאר לי סיבה,אז אני אקפוץ. אמרתי את זה להורים שלי,והם עדיין מנסים לקחת אותו בכל פעם שני "מתנהג רע". אני לא יודע מה לעשות.

 

[לב אם]

חרגול יקר

אלימות במשפחה כפי שאתה מספר עליה היא דבר נורא, אבל לא חייבים להשלים אתה כי היא אסורה על פי החוק. כתבת בפורום אחר והפניתי אותך למועצה לשלום הילד. אני שמה כאן שוב את דף הקישור למרכזי תמיכה, שאתה יכול לפנות אליהם, כי עד כמה שאנחנו כאןיכולים לעודד ולעזור, נראה לי שמה שאתה זקוק לו זה עזרה אמיתית שתבחן אם הטוב ביותר עבורך הוא יציאה מהבית - ואז יעזרו לך לממש זאת בצורה במתאימה והטובה ביותר עבורך, אם יתברר בשיחות אתך ועם הוריך שניתן לעזור ולפתור את הבעיה על ידי טיפול בהורים, גם אז זה יהיה עם פיקוח ודאגה להפסקת הפגיעה בך ובאחיותיך. גם לאחר שתפנה ותקבל עזרה ישירה, אתה מוזמן להמשיך לכתוב כאן ונשתדל לעמוד לרשותך ככל שידרש. אנא נסה להתקשר כבר היום ותעדכן אותנו על התשובות ועל הכיוונים שמציעים לך.

 

[לב אם]

והקישור

 

[לב אם]

חרגול יש לי טלפון בשבילך

חרגול יקר, מקוה שאתה רואה. יש טלפון שאתה יכול להתקשר אליו כל יום גם בשבת: קו חירום למניעת אלימות במשפחה ולילדים בסיכון 1-800-220000 פועל מדי יום בין 0800 ל-2200 (כולל שבתות וחגים). השירות חינם. אתה יכול להכנס גם לדף הבא: עזרה ראשונה לאלימות במשפחה אם אתה מתבייש או רוצה להתייעץ לפני הפניה אתה יכול פנות אלי כאן בפורום או במסר.

 

[לב אם]

הילדים של פעם, ההורים של היום

כשאנחנו היינו ילדים (המבוגרים בינינו) היתה נורמה שמותר להכות ילדים. זה חלק מתהליך החינוך. אני זוכרת שכילדה , דוד שלי כל הזמן היה מבקר את הורי שהם לא קשוחים מספיק ולא מרביצים לנו. אני זוכרת שכילדה ידענו על הורים שמרביצים לילדים מכות רצח. אנחנו לא התייחסנו לזה בצורה מילולית. לא דיברנו על זה בינינו , אבל זה היה ידוע. גם המבוגרים האחרים ידעו אבל אם משיהו חשב שזה לא בסדר, הוא לא פתח את הפה והתערב. לא היתה נורמה שמותר ללטף ילדים ולאנסו אותם, אבל כן היתה נורמה של שתיקה - היו מלחשים מאחרוי הגב שזה וזה נוגע בילדות, אבל מעולם אף אחד לא חשב שצריך לפנות עם זה למשטרה. לכל היותר היו מזהירים את הילדים ולפעמים גם זה לא ... אני רוצה לחזור למכות. חרגול, אני הייתי ילדה מוכה, למרות שאף אחד לא קרא לזה כך אז. אני לא יודעת מאיפה לקחתי את הכח, אבל יום אחד כשהמבט המטורף הופיע לאבא שלי בעיניים, והוא התכונן להתער בחמת זעם. אני עמדתי מולו ואמרתי בשקט: "יותר אתה לא נוגע בי". הייתי אז בת 10 או 11. אין לי מושג מה היה בעמידה שלי ובמבט שלי, מאיפה לקחתי את זה בכלל - אבל מאז הוא לא נגע בי יותר, לא התפרץ ולא הכה. האחים הקטנים שלי גדלו בסביבה נקיה מאלימות ובטוחה יותר. כשהבנתי מיהו, אני לא פניתי אליו יותר לבקש דברים כאבא - רק לאמא שלי. זה הסיפור האמיתי שלי, אבל בדרך כלל הפסקה של אלימות במשפחה היא תהליך קשה. לפעמים אפילו בלתי אפשרי. תתקשר לכתובות שנתתי לך - הם יעזרו לך לעצור את הדברים ולהתגבר. להורים שקוראים: האם מי מכם נתקל בדילמה של עולם שמשתנה - אנחנו צריכים למצוא בנו את הכוח לבנות עולם חדש. גדלנו בסביבה של אלימות מובנת מאליה, ואנחנו מגדלים את ילדינו לעולם טוב יותר, נקי יותר, חם וטוב יותר - לנו זה קשה כי צריך להמציא דרכים חדשות, אבל מה שאנחנו משיגים בזה ...

 

[חרגול 2004]

תודה

באמת,את לא יודע כמה עזרת לי.תודה.

 

[oranit g]

איפה הקווים האדומים

נכון שפעם פליק או סטירה פה ושם לא נחשבו לאסון ואולי אף לדרך / שיטת חינוך. "מכות רצח" תמיד נחשב לדבר אסור ואני זוכרת שמורים טפלו בבעיה. אני גדלתי בבית של ניצולי שואה אבל מעולם לא חטפתי. אני זוכרת כמה מקרים מבי"ס שטופלו ע"י הצוות החינוכי ומדובר על שנות ה 60-70. שיטת החינוך הזו עברה מדור לדור וזה מה שחלק מההורים הכירו. היום הבעיה שונה. אני נגד אלימות פיזית אבל גם מילולית. אני מרגישה עצובה מאד כשבתי מתפרצת "פותחת פה" מקללת ומשמשת באוצר מילים שאני מתביישת להעלות בכתב. זה מכוון או אל ההורים או אל האחות. האחים הגדולים לא העזו להשתמש באוצר מילים כזה. גם בתי מעולם לא העזה לקלל אותי או את אחותה כפי שהיא עושה בחודשים האחרונים. אין לי מושג מהיכן היא למדה את זה ואת מי היא מחקה. ברב המקרים אני מנסה להתעלם ולשכנע את עצמי שזה קשור לגיל הקשה ועדיף לשחרר לחץ מאשר להפנים אותו אבל זה פוגע ומשאיר תחושה איומה. אני משוכנעת שיש דרכים חיוביות יותר לשחרר קיטור כמו ספורט. שבני היה בגיל הזה קנינו שק איגרוף והוא השתמש בו באדיקות תקופה ארוכה בנוסף לשעות כדורסל וכדורגל עם החברים. אגב, הצענו להוציא אותו מהמחסן בימים אלו. לב אם, אם אביך הפסיק כנראה שלא היה אדם רע וסדיסט אחרת היה ממשיך. חמת זעם כולנו מרגישים השאלה היא מה לעשות שמרגישים שזה מתקרב. אחת ההצעות היא להתנתק מהבית ולצאת מיד למקום אחר. אני מחפשת טכניקות איך להסביר לבתי שצריך לדעת לסנן גם את אוצר המילים בשעת רוגז. מילים חזקות לעיתים ממכה פיזית והן נישארות חרוטות בזיכרון. כן העולם משתנה וקשה לעכל את כל השינויים גם של ההורים וגם של הילדים. אני זוכרת שבכיתה ו נתתי שיעורי עזר לילד בכיתה ב ובמשך שנים התפרנסתי משמרטפות. היום מובן מאליו שההורים משלמים מאות ש"ח עבור שיחות טלפון ובילויים. בתי סיפרה לי שחלק מחבריה קבלו 3000 ש"ח (בערך9 מההורים לבילוי בחופש בגדול. מי יכול לעמוד בזה ובמיוחד שיש 3 ילדים ולכל אחד דרישות ורצונות. ומה עם ביגוד? שיעורי עזר כהכנה לבי"ס?

 

[0 אור 0]

הורים שיכולים

יש דברים ששונים היום כמו למשל הפלאפון שכולנו מחזיקים לילדים לצורך בטיחות, ואכן אנחנו כהורים יכולים הרבה יותר טוב לדעת איפה הילדים. אני בתור ילדה הסתובבתי די חופשי בארץ ולא הית הדרך להתקשר עם ההורים ולהודיע שהכל בסדר. גם רמת החיים של חלק מהמשפחות השתנתה - כשהייתי ילדה לא היו דמי כיס כי לאף אחד לא היה וזה היה מובן שאין. היום יש פער כלכלי מאד גדול בין משפחות - יש מי שיכול לתת לילד 3000 ש"ח לבילויים לחודשיים, אבל רוב האנשים במדינה היום בקושי כלכלי, מי פחות ומי יותר והסכומים האלו שחלק מחברותיה של בתך מקבלים הם לפעמים כל הסכום הפנוי לפרנסה של משפחה שלמה. הילדים שלי קבלו (ומקבלים) את המסר שהם חיים לפי היכולת של המשפחה ולא לפי היכולת של השכנים. לא כל דבר שיש לחברים יש להם, והם יודעים להעריך את העובדה שאת הצרכים הבסיסיים הם מקבלים: בגדים, ציוד לבית הספר, אוכל וגם קצת פינוקים. אבל מה שמעבר לא מובן מאליו, וצריך למצוא מקור עצמי (מתנות מהסבתא, עבודה וכד')

 

[לב אם]

שלושה דברים לא בקשר לכסף

מכות רצח בשנות ה 60: יכול להיות שפה ושם היו צדיקים בסדום שטיפלו, אבל ככלל הנורמה הזו שלא צריך לגעת בילדים, ושמכות זה לא חלק מחינוך לגיטימי, עדיין לא היתה קיימת. לשמחתי, היא התפתחה מאד מאז, ויותר ויותר מפנימים ומטמיעים אותה. אלימות מילולית וקללות: הנושא קשה מאד, כי תרבות הדיבור של היום מאד לא נעימה. רק בתור דוגמא קטנה - אצלי המילה "כוסית" היא מילה משפילה ולא נעימה, בעוד שהבנות שלי מתייחסות לזה כאל מחמאה. אני משתדלת מאד להנהיג בבית תרבות דיבור נעימה ולא משפילה - אבל ברור שבעת סערת רוחות וריב גדול, קשה יותר להשתלט על הדברים מאשר בשעות שלוות יותר. אבא שלי (ואת לא יודעת כמה אני אוכלת את עצמי כשאני אומרת את המילים האלו - שנים השתמשתי רק במילים האדם ההוא): כנראה שהפסיק בגלל שהוא אדם חלש, ולא בגלל משהו טוב במיוחד שהיה בו. אני לא יודעת אם להתייחס אליו כמפלצת, כפושע או כחולה. הדבר הטוב היחידי שאני יכולה להגיד לזכותו זה שהסכים להודות במשטרה על מעלליו וחסך מהקורבנות את הצורך לעבור את הסיוט של עדות בבית משפטץ

 

[לב אם]

חרגול, אשמח אם תעדכן אותנו

האם התקשרת לאחד מארגוני הסיוע האם אתה צריך עזרה כלשהי