קופיפה טובעת
New member
אני לא יכולה יותר!
הבטן כל כך כואבת לי! וככה זה בכל יום! כאבים ולחץ במערכת העיכול. כל בוקר זה מטריף אותי, ולא באמת יש לי מה לעשות עם זה. מניסיון עבר בכאבים מהסוג הזה, זה סביר להניח שוב לא עניין רפואי אלא נפשי. בעבר היו לי תקופות כאלה ועשיתי כל מיני בדיקות רפואיות ואפילו קיבלתי כדורים שלא היו טובים לי (גורמים לשלשולים או הקאות אבל לא ממש פותרים את הבעיה), קיבלתי אותם גם בהזדמנות אחרת מרופא אחר בגלל בעיה אחרת אז אני יודעת מה טיבם ותופעות הלוואי שלהם עלי.
הנפש שלי מרוסקת. אני מותשת נפשית! אני לא יכולה לנתק את הראש ממחשבות וכמעט כל דבר עליו אני חושבת מוכיח כמה אני מרגישה אומללה. והכי גרוע זה שאני באפיסת כוחות. אין לי יותר כוחות לנסות לשנות משהו בחיים שלי ואני נאלצת פשוט לספוג. אבל כמה אפשר?
רע לי מכ"כ הרבה בחינות ואני כמעט ולא מצליחה למצוא קרן אור. אני לא יכולה יותר עם הכאבים האלה בכל יום, זה משגע אותי! וגם שוב עלה ריבוי החרדות, בעיקר אם אני צריכה לעבוד. לאחרונה אני לא הולכת לעבודה בלי לקחת קלונקס ואני שונאת את זה! למה אני צריכה לסמם את עצמי כדי להיות בתפקוד כלשהו?
וכדורים נגד דיכאון זה שטויות... לפחות אצלי. כל חודש- חודש וחצי מחליפים לי כדור או מינון אבל שום דבר לא מייצב אותי. המקסימום זה שהכדורים היותר טובים הם בעלי תופעות לוואי פחות שליליות או פחות מביאים אצלי למחשבות אובדניות ורצון לפגיעה עצמית.
אבל ברור לי שאי אפשר ככה יותר! אני גמורה, הנפש פצועה וזה מרגיש שאין לי גם איפה לפרוק את הכל. כי זה תמיד גורר עצות ועצות לרוב לא רלוונטיות לגבי, בעיקר כי אני לא ממש מצליחה לשלוט על המחשבות שלי וכן לא מצליחה לגייס כוחות לשנות משהו.
הבטן כל כך כואבת לי! וככה זה בכל יום! כאבים ולחץ במערכת העיכול. כל בוקר זה מטריף אותי, ולא באמת יש לי מה לעשות עם זה. מניסיון עבר בכאבים מהסוג הזה, זה סביר להניח שוב לא עניין רפואי אלא נפשי. בעבר היו לי תקופות כאלה ועשיתי כל מיני בדיקות רפואיות ואפילו קיבלתי כדורים שלא היו טובים לי (גורמים לשלשולים או הקאות אבל לא ממש פותרים את הבעיה), קיבלתי אותם גם בהזדמנות אחרת מרופא אחר בגלל בעיה אחרת אז אני יודעת מה טיבם ותופעות הלוואי שלהם עלי.
הנפש שלי מרוסקת. אני מותשת נפשית! אני לא יכולה לנתק את הראש ממחשבות וכמעט כל דבר עליו אני חושבת מוכיח כמה אני מרגישה אומללה. והכי גרוע זה שאני באפיסת כוחות. אין לי יותר כוחות לנסות לשנות משהו בחיים שלי ואני נאלצת פשוט לספוג. אבל כמה אפשר?
רע לי מכ"כ הרבה בחינות ואני כמעט ולא מצליחה למצוא קרן אור. אני לא יכולה יותר עם הכאבים האלה בכל יום, זה משגע אותי! וגם שוב עלה ריבוי החרדות, בעיקר אם אני צריכה לעבוד. לאחרונה אני לא הולכת לעבודה בלי לקחת קלונקס ואני שונאת את זה! למה אני צריכה לסמם את עצמי כדי להיות בתפקוד כלשהו?
וכדורים נגד דיכאון זה שטויות... לפחות אצלי. כל חודש- חודש וחצי מחליפים לי כדור או מינון אבל שום דבר לא מייצב אותי. המקסימום זה שהכדורים היותר טובים הם בעלי תופעות לוואי פחות שליליות או פחות מביאים אצלי למחשבות אובדניות ורצון לפגיעה עצמית.
אבל ברור לי שאי אפשר ככה יותר! אני גמורה, הנפש פצועה וזה מרגיש שאין לי גם איפה לפרוק את הכל. כי זה תמיד גורר עצות ועצות לרוב לא רלוונטיות לגבי, בעיקר כי אני לא ממש מצליחה לשלוט על המחשבות שלי וכן לא מצליחה לגייס כוחות לשנות משהו.
