אני לא יכולה

[hidden message]

אני לא יכולה

בא לי להתאבד
אני לא מסוגלת להתמודד עם החיים האלו. אני תמיד עושה בחירות לא נכונות. אני כלכך לבד. לאחרונה כל הזמן משתנה לי המצברוח בצורה קיצונית אי אפשר להמשיך לחיות ככה כמה אפשר לבכות כמה אפשר לכאוב
http://www.youtube.com/watch?v=tGwIXG3fzWs

 

[Lady Stark]

היי

את רוצה קצת לספר יותר מה קורה?
אנחנו כאן.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי

(טריגר בהודעה הראשית

)

דברי איתנו, אנחנו כאן להקשיב לך.
את יכולה לפנות אליי גם במסר אם את רוצה.

 

[mr reem]

איך שהוא כל האנשים המבואסים והמדוכאים

מקשיבים לאביב גפן ולרוק המדכא הזה, שמדכא אתכם יותר.
אני לא מתייחס למה שאת אומרת בזלזול, גם לי היו רגעים בחיים שרציתי לגמור הכל והייתי בדכאון קשה מאוד ואפילו פגעתי בעצמי, ומה שתמיד הרים אותי זה שירים עם מילים חיוביות,
אולי התרופה שלך היא להתחיל להקשיב למוזיקה אחרת, אופטימית ושמחה יותר, ולהבין שרק את עצמך יכולה לשמח את עצמך, ומותר לך להיות שמחה בלי קשר לנסיבות ובלי קשר למה שקרה בעבר, כי העבר נגמר וכל יום את יכולה לבחור איך יראה היום שלך, אם תתני למה שאני אומר צ'אנס- את בנאדם אדיר, כי זה אומר שאת מסוגלת להשתנות, וזאת אחת התכונות הכי חשובות לבנאדם במציאות של היום. תתחילי בזה:
http://youtu.be/BJ1DEJBRpco
http://youtu.be/-15L7LBiVDA

זה גם: http://youtu.be/hy1pRA3r6Kc

כל בוקר כשאת קמה תקשיבי 5-10 דקות לרגאיי:
http://youtu.be/0zcSs7Llm9A
http://youtu.be/SjGP-u9PIdo

 

[hidden message]

תודה

יש משהו. למוזיקה יש השפעה עצומה על המצב רוח שלי. השני יפה

 

[nivos7]

הוא צודק

פעם קראתי כתבה , מטופשת להחריד
על אנשים שמציעים לשים רמקולים ענקיים מחוץ לעזה ולהשמיע להם רגאיי , ככה הם ייכנסו ליותר מצב רוח , והחיים יהיו יותר קלים ונעימים.

אבל סה"כ רגאיי זאת באמת מוזיקה מצויינת (שלא הקשבתי לה שנים)

 

[King of falaka1]

בטח!? עם מוזיקה כזאת גם לי בא למות

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אתה

מוזמן להירגע או שתימחק ותיחסם.

יום טוב.

 

[מיצי2013]

תפסיקו להאשים את המוסיקה (טריגר)

אם כל האנשים ששומעים מוסיקה דכאונית כותבים בפורום שהם רוצים להתאבד, סימן שהם עדיין לא התאבדו ודווקא אלה ששמעו רגאיי ו-the sun will come out tomorrow ומהם לא שומעים ציוץ מתו מזמן.

(גילוי נאות: אני מאוד אוהבת את בלקפילד. גם את השירים הדכאוניים ביותר.
http://www.youtube.com/watch?v=2XFis40qhIE)

ולכותבת הפוסט- אני מכירה את הרגעים הקשים האלה שבהם אתה רק שואל "כמה עוד אפשר".
את לא לבד, את יכולה לכתוב כאן. והרגעים האלה עוברים ויש רגעים טובים יותר.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

 

[hidden message]

נחמד להכיר עוד מישהי ששומעת בלאקפילד. המוזיקה שלהם באמת מדכאת אבל היא לא הסיבה שאני שומעת אותה והיא לא הסיבה שאני מדוכאת, מודה שזה מוסיף קצת. אבל לפעמים כשקשה מוזיקה מדכאת עוזרת לשחרר, לבכות. אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שבכיתי ככה כמו בימים האחרונים, וזה טוב(באופן מריר) שאני עדיין יכולה לכאוב, להרגיש משהו. אני לא מתה עדיין.

אם מישהו תוהה למה אני כלכך מדוכאת זה בגלל שפגעתי בבנאדם מאוד יקר(מצחיק שאני קוראת לו יקר אחרי דבר כזה) וכל יום הוא אומר לי כמה חרא ולבד הוא מרגיש בגללי ואני מרגישה כלכך רע על זה. מצד אחד אולי יהיה לו יותר טוב לטווח הארוך שאני אשחרר ואפסיק לדבר איתו מצד שני זה קשה וזה גם מה שמחזיק אותי. מצד אחד אני רוצה לעזור לו מצד שני זה בגללי.
מכל הסיפור הזה יש לי מצבי רוח שזזים מקיצוניות אחד לשניה, לרגע אחד אני מרגישה שהכל סבבה ואני סתם אוכלת סרטים ולא משנה מה היה בעבר העיקר שהעתיד יהיה טוב והכל קורה לטובה ולרגע אחר אני חושבת ברצינות על התאבדות ומנסה לדמיין סיטואציות איך אני אעשה את זה בלי שאפחד ושוקלת מה יש לי להפסיד, בראש חושבת שזה מגיע לי.
בקיצור לא יודעת, מקווה שזה יעבור כי אי אפשר להמשיך לחיות ככה.

 

[mr reem]

את לא חייבת, אבל אני מציע, אולי זה יעזור:

1- אולי כדאי שתתייעצי בפורומים של זוגיות/יחסים ופורומים מהסגנון הזה?

2- היום כמעט כל בנאדם שני לוקח/לקח כדורים פסיכיאטרים/הולך לפסיכולוג, זה כבר לא בושה כמו שזה היה פעם, אולי שווה לנסות בלי להתבייש להודות שקשה לך ולבקש עזרה כלשהי?

 

[hidden message]

הם די עוקצניים שם

כתבתי שם בעבר ואני במצב די רגיש עכשיו, אני לא אתמודד טוב עם ביקורת ויחס מגעיל.

שקלתי את זה, הבעיה עם כדורים שלוקח לפחות חודש-חודשיים שישפיע והמצב שלי די דחוף. חוץ מזה שאימא שלי הייתה לוקחת וזה די דפק לה את המוח, זה קצת מפחיד.

 

[mr reem]

ברור שזה דחוף, אבל עדיף שתנסי עכשיו

מאשר לחכות עוד חודש שיהיה גרוע יותר, לא?

ושיחות נראה לי שזה אחלה של דבר שלא יכול להזיק, וגם אם עושים את זה דרך השירותים של בריאות הנפש של המדינה זה חינם, והבנתי שיש קופות חולים מסויימות שממנות את זה.

לגבי כדורים ותרופות אין לי מושג באופן אישי , אני רק יודע שאני מכיר אנשים עם קריירות לא רעות וילדים והכל שלוקחים.

אז מקסימום הייתי מנסה, בודק אם מתאים או לא, גם מבחינת כסף זה גרושים הכדורים האלה...

וגם אם זה ידפוק לך את המוח כמו שדפק לאמא שלך, כמה כבר יכול להיות יותר דפוק מאשר לרצות להתאבד, מה יש לך להפסיד?

 

[hidden message]

אני אחשוב על הכדורים

שיחות הייתי כבר פעם אחת, הם לא מביאים פסיכולוגים מאוד איכותיים, וזה כן בתשלום..

 

[mr reem]

חחחחח דווקא אני מכיר אותם, הם חיים וקיימים

ומחייכים

רק אלו מבינהם שהפסיקו לשמוע רגאיי אולי מבואסים.

המוזיקה לא רק משקפת את המצב הנפשי של הבנאדם- היא משקפת גם את המצב שהוא רוצה להיות בו. והיא משפיעה.

וגם אם מרגישים רע, את מכירה את הביטוי fake it till you make it?
גם אם אתה משחק אותה כאילו אתה מרגיש טוב- פתאום אתה באמת מרגיש טוב.

מוזיקה (במיוחד כזאת שיש בה מילים) משקפת הזדהות.
ואנחנו יכולים לבחור עם מה להזדהות.
גם אני לא כל החיים אהבתי רגאיי, אבל המחשבה של לשבת על חוף הים עם מיץ אננס ולשמוע רגאיי זה הדימוי בעיניי לחיים טובים. אז למה לא ליהנות מהחיים כל עוד אנחנו יכולים? (או לפחות לדמיין את עצמנו על החוף לכמה רגעים כל יום, כמו בסרט "הנוסע")

ברור שיש חובות ודברים רציניים ולא כיפיים שצריך לעשות, אבל פעם ביום לכמה דקות ליהנות נטו במקום לשמוע בלאקפילד ולהתבאס- לדעתי זה עדיף (כמובן שגם בעצב ובדכאון יש סוג של הנאה, אבל זה כבר דיון מורכב יותר...)

 

[קופיפה טובעת]

מבינה אותך

זה אחד הקשיים הכי גדולים- השינויים האלה שיכולים להיות כאלה קיצוניים ורחוקים מלהיות ברורים.
תנסי להאחז במצבים האלה בהם את יותר יציבה ונינוחה ואז תזכירי לעצמך בשביל מה את חיה.
וזה קשה וזו מלחמה יומיומית. אני לא טיפוס אופטימי כדי להגיד שהכל יהיה בסדר, אני גם נלחמת בלקוות לזה.
וטוב שאת כותבת פה, אולי זה יגרום לך להרגיש פחות לבד...

 

[hidden message]

כן..

נחמד שיש לפחות איפה לשפוך כי אין עם מי לדבר על זה.
יש לי משהו יציב, אבל הוא רחוק ממני מאוד. ישמצב בקרוב אני אבקר, אבל זה תהליך ונכון לעכשיו החודש הזה הולך להיות סיוט

 

[גון שפרד]

מקריות בלבד...

הנוכחות שלי פה.
ובכל מקרה, ראיתי מה כתבת ואומנם אין לי חשק לעזור כרגע, אני אנסה להביע תמיכה. תנסי לעשות סוויץ בחשיבה, תנסי להתעמת עם הכאב ולהגיד לעצמך שהוא יעבור, שהוא חסר משמעות, שהוא כמו קליפת השום. שהוא יגמר מהר.

 

[y8y8]

חמודה..

אני כל כך מזדהה עם המצבים שאת מגיעה אליהם.

וזהו בעצם.. זה מה שרציתי להגיד.

בעצם לא, רציתי גם לעודד אותך קצת אבל פשוט הכל כבר נשמע לך בטח פתטי מאוד
אבל אני אנסה בכל זאת

לדעתי הבעיה של כל מי שנמצא בפורום הזה למעט מי שיש לו באמת איזה בעיה כימית בגוף שגורמת לו להגיע לתחושות ומצבים דיכאוניים או שעובר כרגע תחושת אובדן או מקרה אישי חריג כלשהו בחייו שהוביל למצב זה סובל סך הכל מעיוותי חשיבה מכל מיני סוגים שלומדים עליהם והפסיכולוגים שעובדים בשיטה התנהגותית גם יספרו לך על העיוותים הללו. יש כמה ואנחנו עושים אותם בצורה אוטומטית בראש שלנו כבר הרבה שנים ויש אנשים שיש להם חשיבה יותר בריאה שמבוססת על היגיון משום מה (גנטיקה, חינוך טוב כלשהו, או שהרגילו את עצמם לחשוב נכון יותר כי גם הם סבלו הרבה שנים מהבעיה הזאת). ולכן אנחנו כל כך סובלים, אבל יש לזה פתרון או לפחות אפשרות לשיפור גדול מאוד ולצימצום רציני במצבים הקיצוניים שאת מגיעה אליהם היום. מניסיון- אני הלכתי להרבה שיחות והזה לוקח זמן עד שאתה מחדיר לעצמך לראש מה בדיוק הדפוסי מחשבה שאתה נגרר אחרים כל פעם..קשה למנוע מראש אבל אפשר לפחות להיות מודעים יותר למצב, ואז יותר קל להתמודד כי יודעים ממה זה נובע ובעתיד אפשר גם ליסוג מהמצבים האלה טיפה לפני שהם מתדרדרים.

בקיצור אפשר לשפר את המצבים האלה. אבל זה גם תלוי בבחירות שאת עושה ובסביבה שלך, אם היא מורכבת מאנשים שהם טובים ומתאימים לך ולאישיות שלך- יהיה לך יותר קל אם לא אז יהיה לך מאוד קשה. אם את לומדת או עובדת במשהו שאת ממש לא מתחברת אליו ושונאת או שהסדר יום שלך לא מתאים לך וגורם לך לסבל זה גם ישפיע..כל הדברים האלה משפיעים על איך את תרגישי,
תעשי שינויים קטנים איפה שצריך, תבדקי מי ומה לא מתאים לך- רק את יודעת,

ותקראי על סוגי עיוותי חשיבה האלה שלי אישית עוזרים מאוד, זה עוזר להיות מודעים.