הדבר שהכי קונה אותי אצל ארמסטרונג
זה המשפטים הבאים שאמר לסייקלניוז: "I think the biggest difference (this year) is in my head, the morale and the motivation, the pure joy of racing," he said. "It's as if I was with my five friends and we were 13 years old and we all had new bikes and we said: 'Okay, we're going to race from here to there.' You want to beat your friends more than anything. You're sprinting and you're attacking. It was like that for me this year, a simple pleasure." וזו לדעתי התשובה המוחצת לכל מי ששאל את עצמו "למה הוא טרח לנצח בספרינטים"? אני חושב שאצל כל אחד ואחד מאיתנו, ההתחברות ל"ילד" שבנו מהרגע בו יושבים על האוכף מסמלת את התמצית של רכיבת האופניים בגיל מבוגר. אם זה על כביש או בשטח, זוהי המשמעות האמיתית של רכיבת אופניים, לפחות עבורי, הכיף המזוקק והטהור שקיים אצל כל ילד באופן טבעי בכל דבר שהוא עושה ולמבוגרים לפעמים מאוד קשה למצוא את הרגעים האלו...