אני לא יכול להאמין שכל זה קרה !

אני לא יכול להאמין שכל זה קרה !

אני לא מאמין שכל זה קרה. כמעט לא יכול לקרוע קריעה, כמעט לא יכול לכרוע ברך בפני הנורא. ואינני מכחיש-שואה, שהרי אני יודע: יודע כמו שהעובדות יודעות לספר. יודע כמו שהאוזניים יודעות לשמוע. יודע כמו שיודעים להראות המספרים המקועקעים על זרועות האנשים שראיתי בימי ילדותי, שכל כך הבהילו אז את הילד שבי... יודע לכל הפחות ידיעה תיפקודית: לדעת לכל הפחות ידיעה תיפקודית, זה כמו לדעת שעל מנת לספור צריך לכל הפחות לדעת את המספרים. או שזה כמו שעל מנת לשמר זיכרון היסטורי נחוץ לכל הפחות לדעת את הנתונים הבסיסיים. או שזה כמו שעל מנת לתפקד בצורה מציאותית חייבים לכל הפחות לא להתעלם מידיעת העובדות. לדעת ידיעה תיפקודית: זה לדעת רק עם האונה השמאלית של המוח, אך לא עם הימנית. לדעת ידיעה תיפקודית: זה לא לדעת בידיעת הלב. ידיעה תיפקודית זאת ידיעה שלא יכול לחוות אותה כל ה"אני", ולכן זאת ידיעה שמאפשרת לחמוק מהאמונה במה שאני יודע... אבל ידיעה תיפקודית זה כל מה שיש לי: היות שאני לא ממש יכול להאמין שהרע הדמיוני הזה יכל להתממש. שכן על מנת לדמיין רוע-ללא-גבול צריך דמיון-ללא-גבול, דמיון יצירתי של יוצר - ואני לא מסוגל לחשוב על איזשהו קלגס נאצי כמי שמסוגל בכלל ליצור... שעל מנת לדמיין רע בסדר גודל שכזה צריך- מרחב של דמיון, דמיון רחב מחלל היקום. שעל מנת לדמיין רע בסדר גודל שכזה צריך- עומק של דמיון, דמיון עמוק מתהום היקום. כי רק דמיון עם רוע לא-מציאותי המרחף מחוץ למרחבי היקום והצולל מעבר לתהומותיו, יכול: להשפיל, לדכא, לכלוא, לצופף, להפחיד, להרעיב, לענות, לשסות כלבים, לגזול רכוש, להסיר בגדים, לגזוז שערות, לעקור שיני זהב, לבצע ניסויים רפואיים בילדים קטנים, לקחת את צלם האנוש, לירות, לחנוק, להרעיל בגז, לשרוף גופות - (של) שישה מיליוני בני-אדם. רק רוע קוסמי יכול ליצור יצירה של אחרית-הימים בבית חרושת למוות ! רוע שטני שכזה יכול להמציא רק יוצר יקומי עצום, רע ונורא- לכן אינני יכול להאמין שזה יכול היה לקרות. אבל אני לא יכול להכחיש את השואה הזאת: היות שאני יודע שהמוות הנורא - קרה, ועכשיו לא נותר אלא - להמשיך לחיות. פרי מגדים
 
מסתדר לי מה שכתבת

עם המוסיקה עכשיו ברדיו. עם התחושות. עם הבכי עם הכאב. עם ההבנה. עם ההזדהות. נסתרים הם דרכיו של היקום,ואנו חיים בתוך מציאות משתנה ועם ההכרה שהכל יכול לקרות בעולם,ובכל זאת,המראה של ילדים מחוץ למכלאות(צמרמורת..) מפסיק לכתוב... תודה שריגשת אותי,העצמת לי את החוויה עד שלא יכולתי... בוקר טוב.
 
נזכור../images/Emo16.gif

נזכור / אבא קובנר נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר, את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי. את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת . את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו. את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת. את הרגליים את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד. ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע. נזכור את היום. את היום בצהריו. את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים. יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
 
למעלה