אני לא כובש, נקודה
אני לא כובש, נקודה אורי יעקובי, בן 18 מירושלים, כלוא מאז יום חמישי האחרון בכלא 4 הצבאי. להלן המכתב שכתב אל הרמטכ"ל משה יעלון ולא הספיק לשלוח. אני לא כובש, נקודה בעוד יומיים אני לא אתגייס. אני אלך לבית החייל, אעלה על האוטובוס יחד עם כל שאר המועמדים לגיוס ואחרי שנרד בבקו"ם בתל השומר אני, בניגוד אליהם, אסרב להתגייס, וקרוב ווודאי שאשלח לכלא. בכלא אני אפגוש את חבריי למכתב השמיניסטים- יוני יחזקאל ודרור בוימל ששניהם נכלאו בשבוע האחרון עקב סירובם להתגייס, וגם את יוני בן ארצי, האחיין של ביבי נתניהו שגם הוא סרב להתגייס ונשלח לכלא. הם, כמוני, ומסתבר שכמו עוד הרבה מאוד ישראלים, הבינו שהמלחמה שמדינת ישראל מנהלת בשטחים שהיא כבשה בשישים ושבע היא לא מלחמת בני האור בבני החושך (בדיוק כמו הרבה יותר מדי מלחמות שהתרחשו במהלך ההיסטוריה). כאשר שומעים באמצעי התקשורת הזרים על טנקים ישראלים שועטים ברחובות הערים הפלסטיניות (משום מה כמעט לא ניתן לשמוע ידיעות כאלה באמצעי התקשורת הישראלים), לא שומעים את כל האמת. האמת העצובה היא שמה שהצבא הישראלי עושה בשטחים אינו מסתכם בשעיטות טנקים ברחובות והרס של התשתית האזרחית. מעשיי הצבא הישראלי גם לא מסתכמים בעיקוב אמבולנסים ונשים יולדות במחסומים או בסתם אטימות כלפי אזרחים פלסטינים. חיילינו נמצאים במצבים קשים, חלקם אף עושה טעויות. אבל הם הורגים ילדים וזקנים שבוודאות לא קשורים לשום פעילות טרור, הורסים בתים של משפחות שלמות- ומבצעים מעשים נוספים- שההגדרה המתאימה להם ביותר היא "טרור". כל אלו הם דברים בלתי נסלחים שאני וחבריי מסרבים לקחת בהן חלק. אין בדברים אלה צדק, ושום סיבה שבעולם, בוודאי שלא הרצון ליישב עוד חתיכת אדמה לא תהפוך את המעשים האלה לנכונים מבחינה מוסרית, בדיוק כמו שפיגועים נגד אזרחים ישראלים הם לא נכונים או מוסריים. אני לא יודע אם ההנהגה הפלסטינית רוצה שלום. אני לא יודע אם הפלסטינים רוצים תמיד להישאר עניים ומקופחים (למרות שקשה לי להאמין שכך הדבר). אני יודע רק דבר אחד, הפלסטינים לא רוצים שאנחנו נהיה הכובשים שלהם. אני יודע שהם לא רוצים לחיות במלחמה ולראות את הדם ממשיך להישפך. אני יודע שאלה לא הם שמכריחים אותנו לכבוש אותם, לא הם הופכים אותנו לכובשים, אנחנו עושים את זה יפה מאוד גם בלי העזרה שלהם. אני לא גאה בעם שלי, אני לא גאה במדינה שלי, אני לא גאה במעשים שנעשים בשם הביטחון שלי, אני גם לא גאה בכך שאני הולך לכלא בגלל הסירוב שלי לשרת את הצבא הכובש הזה (ואני גם לא מאושר בגלל ההזדמנות שניתנה לי לסבול בגלל עקרונותי). אני גאה בכך שאני מקשיב לקול המצפון שלי, ואני אהיה שמח אם יהיו יותר אנשים שיקשיבו לשלהם, ולא למה שאומר המפקד. אורי יעקבי, סרבן מצפון, מיוזמי מכתב השמיניסטים ירושלים
אני לא כובש, נקודה אורי יעקובי, בן 18 מירושלים, כלוא מאז יום חמישי האחרון בכלא 4 הצבאי. להלן המכתב שכתב אל הרמטכ"ל משה יעלון ולא הספיק לשלוח. אני לא כובש, נקודה בעוד יומיים אני לא אתגייס. אני אלך לבית החייל, אעלה על האוטובוס יחד עם כל שאר המועמדים לגיוס ואחרי שנרד בבקו"ם בתל השומר אני, בניגוד אליהם, אסרב להתגייס, וקרוב ווודאי שאשלח לכלא. בכלא אני אפגוש את חבריי למכתב השמיניסטים- יוני יחזקאל ודרור בוימל ששניהם נכלאו בשבוע האחרון עקב סירובם להתגייס, וגם את יוני בן ארצי, האחיין של ביבי נתניהו שגם הוא סרב להתגייס ונשלח לכלא. הם, כמוני, ומסתבר שכמו עוד הרבה מאוד ישראלים, הבינו שהמלחמה שמדינת ישראל מנהלת בשטחים שהיא כבשה בשישים ושבע היא לא מלחמת בני האור בבני החושך (בדיוק כמו הרבה יותר מדי מלחמות שהתרחשו במהלך ההיסטוריה). כאשר שומעים באמצעי התקשורת הזרים על טנקים ישראלים שועטים ברחובות הערים הפלסטיניות (משום מה כמעט לא ניתן לשמוע ידיעות כאלה באמצעי התקשורת הישראלים), לא שומעים את כל האמת. האמת העצובה היא שמה שהצבא הישראלי עושה בשטחים אינו מסתכם בשעיטות טנקים ברחובות והרס של התשתית האזרחית. מעשיי הצבא הישראלי גם לא מסתכמים בעיקוב אמבולנסים ונשים יולדות במחסומים או בסתם אטימות כלפי אזרחים פלסטינים. חיילינו נמצאים במצבים קשים, חלקם אף עושה טעויות. אבל הם הורגים ילדים וזקנים שבוודאות לא קשורים לשום פעילות טרור, הורסים בתים של משפחות שלמות- ומבצעים מעשים נוספים- שההגדרה המתאימה להם ביותר היא "טרור". כל אלו הם דברים בלתי נסלחים שאני וחבריי מסרבים לקחת בהן חלק. אין בדברים אלה צדק, ושום סיבה שבעולם, בוודאי שלא הרצון ליישב עוד חתיכת אדמה לא תהפוך את המעשים האלה לנכונים מבחינה מוסרית, בדיוק כמו שפיגועים נגד אזרחים ישראלים הם לא נכונים או מוסריים. אני לא יודע אם ההנהגה הפלסטינית רוצה שלום. אני לא יודע אם הפלסטינים רוצים תמיד להישאר עניים ומקופחים (למרות שקשה לי להאמין שכך הדבר). אני יודע רק דבר אחד, הפלסטינים לא רוצים שאנחנו נהיה הכובשים שלהם. אני יודע שהם לא רוצים לחיות במלחמה ולראות את הדם ממשיך להישפך. אני יודע שאלה לא הם שמכריחים אותנו לכבוש אותם, לא הם הופכים אותנו לכובשים, אנחנו עושים את זה יפה מאוד גם בלי העזרה שלהם. אני לא גאה בעם שלי, אני לא גאה במדינה שלי, אני לא גאה במעשים שנעשים בשם הביטחון שלי, אני גם לא גאה בכך שאני הולך לכלא בגלל הסירוב שלי לשרת את הצבא הכובש הזה (ואני גם לא מאושר בגלל ההזדמנות שניתנה לי לסבול בגלל עקרונותי). אני גאה בכך שאני מקשיב לקול המצפון שלי, ואני אהיה שמח אם יהיו יותר אנשים שיקשיבו לשלהם, ולא למה שאומר המפקד. אורי יעקבי, סרבן מצפון, מיוזמי מכתב השמיניסטים ירושלים
