אני לא מאמין שעשינו זאת.ו
דבר מה שקיבלתי במייל. >האם את שרדת? > >אם היית ילדה בשנות ה- 40, 50, או 60 ו- 70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו >עדיין חיים. כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה במושב >האחורי ביום חם, היתה חוויה מיוחדת. מיטת התינוקות שלנו היתה מצופה בצבעים >עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי >חשמל.. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים מצינור בגינה ולא מבקבוק. בילינו >שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק למצוא >ששכחנו את המעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו >לפתור את הבעיה. עזבנו את הבית בבוקר ושחקנו כל היום, כל זמן שחזרנו הביתה >כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות איתנו בקשר, לא היו טלפונים >ניידים. כמה בלתי סביר! נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות >מתאונות אלו. הם היו תאונות, אף אחד להאשים, רק את עצמינו. זוכרים תאונות? > >נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול. והתגברנו על כך. >אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר... >תמיד שיחקנו בחוץ. התחלקנו בשתיה אחד עם השני מאותו בקבוק ואף אחד לא מת >מזה. לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלויזיה, סרטי וידאו, מערכת >הגברה, טלפונים ניידים אישיים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו >חברים. >יצאנו החוצה ומצאנו אותם. רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או >צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו איתם. דמיינו לכם. בלי לבקש רשות מההורים! לבדנו! >שם בעולם הקר והאכזר! בלי שמירה. איך עשינו זאת? > >המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס. אכלנו תולעים, ואפילו שהוזהרנו שזה יכול >לקרות, לא נזהרנו, והתולעים לא חיו בתוכנו לעולם ועד. ניסינו להתקבל לנבחרת >הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על >האכזבה. לא כל התלמידים היו חכמים כמו אחרים ונכשלו לעבור כיתה ונשארו לעוד >שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא. מעשינו היו שלנו, ציפינו לתוצאות. >אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק >היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם! > >דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי - סיכונים, פותרי - בעיות וממציאים. 50 >השנה האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות. היה לנו חופש פעולה, >כשלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם. ואת אחת מהם. ברכות! > >העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות >הדריכו את חיינו...לטובתינו... לעיונכם.
דבר מה שקיבלתי במייל. >האם את שרדת? > >אם היית ילדה בשנות ה- 40, 50, או 60 ו- 70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו >עדיין חיים. כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה במושב >האחורי ביום חם, היתה חוויה מיוחדת. מיטת התינוקות שלנו היתה מצופה בצבעים >עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי >חשמל.. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים מצינור בגינה ולא מבקבוק. בילינו >שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק למצוא >ששכחנו את המעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו >לפתור את הבעיה. עזבנו את הבית בבוקר ושחקנו כל היום, כל זמן שחזרנו הביתה >כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות איתנו בקשר, לא היו טלפונים >ניידים. כמה בלתי סביר! נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות >מתאונות אלו. הם היו תאונות, אף אחד להאשים, רק את עצמינו. זוכרים תאונות? > >נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול. והתגברנו על כך. >אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר... >תמיד שיחקנו בחוץ. התחלקנו בשתיה אחד עם השני מאותו בקבוק ואף אחד לא מת >מזה. לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלויזיה, סרטי וידאו, מערכת >הגברה, טלפונים ניידים אישיים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו >חברים. >יצאנו החוצה ומצאנו אותם. רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או >צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו איתם. דמיינו לכם. בלי לבקש רשות מההורים! לבדנו! >שם בעולם הקר והאכזר! בלי שמירה. איך עשינו זאת? > >המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס. אכלנו תולעים, ואפילו שהוזהרנו שזה יכול >לקרות, לא נזהרנו, והתולעים לא חיו בתוכנו לעולם ועד. ניסינו להתקבל לנבחרת >הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על >האכזבה. לא כל התלמידים היו חכמים כמו אחרים ונכשלו לעבור כיתה ונשארו לעוד >שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא. מעשינו היו שלנו, ציפינו לתוצאות. >אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק >היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם! > >דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי - סיכונים, פותרי - בעיות וממציאים. 50 >השנה האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות. היה לנו חופש פעולה, >כשלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם. ואת אחת מהם. ברכות! > >העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות >הדריכו את חיינו...לטובתינו... לעיונכם.