אני לא מאמינה שיש עוד מדינה בעולם שהיתה מוכנה לעבור
את מה שעובר עלינו בדרום...
אבל אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על משפחה ישראלית...
כשאנחנו עלינו ארצה, עלינו לבד לגמרי בלי שום קרובי משפחה...
במצבנו, הורי התחברו עם משפחות ניצולי שואה אחרות שגם הגיעו
מהונגריה... המשפחות האלה היו עבורנו משפחה לכל דבר...
משפחה אחת כזאת היתה משפחת וינקלר...
אבי המשפחה ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שאיבד את אשתו ושני ילדיו...
הוא חזר לבודפשט, הכיר את ורה וייס ונישא לה, נולדה להם בת מרים ב-1948,
הם עלו ארצה, לורה היו בארץ שני אחים אח בנצרת ואחות בהרצליה.
למרים נולד אח אלכס... מרים היתה בת גילי ואלכס היה בגיל של אחי...
הם היו "בני דודי" לכל דבר... כל הילדות שלנו היתה משותפת... מרים ואלכס
למדו בבית ספר תל נורדוי בתל אביב ואנחנו ברמת גן. כל סופי השבוע, החגים היו משותפים... אנחנו גדלנו יחד... זוכרת במיוחד את לילות הסדר שבילינו יחד
אצל הדודה מרתה בהרצליה... בנעורינו בילינו במסיבות ריקודים פעם אצלי ופעם אצל מרים עם החברה מרמת גן... למרים היה חבר רמת גני...
לאבא של מרים היה בית חרושת (כך קראו פעם למפעל) לניקוי יבש, באיזור התעשיה שליד עלית ברמת גן... בעלי המכבסות ברמת גן, היו מעבירות אליו למפעל את הבגדים לניקוי יבש... וכך הייתי פוגשת את אביה כשהיה מגיע להחזיר
למכבסות את הסחורה... באוטו הגדול שלו, היינו נוסעים לטיולים בקיץ וכמו כן
לבריכה ולים בקיץ...
כשגדלנו, התגייסנו לצבא, אני שרתתי בשלישות הראשית ומרים שרתה בחיל האויר... כשאחינו התגייסו אחי שלמד בטכני של חיל האויר התגייס כמובן לחיל האויר ואלכס התגייס לצנחנים... מרים נישאה לעולה חדש מצרפת, ואני נישאתי כשנה אחריה... נישואי מרים לא עלו יפה והיא התגרשה.
אחרי שפרצה מלחמת יום כיפור, מרים שעבדה בבנק דיסקונט עברה לקנדה לסניף של הבנק... לאביה היה בן דוד בוונקובר בקנדה, הוא שיכנע את המשפחה לעבור לוונקובר, פרי, אב המשפחה שכבר איבד משפחה אחת בשואה, לא יכול היה לשאת את המחשבה שיאבד עוד בן בצבא,
כאמור אלכס היה בצנחנים והיה בסיירת, ביחידה קרבית הדאגה לשלומו, העבירה את פרי על דעתו... הם עשו את הירידה מהארץ בחשאי לגמרי... אף אחד מחבריהם לא היה שותף להחלטתם שכן כולם היו משפחות ציוניות מאד וירידה מהארץ היתה לגנאי בעינייהם. אני כבר גרתי בדימונה והקשרים עם המשפחה,
של הורי איתם התנתקה לחלוטין עם ירידתם מהארץ. הורי התקשו לסלוח להם שלא שיתפו אותם בסודם שכן היינו כמו משפחה. אבי בינתיים נפטר...
חלפו השנים, אב המשפחה שהקים עסק מחדש בוונקובר, חלה בדמנציה קשה מאד עד כדי כך שלא הכיר את משפחתו וזכר רק את אלה שניספו בשואה... עד שניפטר.
אלכס ירד לשיקגו והקים שם עסק ועשה חיל, נולדו לו 4 בנים שכל אחד מהם הגיע בתורו לארץ ושרת בצבא איך לא, בצנחנים... למרים נולדה בת, שהיא היום רופאה.
הקשרים בין ורה ואמי חודשו באמצעות מכתבים (עוד לא היה אי-מייל) ורה הגיעה לביקור בארץ והן נפגשו, לימים הגיע גם מרים ונפגשנו... בעצם מאז קיומו של האינטרנט, חודשו הקשרים ביננו מרים ואמה הגיעו שוב לביקור שהיה עצוב מאד
כי גם אמי וגם ורה ידעו שזוהי פגישתם האחרונה שתיהן כבר היו בתוך שנתון ה-80 שלהם... מרים ואני שומרים על קשר וגם עם אלכס...
אמי ניפטרה לפני חמש שנים וורה ניפטרה לאחר מחלת הסרטן לפני כשנה.
מרים ואלכס החליטו לקבור את הוריהם בארץ ולא בקנדה. בסוף החודש הם יגיעו ארצה עם האפר של הוריהם והם יקברו בבית העלמין למנוחה נכונה בכפר סבא.
