אני לא מאמינה שמצאתי פורום כזה

[HoGod]

אני לא מאמינה שמצאתי פורום כזה../images/Emo9.gif

ממש במקרה!!!אפילו התפלאתי איך אין פורום כזה בתפוז והנה מצאתי

מי אני? אני בת 31, הריון שני, מאושפזת מזה 3 שבועות במחלקה להריון בסיכון גבוה באיכילוב. בהריון הראשון הכל היה קתין, ונולד לנו בן מקסים, היום בן שנתיים ושמונה חודשים

ההריון הזה שונה לחלוטין. בסקירה הראשונה נצפתה שיליית פתח אחורית. עד שבוע 21 הכל היה בסדר, עד שפתאום מצאתי בניגוב דם ישן. אושפזתי לשבוע. באמצע היה לי דימום טרי. שוחררתי אחרי שבוע. אחרי 3 ימים חזרתי למיון שוב עקב דימום. אושפזתי ושוחררתי. שוב, אחרי 3 ימים חזרתי למיון עקב דימום. הפעם כבר הגעתי לשבוע 24, אז אושפזתי במחלקה להריון בסיכון גבוה. מאז אני כאן. בשבוע 24 היו לי פתאום דימומים מאסיביים. המצחיק הוא שהם קרו לפנות בוקר ובאמצע הלילה. היום אני בשבוע 27+3. בשבוע 27 שוב היה לי דימום מאסיבי, באמצע הלילה. להתעורר בתחושת חרדה שכזאת זה דבר נורא. כרגע אני מפחדת לישון ומתעוררת כל הזמן. בנוסף לכל הצרות, יש לי גם דליפת מי שפיר. אולי עקב הדיקור שעברתי בשבוע 20. זה התגלה סופית בשבוע 25. ואם כל זה לא מספיק, כנראה שגם יש לי בעיה בשתן, ולדעתי גם הוא דולף

בקיצור, ממש שמח..... התחושה היא קשה ונוראית...כל הזמן לשמוע "יהיה בסדר", "תהיי אופטימית" כבר לא עוזר...איך אפשר להיות אופטימית כשאת מדממת בטירוף ובטוחה שכל שנייה את מגיעה לחדר ניתוח? גם הכתבה שפורסמה היום ב-YNET על הפגים לא מעודדת, והזמן לא זז!!! יש לי בעל וילד בבית וזה כ"כ קשה

נכון שצריך לעבור כל יום ביומו, אבל הסוף (שהלוואי ויהיה טוב

) נראה כ"כ רחוק ולא ריאלי זאת אני...אני מניחה שנתראה

תודה למי שהגיעה עד פה

 

[ע ו ץ ל י ג ו ץ]

../images/Emo24.gifקצת עידוד

קודם כל את בשבוע יחסית גבוהה אז תתעודדי אספר לך את המקרה שלי שכבתי בבי"ח חצי שנה רצוף היתה לי שלישיה לאחר הפחתה לשתיים (כל השליש הראשון הקאתי והייתי מחוברת גם לזונדה לסרוגין לא הצלחתי לאכול ולשתות)פחתו ההקאות אולם בשבוע 20 החלה ירידת מים מוקדמת ורצו להפיל לי את ההריון לא הסכמתי (שכחתי גם היתה לי שליית פתח אחת והפרדות קלה בשליה השניה דימומים חזקים)בכל אופן שכבתי בלי תזוזה משבוע 20 עד שבוע 27 עם ירידת מים עצירת צירים וירידה כל יומיים לחדר לידה וחזרה למחלקה עד שהחלה פתיחה ויילדו אותי נולדו 2 כל אחד 900 ג"ר אחד נפטר כי לא היו לו מים ואחד היום בן 3.5(לאחר שהייה בפגיה 3 חודשים, ניתוח,והמון אישפוזים עד היום) ילד מדהים מה שאני רוצה להגיד שכמה שזה קשה זה עובר התוצאה מצדיקה את הסבל שלנו תסחבי כמה שיותר אל תתאמצי תנוחי תעסיקי את עצמך(לפטופ,סריגה,ספרים,רקמה)מה שאת אוהבת ויש ניסים לי היה נס(זה מה שהרופאים אומרים)יש סיכוי גם שתגיע לשבוע 35 זה עוד הרבה אבל תמיד תזכרי שכמה שהעובר יותר בפנים כך הוא יהיה יותר חזק ובריא מי אמר שקל להיות אשה ולהיות אמא אבל יש לך בדרך תינוק מדהים ואת אחראית לו אז תתחזקי בשבילו שיהיה בהצלחה לידה קלה ומאושרת דרך אגב היום אני בשבוע 15 (אחרי 2 הפלות)מאושפזת לסרוגין בבי"ח עקב הקאות מרובות (גם של דם)יש לי עודף רוק,שליית פתח ודימומים לסרוגין ואני בשכיבה מלאה מהתחלה,אז תודי על מה שיש לך את כבר לקראת הסוף ב"ה שיהיה קל.

 

[HoGod]

וואו וואו וואו איזה סיפור!!!

תודה על העידוד

מאחלת לך שתעברי את ההריון הזה בקלות. שיעבור טוב יותר מהקודם.אמן

 

[אמא של פילפילון]

זוכרת אותך מן ההריון הקודם

כל יום כעת את מתקדמת אל הצד הבטוח. מאחלת לך עוד 10 שבועות שלמים של הריון, אבל גם 5 ישמחו אותנו מאוד.

 

[HoGod]

באמת../images/Emo9.gif?נחמד שאת זוכרת../images/Emo24.gif

תודה על האיחולים. בכל מקרה, פה הם לא מושכים מישהי עם ירידת מים אחרי שבוע 34. הם אומרים שהסיכון לזיהום פשוט לא שווה את זה. גמני מאוד מקווה להגיע ל-32, אבל גם כרגע זה נראה כ"כ רחוק.... כרגע אני סופרת שעות לקראת 28 (יום חמישי

) כדי לקבל עוד צלסטון (גם משהו, לא?)

 

[להבה איתנה]

מאחלת לך לסחוב עוד קצת

ומזמינה אותך לבקר בפורום הורים לפגים לשמוע קצת סיפורים יותר אופטימיים מהכתבה בווי-נט. תוכלי לספר מה פרוטוקול הצלסטון שקבלת? יותר מקורס בודד?

 

[HoGod]

אתם קוראים לזה קורס?

בשבוע 24 קיבלתי 2 זריקות בהפרשים של 12 שעות. אמרו לי שאת הסט הבא מקבלים בשבוע 28, לשם אני שואפת

ראיתי את הפורום שלכם, הבנתי שיש חוברת, התחלתי לקרוא קצת, אבל אני מודה שאני עדיין מפחדת... אני צריכה להשתחרר מזה עוד קצת בכל מקרה, ראיתי שאתם פורום יותר עליז ותומך

 

[עתליה3 המקורית]

כל הסיבוכים בטקסטבוק, אה?...

אני כל כך מבינה את התחושה שהכל משתבש ומשאיר אותך עם הראש למטה, בחרדה קיומית, בלי לדעת מאיפה תבוא המכה הבאה. גם אני עברתי את השבועות שבין 20 ל-28 בתחושה הזו, כשבכל בוקר שהתעוררתי לא ידעתי איך היום יסתיים. משאת נפשי הייתה להגיע לשבוע 28 כשהם עדיין בפנים. אז אני חושבת שהקירבה שלך לשבוע 28 היא סיבה טובה לחייך, כי זה באמת קו פרשת מים מאוד משמעותי מהרבה בחינות, ומעבר לזה כל יום שחולף לוקח אותך לטריטוריה פחות ופחות מסוכנת מבחינת שלום העובר. אגב, לגבי הכתבה על הפגים, גם אני קראתי אותה, ולצערי מה שמתואר שם נכון, א-ב-ל צריך להביא שוב בחשבון שהסכנות לתחלואה משמעותית גוברות מאוד ככל שגיל ההריון בלידה צעיר יותר. אני ילדתי בשבוע 32+2, ולמרות המשקלים הנמוכים של ילדיי הם עברו את הפגייה בקלות יחסית

ובלי בעיות מיוחדות. אני מאחלת לך מכל הלב שההריון יימשך כמה שיותר ושיהיו לך כמה שפחות דברים לדאוג בגינם. עתליה

 

[HoGod]

../images/Emo24.gifתודה!!!אני חושבת שבנוסף לתחושה הקשה

יש גם הרבה הלם. ההריון הראשון היה כ"כ חלק (למעט בחילות והקאות עד חודש חמישי) ולכן אני גם בשוק. הייתי בטוחה שהכל יהיה בדיוק אותו דבר, שאני אוכל להמשיך בחיים, להיות פעילה מאוד. אני מהפעילים: בית, ילד, עבודה ובעל במשרה מלאה.... אפילו סידרתי את הארון והשתעשעתי לי במחשבה של "מה אני יכולה ללבוש בברית" באמת הבנתי ששבוע 28 הוא "קו פרשת המים" ולכן אני כ"כ חרדה שגם את היום וחצי הזה (עד יום חמישי|חמסה) אני לא אעבור. תודה על העידוד. באמת טוב שיש פורום כזה

|