אני לא מבינה אתכם...

שלום לכולם...../images/Emo182.gif

אני חדשה כאן... והאמת היא שאני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון... אני כותבת ודומעת.. פשוט ככה. למה זה קורה לי אתם בטח שואלים את עצמכם. אז ככה, עד לפני חצי שנה החיים שלי היו מושלמים, תלמידה בבית הספר, חברות, חבר, בילויים, ציונים טובים. ממש כיף. ועכשיו...עכשיו הכל השתנה לי בבת אחת. החבר התגייס (דבר שמקשה עליי מאוד...), כמעט כל החברות התגייסו, ורק אני נשארת תקועה באותו המקום...עם השיעמום הגדול והייאוש... הייתי אמורה להתגייס בקרוב, אבל...לא, צה"ל היה חייב לתת לי דחיה של חצי שנה לגיוס שלי. למה? כי התקבלתי לתפקיד מסוים ומסווג. ועכשיו,אני לבד. לגמרי לבד. החבר עסוק בצבא, תחת מסגרת חדשה נפתח לעולם חדש, החברות עסוקות בשלהן ורק אני...שזוכה לקבל "לא צריכים עובדים כרגע" ו-"צריכים עובדת מנוסה אחרי צבא" מיואשת לגמרי. החיים שלי כ"כ משעממים שאני עצמי הפכתי להיות משעממת וממורמרת. ואני לא מכירה את עצמי ככה. אני בחורה קלילה וחברותית, שאוהבת לבלות, אוהבת מסיבות, תמיד מוקפת בחברות ובסביבה רבה,אוהבת להשקיע בעצמה ובעיסוקים שלה ועכשיו פתאום...הכל התהפך בכמה ימים בהירים אחדים... עכשיו אני מתחילה את היום בשעה 11-12 בבוקר-צהריים, ובכל יום...אותם הדברים שחוזרים על עצמם...וזה פשוט מוציא אותי מדעתי. וודאי אתם קוראים וחושבים לעצמכם "כמה כיף לה להיות לא עסוקה, לרבוץ כל היום בבית עד שהמשיח יגיע..." אז יש לי חדשות בשבילכם : זה ממש לא ככה. אחרי חצי שנה שאני יושבת בבית זה פשוט נורא ! זה מכניס אותי לדיכאון שלא ידעתי כמותו. ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. פשוט לא יודעת. אודה לכל עיצה שתינתן לי מראש. שלכם, השוטרת.
 

noa128

New member
שלום לך שוטרת ../images/Emo13.gif

וברוכה הבאה. קודמקול הניק - למה יקירתי? ולמה בתפקיד למה?
עכשיו רגע ברצינות - אני יודעת שבגילך חברה זה מרכיב חשוב, לא הייתי שם כל כך מזמן... אבל הבדידות שאת חשה באמצע השבוע היא הזדמנות מצויינת ללמוד איך את עושה לעצמך כיף בחברת עצמך, ותאמיני לי זה אפשרי. ודאי ישנם דברים שאת אוהבת לעשות עם עצמך - מוזיקה, ספרים, בישול, ציור, מחשב - כל אחד וכשרונותיו..- אמרת בעצמך - "אוהבת להשקיע בעצמה ובעיסוקים שלה.." זרקת אותי בתיאור שלך ב ד י ו ק 18 שנה אחורה. גם אני התגייסתי מאוחר, נולדתי בסוף השנה וגם בחרתי במסלול קצונה ייעודי שמועד הגיוס שלו היה דצמבר. כל סובבי היו בצבא. החבר היה כבר בקבע, כל האחרים שהיו מבוגרים ממני בשנה-שנתיים היו גם הם בצבא, ביחידות סגורות שיוצאים רק בשבת, וגם כן לא כל שבת. תשאלי אותי היום מה התקופה הכי יפה של חיי ולמתי אני הכי מתגעגעת. ל-אז. זה היה החופש האולטימטיבי, בלי רגשות אשמה על כך שאני לא עובדת, בלי להרגיש רע שכולם בצבא ואני לא.., בלי שום מחוייבות על הראש כי נגמר בית ספר, בלי דאגות כי יש גג מעל הראש ואוכל על השולחן - בקיץ - ים, בחורף - ספרים (יו, איך חגגתי אז), יציאות עם חברות (וחברים ג'ובניקים) שכבר היו בצבא אבל יצאו הביתה כל יום והיינו יוצאים בערב לסרטים ובתי קפה או סתם מתקשקשות לנו אחת עם השנייה - בסופי שבוע ההורים שלי בכל לא ראו אותי - כי החבר'ה שלי היו חוזרים מהצבא ואני הייתי מבלה איתם משישי בצהריים ועד ראשון לפנות בוקר... - בניגוד אליהם היה לי מספיק זמן להשלים שינה אחר כך... כסף? עבודות מזדמנות לרוב - בייביסיטר, בורגר-ראנץ', אפילו ניקיון וכלים באיזה קייטרינג שחיפש עובדים - את הרי לא מחפשת לעשות קריירה, רק שיהיה לך כסף ליציאות ובילויים, נכון? זה מדהים איך ממרחק של שנים ותקופת חיים הכל נראה אחרת, איך פתאום הפרופורציות משתנות. היום יש אינטרנט, וטלויזיה מעניינת, ושפע של דברים שאפשר לעשות וללמוד שפעם לא היו. ואולי זה הזמן באמת להשקיע בעצמך - תחשבי על זה רגע אחרת - יש לך ים חופש ל ג י ט י מ י - ולא נעים לי לומר - אבל זו אולי ההזדמנות האחרונה בחיים לקבל כזו מתנה... תתענגי עליו, יש לך הזדמנות לעשות את כל מה שבא לך ואחר כך לא תוכלי מקוצר זמן או מחוייבויות אחרות. תפרגני לעצמך יקירתי את הזמן הזה למילוי מצברים לפני הצבא - פעם המליצו לי פה ששמש עובדת טוב נגד דיכאון = לצאת מהבית לאור, לא להסתגר. ובהצלחה לך, נועה.
 
תודה רבה לך נועה

שמחתי לדעת שאני לא מתמודדת עם זה לבד אבל זה עדיין...נורא. את צודקת בנוגע לחופש הלגיטימי שיש לי אך אני לבד. אין לי עם מי לבלות את החופש הזה, וזה ההבדל. הלוואי והיה לי עם מי... מודה לך על כל העיצות. תודה מראש השוטרת.
 
אני לא מבינה אתכם...../images/Emo128.gif

הייתי בטוחה שהגעתי סוף סוף למקום הנכון, למקום שבו אנשים יוכלו באמת להתייחס בכדי לעזור. פירסמתי הודעה אתמול בלילה, ופרט לבחורה אחת...אף אחד מכם לא טרח לעזור. וקרוב לוודאי גם לא לקרוא... עצוב. השוטרת.
 
שוטרת יקרה שלי

תראי, תשמעי, זה לא שלא קראו ולא הגיבו, לפעמים לאנשים אין מה להגיב להודעות מהסוג שלך, לוקח זמן עד שמגבשים תשובה (ככה זה אצלי לפחות) אז אני קראתי את ההודעה שלך בבוקר וגם עכשיו (בקריאה שניה יותר קל לי להבין ושוב סליחה על ריבוי הסוגריים) בכולופן מה שיש לי לומר לך זה שיש לי אחות שמשוחררת מהצבא בערך שלושה חודשים וגם היא לא עושה הרבה, ישנה עד שעות הצהריים (המאוחרות לפעמים) באה אליי וכאלו וגם היא התלוננה השבוע שכבר נמאס לה. עכשיו יש כמה אפשרויות בשבילך (ואני עונה לך בטון שאני עונה לאחותי אז לא להיפגע לי פה ווקשה) או שתזיזי את הת*ת ותתחילי לחפש עבודה, אפילו זמנית, אפילו מלצרות, כל דבר שיוציא אותך מהבית תתחילי לשנות את מעגל החברים שלך, הגיע הזמן להכיר אנשים חדשים, יש הרבה דרכים להכיר אנשים (אפילו אנשים וירטואליים שאח"כ תוכלי להכיר במפגשים וכדו') בקיצור זה מה שהיה לי לומר לך אהההה ועוד דבר ניסמה סלי, לא להיפגע ישר כי לא עונים לך, קחי את הבעסה בסבבה, תני להכל לעבור לך ליד האוזן.
 

noa128

New member
חבל שתיעלבי - כי לא זו היתה

כוונתו של אף אחד... ומסכימה עם פנינה שהבעיה שהעלית היא לא כזו שמאפשרת שליפה מהירה של פתרונות עבור מי שלא מכיר אותך, את חייך, את העדפותייך - והרי לא תרצי שיענו לך סתם וללא מחשבה וכוונה אמיתית, נכון? אם תדפדפי כאן ותקראי קצת, תראי שהתגובות באות תמיד מהלב, ותמיד עם כל הכוונה - וגם את ראויה ללא פחות מזה. ראיתי בכרטיסך האישי שאת רשומה בלא מעט פורומים ספציפיים, בכל מיני תחומי עניין (כבר כיוון מבורך
)- אני מזה הבנתי שכל עניין הפורומים אינו זר לך, ההשתלבות, הקצב - ולכן אני מופתעת קצת מתגובתך. כמתנה בכניסתך רוצה לתת לך את זה . מקווה שתביני שכל השתלבות לוקחת זמן, ומקווה ששלך תהיה מהירה ונעימה. ערב נעים יקרה, נועה.
 
נועהההההההההה

תשמעי, גמני חדשה ולא קיבלתי ממך את המתנה הנפלאה הזו שנתת לשוטרת עכשיו תגידי, מותר לי לצרף את המתנה הנפלאה הזו לפורומים שלי? ווקשה תרשי לי |אייקון של פנינה במבט של כלבלב מתחנחן|
 

kisslali

New member
שוטרת יקרה

היי לך, סתם רעיון שעלה לי פתאום, מה עם התנדבות? למצוע עבודה, הכי זמנית בעולם, לא פשוט לכ"כ מעט זמן. לבן שלי היו גם מספר חודשים עד לגיוס ואף אחד לא הסכים להעסיק אותו, לא מק' למינהם ולא מלצרות ולא בטיח. אז אולי פשוט כדי שיהיה לך למה לקום כל בוקר תעשי את זה במקום. בהצלחה ללי
 
למעלה