אני לא מוצאת פיתרון
שלום אני בת 16 ויש לי אחות בת 12 , מאז ילדות היינו ביחד תמיד ויצא שבגיל 10 הפילו עליי את כל האחריות לטיפולה לקחת אותה מהגן לבשל בשבילה לידאוג שהיא תיתקלח לישמור אליה הכול , המצב המישפחתי שלנו גרוע כל השנים האלו אבא שלנו היה אלכוהוליסט וליפני שנתיים הם היתגרשו והוא ברח לחוצלארץ אנחנו מנותקות מאמא שלנו לגמרי היא כל הזמן בעבודה והתחילה לפתח לעצמה חיים חבר חדש וחיי חברה וכו', אחותי מצאה חיי חברה יש לה חברים היא פופולארית בקרב בנים ואנשים היא ילדה חמודה ויפה אבל גם חצופה אף אחד לא חינך אותה ואני לא הצלחתי לחנך אותה, אנחנו רבות ואני מרביצה לה מרוב כעס והיא בוכה תמיד והיא ממש חוצפנית ולא מקשיבה ועושה מה בראש שלה ואני לא מוצאת לזה פיתרון . יש לי גם קטע ואני מרגישה איתו אני בנאדם דיכאוני מאוד כל יומיים בערך אני ניכנסת לדיכאון ואני מריגישה נורא עם עצמי ואני הרבה מפילה את זה עליה , אני בת 16 ולא היה לי חבר ולאחותי כבר היו 3 אני קנאית אני מרגישה פתטית לידה שהיא זכתה לימי חטיבה כמו שאני חלמתי בזמן שאני הייתי סתם חתיכת זבל שלא שייכת לשומקום בחטיבה אני ביזבזתי את השנים האלו ועכשיו המצב שלי לא יותר טוב המצב שלי על הפנים ואני כל כך מקנאת באחותי אני מרגישה שזה לא פייר שהיא זכתה לזה , זה לא פיייר . והפעם הראשונה שהיא היתנשקה היא פחדה לספר לי כי היא ידעה שזה יכניס אותי לדיכאון כי אני עדיין לא והיא קטנה מימני היא ידעה שזה יפריע לי וכשגילית הגבתי בדיוק כמו שהיא חשבה שיקרה אני כעסתי אני לא פירנתי אני ניכנסתי לדיכואון היסתרתי בחדר בבכיתי הקשבתי למוזיקת דיכאון ופשוט היתפללתי לרגע שאני ימות כבר. כמו שכבר ציינתי אני בנאדם מאוד דיכאוני . לסיכום העיניין . מה עליי לעשות כדי לשפר איתה את המערכת יחסים אני לא רוה לאבד אותה היא המישפחה היחידה שנישארה לי..
שלום אני בת 16 ויש לי אחות בת 12 , מאז ילדות היינו ביחד תמיד ויצא שבגיל 10 הפילו עליי את כל האחריות לטיפולה לקחת אותה מהגן לבשל בשבילה לידאוג שהיא תיתקלח לישמור אליה הכול , המצב המישפחתי שלנו גרוע כל השנים האלו אבא שלנו היה אלכוהוליסט וליפני שנתיים הם היתגרשו והוא ברח לחוצלארץ אנחנו מנותקות מאמא שלנו לגמרי היא כל הזמן בעבודה והתחילה לפתח לעצמה חיים חבר חדש וחיי חברה וכו', אחותי מצאה חיי חברה יש לה חברים היא פופולארית בקרב בנים ואנשים היא ילדה חמודה ויפה אבל גם חצופה אף אחד לא חינך אותה ואני לא הצלחתי לחנך אותה, אנחנו רבות ואני מרביצה לה מרוב כעס והיא בוכה תמיד והיא ממש חוצפנית ולא מקשיבה ועושה מה בראש שלה ואני לא מוצאת לזה פיתרון . יש לי גם קטע ואני מרגישה איתו אני בנאדם דיכאוני מאוד כל יומיים בערך אני ניכנסת לדיכאון ואני מריגישה נורא עם עצמי ואני הרבה מפילה את זה עליה , אני בת 16 ולא היה לי חבר ולאחותי כבר היו 3 אני קנאית אני מרגישה פתטית לידה שהיא זכתה לימי חטיבה כמו שאני חלמתי בזמן שאני הייתי סתם חתיכת זבל שלא שייכת לשומקום בחטיבה אני ביזבזתי את השנים האלו ועכשיו המצב שלי לא יותר טוב המצב שלי על הפנים ואני כל כך מקנאת באחותי אני מרגישה שזה לא פייר שהיא זכתה לזה , זה לא פיייר . והפעם הראשונה שהיא היתנשקה היא פחדה לספר לי כי היא ידעה שזה יכניס אותי לדיכאון כי אני עדיין לא והיא קטנה מימני היא ידעה שזה יפריע לי וכשגילית הגבתי בדיוק כמו שהיא חשבה שיקרה אני כעסתי אני לא פירנתי אני ניכנסתי לדיכואון היסתרתי בחדר בבכיתי הקשבתי למוזיקת דיכאון ופשוט היתפללתי לרגע שאני ימות כבר. כמו שכבר ציינתי אני בנאדם מאוד דיכאוני . לסיכום העיניין . מה עליי לעשות כדי לשפר איתה את המערכת יחסים אני לא רוה לאבד אותה היא המישפחה היחידה שנישארה לי..
