אני לא מצליחה להחליט מה דעתי..
דיסקסתי איתו על עניינים שבינו לבינה.. בלי לערב את עצמינו ישירות בעניין, סתם באופן כללי. הוא אומר שלא צריך לחפש. שזה יבוא כשיבוא. ושהכי גרוע לדעתו זה לחפש נחמה בזרועות אחר כנסיון לאחות את השברים שגרם "ההוא". אני לא יודעת אם צריך ממש לחפש כאילו אין מחר, אבל מצד שני אני גם לא חושבת שצריך לשבת רגל על רגל ולנוח על זרי הדפנה. אני חושבת שבין אם מתכוונים לזה ובין אם לא, לנסות ליצור קשר חדש זה כן איפה שהוא דרך לנסות להתגבר ולהמשיך הלאה, ואני לא יודעת עד כמה זה רע, אם בכלל. מפריעות לי הצהרות כמו "אני בתקופה קשה עכשו רגשית" וכל מיני כאלה. הרי כולם בסופו של דבר פגועים, לכולם יש צלקות וכולם נפגעו... אז מה הקטע? אולי דווקא אם כן ננסה ליצור קשר חדש זה יעזור להתגבר ולהתחזק. אני לא יודעת עד כמה זה לא תקין בעייני. זתומרת, אני כן יכולה לראות שיש כאן אולי בעיה קטנה, אבל... לא יודעת....
דיסקסתי איתו על עניינים שבינו לבינה.. בלי לערב את עצמינו ישירות בעניין, סתם באופן כללי. הוא אומר שלא צריך לחפש. שזה יבוא כשיבוא. ושהכי גרוע לדעתו זה לחפש נחמה בזרועות אחר כנסיון לאחות את השברים שגרם "ההוא". אני לא יודעת אם צריך ממש לחפש כאילו אין מחר, אבל מצד שני אני גם לא חושבת שצריך לשבת רגל על רגל ולנוח על זרי הדפנה. אני חושבת שבין אם מתכוונים לזה ובין אם לא, לנסות ליצור קשר חדש זה כן איפה שהוא דרך לנסות להתגבר ולהמשיך הלאה, ואני לא יודעת עד כמה זה רע, אם בכלל. מפריעות לי הצהרות כמו "אני בתקופה קשה עכשו רגשית" וכל מיני כאלה. הרי כולם בסופו של דבר פגועים, לכולם יש צלקות וכולם נפגעו... אז מה הקטע? אולי דווקא אם כן ננסה ליצור קשר חדש זה יעזור להתגבר ולהתחזק. אני לא יודעת עד כמה זה לא תקין בעייני. זתומרת, אני כן יכולה לראות שיש כאן אולי בעיה קטנה, אבל... לא יודעת....
