אני מאוכזבת (זהירות, מגילה)
האמת היא, שדי התלבטתי אם לפרסם את ההודעה הזו או לא, כי אני כבר לא מרגישה מספיק אנונימית. אני מאוכזבת מהעולם. (לא להתעלף, זה לא עד כדי כך קשה כמו שזה נשמע). ההורים שלי, שהם אנשים פשוטים ובלתי מתוחכמים בעליל חינכו אותי לטוב מוחלט כנראה. משהו בסגנון הנאיבי של תעזרי לאחרים, שחיי בטוב, ויהיה לך טוב. מן תפיסת עולם של שכר ועונש נורא פשטנית. והנה בגיל שלושים אני (שוב) מגלה שזה לגמרי לא עובד ככה, ואנשים שאני יוצאת מגדרי לעזור להם ולהיות לצידם כשקשה וכשצריך, מסוגלים בלי להניד עפעף להיות מרושעים, ולפגוע בכוונה תחילה (או לנסות לפגוע, אני לא כזו קורבנית ולא כ"כ קל לפגוע בי) בנקודות הכי כואבות. ונשבר לי להיות האדם הגדול, ולאכול אח"כ @##$% מאנשים קטנים שוב ושוב. פשוט נשבר לי. חברות (או כאלו שאני תופסת כחברות, ומשקיעה בהתאם) שמסוגלות להכניס לי מתחת לחגורה. אוף.
אתמול, אמרה לי מישהי מקסימה שכשאנשים קטנים עושים צל גדול- זה סימן שהשמש שוקעת. לפי הקריטריון הזה אצלי כבר חושך. אני באמת לא מבינה איך אפשר לקבל טונות של עזרה, ולסיום להיות כ"כ מגעיל לאחרים, ועוד להנות מזה, ולחשוב שיצאת גדול. זה כל כך נוגד את כל מה שחינכו אותי עליו, ואת כל תפיסת העולם שלי (הנאיבית, כנראה) להקטין ציפיות? לשדרג את עצמי לאחת כזו? תובנות? תובנות?
האמת היא, שדי התלבטתי אם לפרסם את ההודעה הזו או לא, כי אני כבר לא מרגישה מספיק אנונימית. אני מאוכזבת מהעולם. (לא להתעלף, זה לא עד כדי כך קשה כמו שזה נשמע). ההורים שלי, שהם אנשים פשוטים ובלתי מתוחכמים בעליל חינכו אותי לטוב מוחלט כנראה. משהו בסגנון הנאיבי של תעזרי לאחרים, שחיי בטוב, ויהיה לך טוב. מן תפיסת עולם של שכר ועונש נורא פשטנית. והנה בגיל שלושים אני (שוב) מגלה שזה לגמרי לא עובד ככה, ואנשים שאני יוצאת מגדרי לעזור להם ולהיות לצידם כשקשה וכשצריך, מסוגלים בלי להניד עפעף להיות מרושעים, ולפגוע בכוונה תחילה (או לנסות לפגוע, אני לא כזו קורבנית ולא כ"כ קל לפגוע בי) בנקודות הכי כואבות. ונשבר לי להיות האדם הגדול, ולאכול אח"כ @##$% מאנשים קטנים שוב ושוב. פשוט נשבר לי. חברות (או כאלו שאני תופסת כחברות, ומשקיעה בהתאם) שמסוגלות להכניס לי מתחת לחגורה. אוף.
