"אני מאשים" ביקורת על המונטאיזם

[חתול הצשייר]

"אני מאשים" ביקורת על המונטאיזם

מאמר שכתבתי במהירות ובהשראת הרגע. בהמשך עוד אחזור לערוך אותו. הרעיון הכללי הוא השווה היסטורית ורעיונית בין התפיסה המונטאיסטית לפוליטאיזם. מאד ביקורתי כלפי מונאיזם לכן חסידי מונטאיזם עלולים למצוא אותו מלעיב. יחיד מול רבים

 

[seagate]

אני מאוד מסכים עם רוב הדברים,

אני לא יודע כמה חלק מהעובדות נכונות הסטורית, אבל מבחינה רעיונית כתבת הרבה דברים שגם אני מאוד מאמין בהם: העובדה שהמונוטאיזם הוא זה שיצר כל כך הרבה שנאה עצמית בחברה שלנו, הוא זה שטוען שהאדם פגום וצריך לתקן את עצמו, אם מדבור בבחינה מוסרית או מינית, או כל דרך אחרת שהם העלו על הדעת... אני יודע שהסיבה שהנוצריך מפחדים מנשים היא כי הם טוענים שהאישה, היא אחראית לחטא הקדום - היא פיתתה את אדם, ולכן כל בני האדם הפכו להיות מקולקלים וטמאים, ובמיוחד הנשים. האישה היחידה בנצרות שלא טמאה היא מרים, אמו של ישו, מהסיבה הפשוטה שהיא הולידה אותו בלי לקיים יחסי מין. (הידע מהספר ערפילי אבלון, שנראה לי די נכון מבחינה הסטורית, והוא מדבר הרבה על "האל המת של הנוצרים" בניגוד לאמונות הקלטיות הפאגאניות) בנוגע ל"צדק" החברתי שהמונוטאיזם יצר, אני חושב שזה לא משהו מקורי, כי לאינדיאנים לא היתה בעיה להרוג אנשים משבטים שלא שלהם, מהסיבה שהשבטים האחרים פשוט לא היו בני אדם בעיניהם... אני גם רואה בזמן האחרון שהפוליטאיזם חודר לאט לתודעה, יש סדרת מד"ב חדשה (שזוכה לרייטינג מטורף) בשם battlestar galactica ובסדרה, בני אדם בעתיד הרחוק הם פוליטאיסטים, ומאמינים בגרסה כלשהי של אלים יוניים. והרעים - רובוטים שהם בנו שקמו על יוצריהם, משמידים בני אדם בשם אל אחד...

 

[חתול הצשייר]

אכן. תודה

זה מה שדיברתי עליו. חשוב היה לי גם להדגיש כי בדתות הפוליטאיסטיות מצבה של האישה היה טוב יותר באופן משמעותי. היה לה יצוג אלוהי והיו לה עמדות כוח משמעותיות שהיא יכלה לאייש. העניין הוא שבזמן האחרון, במיוחד בתפיסה החילונית, נפוצה ההנחה כאילו פוליתאיזם זו תפיסה דתית א-מוסרית, בארברית ולא נאורה. בעוד היהדות בעיקר והמונטאיזם בפרט מוצגים כ"התקדמות" דתית. על כן כתבתי את המאמר הזה כדי לסתור את הרעיון ולהעמידו מול ביקורת היסטורית ותרבותית.

 

[s a l v a t i o n]

כמה תוספות

ראשית,המאמר טוב. הרשה לי להוסיף משפט תומך הנשמע לרוב מפי חוזרים בתשובה : "הגויים,יימח שמם",המדגיש את "עליונתה" של הדת היהודית על פני כל דת אחרת אשר מאמיניה נחשבים כלא ראויים אפילו לחיות. תוספת קטנה באשר למעמד האשה :בתק' האבן ,שהיתה גם היא תק' פלאוליתית - בתקופה זו מעמד הגבר והאשה היו שווים מכיוון שלאשה היה תפקיד חשוב בליקוט המזון ודאגה להשגת רוב המזון הנחוץ.רוב האלים אותם עבדו באותה תק' היו אלות בדמות נשים ועל כך מעידים הפסלים הרבים בדמויות נשיות שכולם הביעו פוריות ואהבת החיים. גם בתק' מאוחרת יותר גוף האשה נתפס כמקור החיים והשפע,והאקט המיני היה מבורך ומקודש והוא אף היה מרכיב בפולחן דתי.

 

[seagate]

נכון... זה כל כך עצוב שהנצרות

הביאה את כל האמונות הנוראיות בנוגע למין ומעמד האישה וכמה שהדברים האילה השתקעו בחברה שלנו.. ד"א מישהו יודע מי היו המאמינים הראשונים בנצרות, לא כאילה שהלכו אחרי ישו בעודו היה בחיים, אלא אילה שהתחילו את הנצרות שאנו מכירים כיום?

 

[neophile]

האל המת

אתה הזכרת את הנושא בעצמך ,"האל המת של הנוצרים" אם תחקור את הנושא , תגלה מאיפה הגיע האל המת. זה לא נושא חדש לנצרות, ברוב המחזורים של המיסתורין(אני בטח לא מכיר את כולם) בתרבויות הפוליטאיסטיות קיימת גירסא של שלב בו האל מת . למרות שלי באופן אישי הנושא של האל המת, מצלצל כמו אוזיריס של מצרים, שאשתו איזיס מחזירה אותו לחיים לאחר שסת קורע אותו לגזרים. צלב הוא סמל עתיק מאוד, עתיק יותר מהעיברים ומהיהדות(יש לעשות הבחנה) , האנק המצרי לדוגמא , הוא צלב .

 

[חתול הצשייר]

האנק המצרי לדוגמא, הוא לא צלב

הצורה שלו שונה ולמיטב ידיעתי גם היחוס ההיסטורי שלו. זה כמו לבלבל בין פנטגרם לאקסגרם בטענה ששניהם כוכבים אז זה לא משנה.

 

[neophile]

פנטגרם והקסגרם הם מאוד שונים

פנטגרם והקסגרם הם מאוד שונים , כוכב מחומש ומשושה בעוד האנק , הוא צלב לכל דבר , זה שיש כל מני סוגי צלבים זה דבר אחר למשל צלב שווה כמו של הכנסייה היוונית, או הדורג'ה - הצלב הטיבטי. האנק דווקא מאוד דומה לצלב שאנחנו רגילים אליו בו הרגל התחתונה ארוכה יותר , כך גם באנק .

 

[seagate]

לא, זה בכלל לא מה שהתכוונתי..

בספר "ערפילי אבלון" ככה קוראים הקלטים לאל של הנוצרים, לא לישו כי הוא מת, אלא בגלל שהם מתנגדים לכל מה שטבעי, מגנים את המין ואת שאר הדרכים הפגאניות..

 

[neophile]

מי דיבר על ישו?

 

[seagate]

אז לא הבנתי,

על מי דיברת?

 

[Aelius Hadrianus]

נכון

הרגע שבו יהוה מכנה את עמו כ"עם נבחר" ו"עם סגולה" הוא תחילתה של התפיסה הפשיסטית ביהדות שרואה ביהודים עם נעלה וטוב יותר מכל השאר, תפיסה זו באה לידי ביטוי למשל באפליה חמורה בדיני הנזיקין בתורה בהן פגיעה בעבד גוי דינה היה כפגיעה בבהמה - ומאוחר יותר, בהלכה, המשיכו "חכמינו" להשוות את הלא יהודים לבהמות, קבעו ש"גוי לא יכול להקרא אדם" ושאר דברים מזוויעים שמאוחר יותר חזרו ליהודים כבומרנג ונאמרו עליהם עצמם.

 

[כוכב ה שחר]

השאלה היא,

מי מכנה את מי עם נבחר? אולי היהודים הם שכתבו את התנ"ך כך שהם יהיו העם הנבחר. בזמנו, עד כמה שידיעותיי משגות, לכל עם/ שבט/עיר-מדינה היה אל פטרון (כפולחן הנותאיסטי, הסוגד לאל אחד אך מכיר בקיומם של אלים אחרים. בעשרת הדברות אנו מוצאים מה שנראה כהד לזה - "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". בשלב זה של המקרא, אין ביטול קיומם של אלים אחרים, רק כוונה שעם ישראל יסגוד אך ורק ליהוה) - שראה בעמו/שבטו/עירו "עם נבחר". מי לא רוצה להיות עם נבחר, בתכל'ס. הנצרות עצמה השפילה את היהודים ואחר כך עשה זאת גם האיסלם (בחלק מהזמן. לפעמים הם הסתדרו). מה ש"חכמינו" המשיכו לעשות אח"כ זה כבר אולי תולדה מזה שהעם היה מפולג ומפורד ותחת כיבוש רוב הזמן. בתורה עצמה מזכירים הרבה פעמים את הזרים ושיש להתייחס אליהם בצורה נאותה "כי גר היית בארץ מצרים". אני לא בא להצדיק את היהדות, אבל אין פה שחור ולבן. לא רק "היהודים רעים". היו מנהגים שהיו נהוגים מסביב והיהדות שימרה זאת לתקופות לא מתאימות.

 

[Aelius Hadrianus]

יפה אמרת

בפוליטאיזם יש הרבה אלים שלכל אחד מהם יש את הפנים וה"אישיות" שלו בעוד שבמונוטאיזם יש אל אחד שיש לו אלף ואחד פרצופים ופיצול אישיות קשה והמאמינים שלו תלוים במצב הרוח שלו -הוא יכול להייטיב עם עמו אך באותה מידה הוא יכול לשחוט אלפים ללא כל סיבה, הוא מצווה על בן אדם לעשות משהו ואח"כ מעניש אותו על כך שביצע את זה, הוא מנסה לחנך את האנשים למוסריות ודרך ארץ אך בו בזמן מצווה להשמיד עם על נשיו וטפיו, מבזבז הרבה זמן על ניסוח החוקים שלו אך כשמישהו עובר על החוקים והסייגים שהוא עצמו קבע הוא לא רק שלא נענש אלא מקבל פרס (ע"ע פנחס הכהן) וכו' וכו' - קשה להישאר שפוי עם אלוהים כזה.

 

[רובין עוטה המגבת]

המאמר מעניין מאוד

אבל הרשה לי להביא את נקודת המבט המרקסיסטית. דת היא מוסד, וככל שאר המוסדות היא משמשת ככלים לחיברות ולשליטה. היא אפילו מצטיינת בזה. קל מאד לראות בימינו איך ש"ס עושה בזה שימוש כדי לשמר את מעמדה, ואפשר עוד להרחיב רבות בנושא. בכל מקרה, אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה הזאת, אי אפשר לנתח את ההיסטוריה במונחים של "מה עשה המונותיאיזם". אנחנו צריכים לזכור שהאמונה המונותיאיסטית היא חלק משינוי חברתי רחב יותר והיא כלי ליצירת סדר חברתי חדש, לא הגורם שלו. ובנוגע למעמד האשה - גם כאן הדת הייתה כלי לדיכוי הנשים, אך לא הגורם לדיכוי. הגישה המרקסיסטית מנתחת את השינוי במעמד האשה לאורך התקופות במונחים של שליטה באמצעי ייצור: בתחילה הגברים, שהיו חזקים יותר, יצאו למסעות ציד. מסעות כאלה היו צריכים משענת לוגיסטית חזקה (במחינת אספקה, מקום לחזור אליו, מישהו שיגדל את הילדים) שהנשים סיפקו. לכן, הכח היה אצל הנשים. אם הזמן הנשים שיכללו את שיטות הליקוט ולמדו לגדל גידולים בסביבה הקרובה, דבר שביסס את מעמדן. עם ההתפתחויות הטכנולוגיות נוצרה האפשרות ליצור שדות גדולים ולביית חיות. שליטה על משק כזה שוב הצריכה כח פיזי, וכך אמצעי הייצור עברו אל הגברים. במקביל, בעקבות העיבוד האינטנסיבי של האדמה, נוצר מושג הירושה ואיתו גם דיכוי האשה עלה מדרגה - היה צרך לדעת של מי כל ילד, ולכן האשה הייתה חייבת להפוך לרכוש של בעלהּ. טוב, זה על קצה המזלג ממש, אבל זה בסדר לבינתיים.

 

[חתול הצשייר]

תודה על הביקורת

לגבי הניתוח המרקסיסטי: באופן עקרוני בניתוח הזה יש חסרון אחד לדעתי באופן שבו הוא מסתכל על הדתות ובכך הוא שונה מהצד שממנו אני ניסיתי לנתח זאת. התאוריה המרקסיסטית מתעלמת לחלוטין מאבולוציית הממים (התפתחות יחידות התנהגות תרבותיות). לאחר היווצרות החברה האנושית האבולוציה הרגילה (אבולוציית הגנים) הוחלפה בסוג חדש של אבולוציה המתרחשת בתוך גבולות החברה האנושית. זוהי אבולוציית הממים (מתוך קורס תהליכים חברתיים באוניברסיטה העיברית) שבהמשך התפתחה גם למה שאני אישית מכנה אבולוציית האגרגורים. לפיכך כוחה של הדת ושל התפיסולת התרבותיות שהיא מנחילה חז בהרבה ממה שמרקס כנראה העריך. הראיה לכך היא שהדת לא התפרקה באופן שבו הוא ניבא שהיא תתפרק ובסופו של דבר עידן מהפכת הפרוליטריון תם והגענו למצב בו הפלוריטריון הפך למיעוט הולך וקטן כתוצאה מהתפתחות המדע. הסיבות לכך הן שהדת אינה רק מוסד. הדת אינה רק כלי. דת היא דרך חשיבה שחודרת עמוק הרבה יותר משאנחנו רגילים לחשוב. המטיפים הפאנטים לא שולטים בדת, הדת שולטת בהם. במשוואה הזו האדם הוא הכלי והדת היא המפעיל. הראיה לכך היא שבאבולוציית הממים, ההתפשטות אינה תלויה בטובתו של אדם. ציטוט מתוך הקורס (לא מדויק): "תועלת הישרדותית לנושא המם או תועלת הישרדותית לחברה שחבריה נושאים את המם אינה תנאי הכרחי להישרדותו והתפשטותו של מם" (בשונה מהתנאי המופעל על גנים). מרקס צדק בכך שאנשים נוהגים לנתח את העולם מנקודת המבט היעילה והנוחה בשבילם. אבל הוא טעה בכך שהניח כי אוכל על השולחן זה הדבר העיקרי שמניע אותם. אומנם אוכל זה חשוב אבל מזה דבר זמן רב הוא מהווה גורם בעל משמעות משנית ולא יותר (אפילו לאילו שאין להם אותו). באופן כללי ממים מסוגלים לפעול כנגד האינסטינקטים הבסיסיים ביותר של האדם ולנצח. על כן אני דווקא חושב שהמונטאיזם הוא הסיבה לשינוי הכלל עולמי המדובר ולא הכלי. האנשים והמדע שנרתמו לצורך זה הם הכלי. במשנתו מרקס מתעלם כמעט כליל מאלמנט האגרגור וזה לא כל כך נכון בניסיון לנתח גורמים חברתיים. בנוגע לאישה: העניין הוא שבשחר המונתאיזם אנו יכולים לראות התדרדרות משמעותית במעמד האישה ללא התפתחות משמעותית בתחום הטכנולוגי. אותו דבר קרה גם עם המעבר לימי הביניים שכלל הורדה במעמדה של האישה ובו בזמן ירידה בידע המדעי ובטכנולוגיה. חוץ מזה, אנשים מסתכלים על פנטיאון כמשל לחייהם וכדוגמא לאיך להתנהג. לפי מיקומם של הנשים בפנטיאון ניתן ללמוד רבות לגבי תפקידי הנשים בחברה המיוחסת לו ומעמדן. כנ"ל לגבי ה"פנטיאון" המונתאיסטי המכיל אל זכר יחיד וכל יכול, אדם ראשוני, ואישה בעיקר כדמות דמונית, טמאה או סתם כלי לצרכיו של אותו אדם ראשוני.