אני מבזבזת זמן

[אינשם אחת]

אני מבזבזת זמן

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

 

[קייצית]

לא מאמינה כבר בזמן מבוזבז../images/Emo42.gif

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

לא מאמינה כבר בזמן מבוזבז

אינשם יקרה, אני מאוד משתדלת לא לחשוב במובנים של מזמוז או ביזבוז זמן, כי אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליכים והם מה לעשות לא תמיד מדידים. אני כבר שנה לא בטיפולים ויותר מכך מאז ההפלה שהיתה לי, אז אני מאוד מאוד מבינה את הפחד מלחזור לשם. אין לי עצות איך מקבלים אומץ, בטח עוד יכתבו לך על כך. אבל תהיי טובה לעצמך לוקח זמן לגוף ולנפש להרפא מהמקום הרע הזה, יש כאלה שפעולה מיידית קפציה חזרה על הסוס עושה את זה עבורם, עבורי לא וזה בסדר. מהבחינה הזאת למזלי בעלי לא לוחץ, הוא יותר חושש ממני. אנחנו מאושרים עם הבן שלנו, והשלמנו עם העובדה שאולי אולי הוא יהיה בן יחיד, מה שמוריד המון לחץ. אם אין השלמה כזאת מצד שניכם סביר להניח במהרה תחזרו למסלול הטיפולים, כי רק הרצון הענק והבוער לילד הוא זה שמוליך אותנו באומץ למטרה ולא שום דבר אחר, ובמקרה כזה כשהזמן יבוא את פשוט תדעי, וככל שבעלך ילחץ פחות כך תגיעי מהר יותר לאן שאת צריכה להגיע (אולי יש איזו דרך להבהיר לו זאת בעדינות). ושורה אחרונה, בשנה האחרונה פתחנו את הראש והלב לכל נושא האימוץ, ואנחנו בתהליך לאימוץ בארץ דרך השרות למען הילד, תהליך שנותן לנו בלי קשר לתוצאותיו (הלא ידועות כרגע) הרבה תקוה.

 

[שרה (סוזי)]

../images/Emo24.gif

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

אינשם יקרה. כלכך מבינה את מה שאת מספרת. גם אני אם הייתי עומדת במצבך לא יודעת מאיפה הייתי סוחבת את הכוחות. כשאנחנו היינו בתחילת הטיפולים עבדתי בכיתה שבה היתה ילדה שהחיידק CMV עדיין דגר אצלה. היא הייתה רק בת שנתיים כך שהחיידק יכל להשאר עוד שנה וחצי בכיף. כשאני שמעתי את זה תפסתי רגליםם וברחתי מהכיתה, בנוסף הפסקתי את הטיפולים לכמה חודשים מרוב פחד. בנוגע לאוכלוסיה שאיתה את עובדת. אני מורה של ילדים אוטיסטים, במהלך כל הטיפולים ובתחילתו של ההריון (כשעוד עבדתי) הפרדתי בין העבודה לכיתה. כל הזמן שיננתי לעצמי: "אצלי הכל בסדר" נתתי לעצמי להאמין שבגלל שאני עובדת אם אוכלוסיה כזאת לי לא יהיה ילד כזה, הלוואי

. אני חוזרת לעבודה בתחילת שנה הבאה ומקוה לחזור גם לטיפולים, בואי נשנן יחד "הילד שלי יהיה בסדר" תמיד צריך לזכור שהסיכוי לילד אוטיסט הוא 1:1000, למה שהסטטיסטיקה תיפול דווקא אלינו. אומץ אין לי לתת רק חיבוק אוהב ומבין

שרה

 

[רחל5]

עצות ממני לא תקבלי

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

עצות ממני לא תקבלי
בתור אחת שמשכה בפעם שעברה חמש שנים כמעט בלי טיפולים (למעט איקקלומין שהיה מיותר ואף מזיק), והפעם סוחבת כבר שנה ורבע ככה (עם הריון כימי באמצע בתור דלק להמשך), אני קודם מחפשת איך לשכנע את עצמי להתחיל בכלל לחתור. זה אולי מפתיע, אבל בשמונה שנות ההתמודדות שלנו עם בעית פריון לא עברתי אף טיפול, ואני מ-פ-ח-ד-ת להתחיל. פעם בחודשיים אני קובעת תור לרופא, אומרת לו יפה שלום, small talk על בעיות הפוריות שלנו, מבקשת בסוף לחכות עוד קצת, והולכת הביתה. היום בבוקר, לכבוד הת.ל.מ. שלי, שיהיה בשבת הבאה עלינו לטובה, פרקתי עם דמעות בעיניים את מיטת התינוק של בובי. את יודעת שהמוכר אמר לי שזו מיטה מצויינת שמחזיקה מעמד גם שמונה-תשעה ילדים? אז גיליתי חלודה על התבריג של מוטות הברזל. פשוט כשיש שמונה-תשעה ילדים לא מפרקים את המיטה בין ילד לילד ולא רואים את החלודה. את יודעת, יש את הברזלים האלה שקובעים את גובה המזרון, מכירה? אז רציתי להעלות אותם למצב המקסימאלי, אבל החלטתי לא לטרוח סתם. אולי הילד הבא יהיה מאומץ וישן מיד במיטה עמוקה? מי מבטיח לי תינוק בן יומו? בקיצור - מצטערת שאומץ לא תקבלי מפחדנית כמוני. מצטערת גם שהשתפכתי בסיפור המיטה דוקא כאן. הברגים של המיטה פשוט תקועים לי במוח ולא מרפים. את האומץ שלי ביזבזתי היום על פרוק המיטה. תשמעי, אולי נעשה את זה ביחד? נגיד "על החיים ועל המוות - שלוש, ארבע ו..."

 

[רוצה עוד 1]

גם אני לא מאמינה שזמן מבוזבז

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

גם אני לא מאמינה שזמן מבוזבז
הרי כולנו יודעים בדיוק כמה כוחות נפש צריך כדי לעבור את כל זה, גם למי שלא חווה אבדן כמוך. ולי נראה די בבירור שעדיין לא מלאת את המצברים שלך בחזרה ועוד לא אספת לך בחזרה את כל האנרגיות הדרושות. וגם הגוף שלך עדיין אומר לך שהוא לא לגמרי מוכן... הרזרבה השחלתית? היא אכן לא עומדת ומחכה, אבל אני מאמינה שבפרספקטיבה של הטווח הארוך עוד חודש ועוד אחד לא הם שמרוקנים אותה. שנה - זה כבר סיפור אחר... העובדה שאת עובדת עם אוכלוסיות מיוחדות לא מקלה על העניין. אבל כאן תשמעי בקולה של סוזי, שמתמודדת עם הקושי הזה גם היא. תצטרפי אליה למנטרה: "הילד שלי יהיה בסדר!". שהרי כל כך הרבה סיכונים עומדים בפנינו. והנה, לפחות בפני ה-CMV הארור הזה תהיי מחוסנת בפעם הבאה. מה לעשות בשביל לקבל את ה"פוש" הדרוש? אני לא מכירה אותך די טוב כדי להציע. האוצר שיש לך בבית בוודאי מחזיק את אחד המפתחות לתשובה. התאוששות והחלמה הם תהליך שלוקח זמן וקשה להאיץ בו. אין ספק שאת לא בתחילת הדרך והלוואי שבקרוב תבשיל בך המוכנות לחזור לחתור. ובואי לכאן לעיתים יותר קרובות. אולי גם זה יעזור? (((((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))))))

 

[אינשם אחת]

תודה לכם, באמת תודה

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

תודה לכם, באמת תודה
היום בדיוק כמו אתמול פלוס התוספת שהרופא המחוזי שלח לרופא המטפל הבהרות ורק אז יאשר/לא יאשר המשך טיפולים. אז זה מתעכב גם כך. מלאתי את הראש בהסברים זה הריון אם יבוא שצריך להערך אליו כי אני בלי צואר כך שאם ואם ואם תהיה שכיבה ממושכת בבית חולים בקיצור צריך לנשום עמוק ולהאמין. כרגע אני בול עץ ושואלת הרבה למה? מקווה שמשהו ישתחרר אצלי. תודה מהלב. אינשם

 

[תמי של יעל ומיכל]

אני כל כך מזדהה איתך

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

אני כל כך מזדהה איתך
אני בהפסקה כבר חצי שנה בערך, ואמורה לחזור לטיפולים, אך עדיין לא הרמתי טלפון לרופא. בעלי בחו"ל (עדיין) ואני משתמשת בזה כתרוץ אבל האמת שאני מפחדת שוב מאכזבה, מעוד הריון כימי, או הפלה (שזה מה שחוויתי בכל הטיפולים שעשיתי בשנתיים האחרונות). אני תולה תקוות רבות בתוספי המזון שבעלי לוקח, וחוששת להתרסק מעוד כשלון. איך באמת מקבלים "אומץ" ????? זה כל כך קשה, למרות שאני מאוד רוצה עוד ילד

 

[עמית@]

אינשמית אהובה

אני מבזבזת זמן
הכי פשוט לאמר ת זה כך אני ממזמזת זמן.כמעט שבעה חודשים אחרי הריון שהיה צריך להפסיק ויש לי אלף סיבות שאני מספרת לעצמי למה לא מתחילים. אני כנראה מפחדת כי היה שם רע רע רע בפעם האחרונה. בזמן ההוא הינו חסרי עבודה יש לי עדיין cmv בגוף אם כי בדעיכה אני עובדת עם אוכלסיה מיוחדת וגם עם אוטיסטים וזה מכה בי.... אני לא מצליחה להכנס לזה שוב. מקבלת וסת אחת ועוד אחד ומבקשת הקלות מהבעל כשהוא רק מבקש אל תסבני עצמך. אבל זמן אין והרזרביה השחלתית... מה יהיה איתי איך מקבלים "אומץ". מישהו? משהו? אינשם

אינשמית אהובה
לא מקבלים אומץ פשוטו כמשמעו- הולכים גם כשמפחדים וגם כשלא מסוגלים אם תחכי עד לשלמות של המוח והגוף והרגש ושהעולם סביבנו יתאים- זה לעולם לא יקרה זה כאילו פשוט אבל ממש לא להגיד לך "פשוט תעשי את זה" כמו הפרסומת?? אני אוהבת אותך את כבר יודעת.