אני מבינה שאני נשמעת מטורפת אבל חייבת לפרוק ולשאול

[אובדתעצות1]

אני מבינה שאני נשמעת מטורפת אבל חייבת לפרוק ולשאול

איך אתן מתמודדות עם איחורים במחזור?

אחרי האובדן לפני 10 חודשים ושלושה הריונות כימיים מאז, די איבדתי את האמון שלי. קשה לי להסביר אפילו במה.
המחזור שלי מאחר ואני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות בדיקת הריון. ממילא זה יכול להיות כימי ולהתפוגג גם אם הבדיקה חיובית. בדיקות הריון שליליות אני פשוט לא מסוגלת לראות יותר, זה שברון לב שאחריו קשה לאסוף את השברים. מצד שני אני לא יודעת מה כן לעשות?

בראש שלי יש בעיקר אפשרויות שליליות או מטורפות כמו לא לבדוק בכלל אף פעם.
אשמח לדעתכן, מקווה שתבינו אותי כי בעלי חושב שירדתי מהפסים לגמרי.

 

[שירהד1]

בכמה ימים מאחר לך עכשיו?

 

[אובדתעצות1]

שלושה, אבל כבר היה לי כימי שגרם לשבועיים איחור.

אז אין לי מושג כמה זמן לחכות כדאי לוודא שאם אני בודקת זה לא כימי.... כי אני לא מסוגלת לראות יותר כימים. ממילא אמרו לי שאין מה לעשות, אז חבל על הכאב לב שלי.

בעצם כבר מעכשיו אני בסוג של סבל, כי בראש אני יודעת שהמחזור שלי שעון שוויצרי ולא מאחר אף פעם. אבל ממש לבדוק לראות חיובי ושוב לקבל זה אני פשוט לא מסוגלת.

 

[מרעישה בשקט]

בשנים האחרונות שלי רק מקדים

אבל ממילא אני עושה בדיקות ביתיות עוד לפני האיחור.
אני חושבת שבתקופות שבהן אני בנסיון היקלטות, המניה של חברת קליר בלו מרקיעה שחקים.
אני מבינה את הרתיעה שלך, אבל לו אני הייתי במקומך, הייתי עושה בדיקה ביתית או אפילו בטא בדם. גם אם זה כימי, הייתי רוצה לדעת.

 

[אובדתעצות1]

אז אני באמת לא רוצה לדעת

עשיתי את כל הבדיקות, הכל תקין. אבל זה לא עוזר לי הרבה.
ככה שלא מרגישה שלדעת יעזור לי במשהו.

יכולה לגמרי להבין למה את או מישהי אחרת כן רוצה לדעת, אבל אני רוצה רק לצרוח.

 

[בשדרת האיזדרכת]

לא הצלחתי להתאפק ובדקתי מתוך ידיעה שאין לי איך להתמודד

פשוט הבנתי שזה המצב, אני באמת לא לגמרי על הפסים. וידעתי שאם פעם היה קשר בין התוצאה ובין זה שיש הריון הרי שהמצב השתנה, ושני פסים הם רק בגדר "אולי הריון".

 

[אובדתעצות1]

בדיוק מה שכתבת. ״אולי הריון״ מבחנתי זה מצב אכזרי

לא מסוגלת להכיל את זה שממילא בדיקה לא אומרת שום דבר. איך נרפאים מהפוסט טראומה?

 

[זלופית]

את לא נשמעת מטורפת בכלל...

אם את מסוגלת לעמוד בזה, לדעתי תעשי בדיקה רק אחרי שבועיים וחצי איחור - יותר מהכימי הכי ארוך שלך. לעשות עכשיו בדיקה ולראות שלילי זה איכסה, ואני רק מתארת לעצמי מה זה לראות חיובי ואז אחרי כמה ימים לראות דימום....

אצלי המחזור התחרפן לגמרי ב-10 חודשים האחרונים - זה התחיל בזה שהקדים בשבוע ואז איחר ב3 ימים ואז כשחודש אחרי כבר איחר ב-9 ימים עשיתי בדיקה שיצאה חיובית (או שהביוץ הקדים בלפחות יומיים או שלבעלי יש זרע-על שמחזיק 5 ימים...) ואז בשבוע 8 US ראשון ואין דופק.
קיבלתי מחזור 3 שבועות אחרי הגרידה וחודש אחרי איחר לי ב- 4 ימים (עשיתי בדיקה אחת ביום שאמורה לקבל ואז עוד אחת 4 ימים אחרי וכבר הייתי בטוחה שהיא תצא חיובית ושהבדיקה הראשונה נעשתה מוקדם מידי ולכן יצאה שלילית, כי אף פעם לא איחר לי יותר משלושה ימים בלי היריון... אבל יצא שוב שלילי ואז 3 שעות אחרי הבדיקה קיבלתי מחזור - לקבל מחזור כמעט מייד אחרי הבדיקה זה כאילו שמישהו שם למעלה עושה ממך צחוק

.
ואז חודש שעבר דווקא קיבלתי בדיוק בזמן, אבל ברור שלא התאפקתי ועשיתי בדיקה בבוקר ובערב קיבלתי מחזור.
עכשיו אני נחושה בדעתי שלא להישבר ולבדוק רק ביום ה- 30 (איחור של 4-5 ימים), נשארה לי בדיקה אחת ואני לא קונה עוד אחת בקרוב!!
חפרתי ממש... כמה פתאטי זה להיות ביחסי אהבה שנאה עם קליר בלו

 

[אובדתעצות1]

אני מבינה שזה מגוחך

אבל לעשות בדיקה קשה לי בהרבה מלא לעשות. ככה שאני לא מרגישה שקשה לי לעמוד בזה או משהו... ממילא אני לא מאמינה לבדיקה! זה ההזוי.
אני פשוט לא יכולה לראות יותר בדיקות שליליות, כנראה גם לא בדיקות חיוביות. אני מבינה שאני השתגעתי. לא עשיתי בדיקות הריון בכלל במחזורים האחרונים. מאז הכימי השלישי. זה היה כנראה הקש ששבר את גב הגמל.

הבעיה היחידה שבעלי כן רוצה שאעשה בדיקה. אני בנתיים הודעתי לו שאם הוא שומע אותי צועקת ״אפידורל״ אז כנראה שאני בהריון. פחות מזה ממילא לכי תדעי מה יהיה.

 

[בשדרת האיזדרכת]

אז מצאת את הפיתרון שמתאים לך

לי פשוט היה יותר קל לעשות בדיקות ו"להתעלם" מהתוצאה מאשר ההיפך.
אין לי מושג איך יוצאים מהפוסט טראומה. אצלי בסופה של דרך הגיע הריון תקין ולא התחברתי אליו בכלל עד ששמו לי תינוק בידים בחדר הלידה.
&nbsp

 

[אובדתעצות1]

הבעיה שזה לא באמת פיתרון

קודם כל אני ממש שמחה שזכית לסיום מתוק ויידים מלאות.
מבינה לגמרי איך לא התחברת עד שלא היה לך בידיים. אבל זה בדיוק מה שאני מרגישה וזה מצער אותי. מרגישה שלא אוכל להתחבר, מרגישה שכל שניה אני מפחדת שהגיע דימום. התחושה הזאת זה בכלל לא מה שאני רוצה שיהיה חלק ממני. לחכות ולפחד שהשמים יפלו. זה ממש לא אני.

 

[שירהד1]

תראי- כמו שאבא שלי, שהוא פסיכולוג, אומר-

אין מנוס.
אין מנוס מלהתמודד.
בחרת לנסות ולהיכנס שוב להריון, אז אין ברירה אלא להתמודד עם זה כעת.
את יכולה לא לעשות בדיקה ולחכות שבועיים-שלושה, ואת יכולה לעשות בדיקה בעוד מספר ימים או שבוע או מחר בבוקר.
אין פה חוקים.
החוק היחיד הוא שבאיזושהי דרך את צריכה להתמודד.
התעלמות מהמציאות אינה התמודדות. אין פה מה להתעלם. אי אפשר להתעלם.
מדובר בגוף שלך ובנפש שלך.

מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה ביותר עבורך להתמודד.
מבינה היטב את הפחד והחרדה האוחזים בך. הייתי שם. הייתי והתמודדתי, ובדקתי בדיקה ביתית ולא הפסקתי לבכות במשך מספר ימים, כי כבר התאבלתי על ההריון ההוא, שבא אחרי 7 הפלות (6 מהן ברצף).
לאחר הריון קשה וחרדתי ביותר, שבו טופלתי מכל הכיוונים, נולדה ביתי מעיין, כיום בת 4.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אובדתעצות1]

תודה לך שירה ולכל מי שענתה.

בראש אני מבינה את זה. בלב הכל מסובך יותר.
בכל אופן עוד לא קבלתי. מנסה איכשהו להתעלם ואולי אלך לבדיקה אצל הרופאה עוד כמה שבועות אם לא יגיע המחזור עד אז.

 

[שירהד1]

ברור שבלב הרבה יותר מסובך-

הכל מובן.
מה שאני אמרתי לעצמי בזמנו היה שמדובר בגוף שלי ובנפש שלי, ולכן אני חייבת (!!!) מבחינת האחריות שלי כלפי עצמי , לדעת מה קורה אצלי בגוף.
אני מעודדת כל אחת פה לאזור אומץ ולגלות אחריות כלפי עצמה ולא לתת לפחד לנצח.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[snoopy96]

בכלל לא מטורפת

בתור בוגרת הריונות כימיים למרחקים ארוכים אני ממש מבינה אותך, הפסקתי לעשות בדיקות הריון בשלב מסויים. זה התיש אותי ההתעסקות עם זה.
עם זאת, זה מגוחך להגיד שהפסקתי לשים לב, אני בדרך כלל יודעת שאני בהריון ויודעת שמאחר לי.
מרוב הדחקה הגעתי לדימום של שבועיים שבו חשבתי שזה מחזור נורא ארוך ובסוף היה הריון עם המטומה שנגמר בגרידה אז אני לא יודעת מה עדיף, אבל בכל מקרה אי אפשר להתעלם מזה, כי זה פשוט שם, עם המקל או בלעדיו.

 

[שירהד1]

סנופי, דייקת אותי. תודה.

 

[אובדתעצות1]

תודה על ההבנה

נשמע מפחיד.
אני אומרת לעצמי שיש לא מעט נשים שלא יודעות על הריונות לפני שבוע 6-7. ככה אני יודעת מחברות שלא עברו אובדנים ולא כל כך שמות לב לתאריכים.
אני חושבת שאם אגיע לשם אז לפחות כימי זה לא יהיה. ואז באמת יהיה טעם לבדוק מה קורה שם. כרגע ממילא אין לי בעצם שום דבר לעשות שיהיה מועיל.
תודה שחידדת לי. שאם יהיה דימום חריג אני כמובן אגש להיבדק.

אני פשוט יודעת שבדיקת הריון תכניס אותי להמון סרטים, כל כך הרבה לחץ טמון בפסים צבעוניים....

שוב תודה לכל מי שקראה והתייחסה.

 

[סימון בוליבאר]

אם ככה אז שתינו מטורפות ביחד

אי שם בעולם הקודם, הייתי חושבת לי שאולי אני בהריון, מחכה איזה שבוע כדי שבטוח זה איחור "אמיתי" ובטוח יראו שני פסים יפים ותמיד תמיד ראו באמת שני פסים יפים. אחרי הלידה השקטה שלי זה לקח חצי שנה להכנס להריון (בדיעבד זה מהר, באותם שבועות זה היה נראה נצח, ואובייקטיבית זה היה המון זמן בהשוואה לחודש חודשיים שהיה לוקח לי קודם). שני פסים והפלה בשבוע 6 וכעבור חודשיים שוב שני פסים והפלה בשבוע 14, ומאז לקח לי המון זמן שבמהלכו עברתי את כל הפאזות האפשריות. בהתחלה הייתי עושה בדיקה ביום של האיחור כדי לא להשלות את עצמי אפילו לא לשעה. כך למדתי לראשונה בחיי בגיל 41 המופלג איך בעצם נראית בכלל תוצאה של פס אחד. קשה להסביר כמה ברור ומובהק זה נראה שבשום מצב אין פה שני פסים, גם לא אם נחזיק את זה מול החלון, ליד החלון, מאחורי החלון, ליד האור, מעל האור, מתחת לאור... פס אחד שצוחק לי בפנים. אחרי כמה פעמים כאלה נמאס לי להיעלב מזה כל פעם מחדש והפסקתי לעשות את הבדיקה, החלטתי שאני פס אחד לא רואה יותר. ואת הבדיקה אני עושה רק כשעוברים שבועיים לפחות מהאיחור. מה שקרה בפועל הוא שבאמת לא עשיתי יותר את הבדיקה - אבל זה בכלל לא היה יותר קל, כי ממש נגד רצוני ונגד כל ההחלטות שלי והנמכת הציפיות המעושה, האמת היא שכל איחור של חצי יום היה בונה אצלי תקוות מטורפות ואז אחרי יומיים שלושה חמישה - התרסקות. אחרי חצי שנה בלי בדיקות ועם איחורים של יומיים שלושה בכל פעם, שהטריפו לי את המוח, החלטתי שסיימתי עם הניסיונות, סיימתי להנדס את החיים שלי סביב הביוץ, סיימתי. אחרי חודשיים נכנסתי להריון הכי לא מחושב ולא מתוכנן, ונאלצתי לעשות בדיקה ביתית אחרי יומיים בלבד של איחור במחזור כי היינו לפני איזו נסיעה ולא רציתי שיהיו לי שם הפתעות. ואיזה תענוג זה היה לראות שני פסים - חצי לילה רק שכבתי במיטה ונעצתי עיניים במקלון הדפוק הזה. נסענו לשבוע וחזרנו והלכתי וקניתי עוד בדיקה שממש לא הייתי צריכה לעשות, רק כדי למצות עד תום את הרגע המאושר הזה שאת מחכה ומחכה ומקבלת שני פסים... אשכרה עשיתי פיפי על מקל רק כדי ליהנות מהתוצאה שכבר ידעתי מה היא תהיה... רציתי פיצוי על כל ה"פס אחד" האלה (ואת חשבת שאת מטורפת... ). חשבתי לי איזה בנאלי זה יהיה אם עכשיו אצליח להשלים הריון, בגיל 42 אחרי שכבר הפסקתי לחשב והפסקתי לספור והפסקתי לקוות. אבל כנראה שנגמרו לי הניסים, ואיבדתי את ההריון הזה בשבוע 6 פלוס משהו, לפני חודשיים. וזה היה ועדיין קשה מאוד מאוד מאוד... קשה עד בלתי נסבל, בלתי נתפס. הלוואי שהיה לי סיפור יותר שמח בשבילך אבל לפחות תדעי שאת ממש לא מטורפת... ואם את מטורפת אז אני כנראה צריכה להיות בחדר המרופד כבר מזמן.... שולחת חיבוק.

 

[אובדתעצות1]

אוי מה שכתבת בול. ושורף.

אוי סימון. אני כל כך רוצה שתבואי לספר לי שלא נגמרו לך הניסים! ולקוסם היה עוד נס אחד בשרוול.
יכולות לשבת שתינו בחדר המרופד. ולדפוק את הראש בריפוד.

לא יכולה לראות פס אחד שצוחק לי בפנים ולא יכולה גם לראות שני פסים... כאילו הביא חבר לצחוק יחד.

חיבוק חזרה.

 

[שירהד1]

סימון, קבלי חיבוק חזק ממני