משתפת במשהו נחמד שכתבה Marsel Moseri
כמה ניסו לשדך לי,
את כל הזמן שלי ביליתי בדייטים.
לא אשקר, כולן היו טובות-
יפות, כוסיות כאלה, עם חזון ומראה סקסי.
היו גם כאלו פחות כוסיות, אבל מה?
עשירות, עשירות מאוד
אם רציתי, יכולתי להתעורר וללכת לישון בתוך ערימה שטרות.
--
בכמה בתים זרים התעוררתי,
כמה שנים חוויתי הנגאובר רע,
וכמה לילות הרגשתי לא רצוי,
היו פעמים שברחתי, עוד לפני שהן התעוררו
והיו פעמים שנשארתי, כי לא היה לי נעים
או כי הן פיתחו אליי אובססיה ולא נתנו לי לצאת.
אבל די, מאסתי
מתישהו, בחודש מאי, לפני כמה שנים
הקאתי את הבדידות ואת הסטוצים המהירים,
הייתי חבול, ועייף, החלטתי שדי,
אני רוצה משהו אחר.
--
ואז, כמו משום מקום- בוקר אחד, היא דפקה לי בדלת
ופתחתי לה,
היא הייתה קצת חבולה, ועיניה עייפות
שאלתי "הכל בסדר?"
הביטה בי ואמרה "בוא אליי, אצלי יהיה לך טוב יותר"
צחקתי לה בפנים.
"את צריכה משהו?" שאלתי "או שאני יכול לסגור את הדלת?"
"נשבעת לך, רק אני אדע לאהוב אותך באמת" התעקשה.
שתקתי
למען האמת?
היא לא משכה אותי, לא ראיתי את עצמי מתפעל מגופה
וגם עושר לא היה לה.
אבל משהו בה משך אותי, אולי כי היא הציעה לי בית.
--
ואחרי זמן קצר-
התחייבנו זה לזו, שמתי לה טבעת והיא שמה לי אהבה.
ועברנו יחד שמחות, ועצב, וכעס
והיינו יחד בהפגנות, ומלחמות
ופעם אחת- ראיתי איך מרביצים לה, ושרף לי.
ופעם אחת, פתחתי את הטלוויזיה ומישהו אמריקאי לעג לה וכעסתי.
אבל נשכתי שפתיים וחיבקתי אותה, כי היא שלי
ואני צריך לדאוג לה.
--
לפעמים בלילה, אחרי שאני חוזר מעוד יום מתיש
אני נעמד מול הראי ומקלל את כל העולם המגעיל הזה-
את העולם שיצר את הכסף, ואת המלחמות ואת האיבה
ופתאום אני נהיה מריר, כמו פעם.
אבל אחרי רגע אני נרגע,
כי אני נזכר שאני פה, על ידה-
ושהיא תמיד תהיה פה, על ידי-
גם אם לפעמים יש מחזרים שחומדים לי אותה.
--
יודעים משהו?
ביום עצמאות אחד, בין זיקוק לזיקוק
היא הביטה בי ושאלה "אני מאכזבת אותך?"
עניתי לה "לפעמים כן, אבל אני אוהב אותך ישראלה, אני אוהב אותך מדינה יפה שלי."
והמשכנו לצפות בזיקוקים.
בחורה צעירה, יפה ומוכשרת עם דרך כתיבה אחרת.
כמה ניסו לשדך לי,
את כל הזמן שלי ביליתי בדייטים.
לא אשקר, כולן היו טובות-
יפות, כוסיות כאלה, עם חזון ומראה סקסי.
היו גם כאלו פחות כוסיות, אבל מה?
עשירות, עשירות מאוד
אם רציתי, יכולתי להתעורר וללכת לישון בתוך ערימה שטרות.
--
בכמה בתים זרים התעוררתי,
כמה שנים חוויתי הנגאובר רע,
וכמה לילות הרגשתי לא רצוי,
היו פעמים שברחתי, עוד לפני שהן התעוררו
והיו פעמים שנשארתי, כי לא היה לי נעים
או כי הן פיתחו אליי אובססיה ולא נתנו לי לצאת.
אבל די, מאסתי
מתישהו, בחודש מאי, לפני כמה שנים
הקאתי את הבדידות ואת הסטוצים המהירים,
הייתי חבול, ועייף, החלטתי שדי,
אני רוצה משהו אחר.
--
ואז, כמו משום מקום- בוקר אחד, היא דפקה לי בדלת
ופתחתי לה,
היא הייתה קצת חבולה, ועיניה עייפות
שאלתי "הכל בסדר?"
הביטה בי ואמרה "בוא אליי, אצלי יהיה לך טוב יותר"
צחקתי לה בפנים.
"את צריכה משהו?" שאלתי "או שאני יכול לסגור את הדלת?"
"נשבעת לך, רק אני אדע לאהוב אותך באמת" התעקשה.
שתקתי
למען האמת?
היא לא משכה אותי, לא ראיתי את עצמי מתפעל מגופה
וגם עושר לא היה לה.
אבל משהו בה משך אותי, אולי כי היא הציעה לי בית.
--
ואחרי זמן קצר-
התחייבנו זה לזו, שמתי לה טבעת והיא שמה לי אהבה.
ועברנו יחד שמחות, ועצב, וכעס
והיינו יחד בהפגנות, ומלחמות
ופעם אחת- ראיתי איך מרביצים לה, ושרף לי.
ופעם אחת, פתחתי את הטלוויזיה ומישהו אמריקאי לעג לה וכעסתי.
אבל נשכתי שפתיים וחיבקתי אותה, כי היא שלי
ואני צריך לדאוג לה.
--
לפעמים בלילה, אחרי שאני חוזר מעוד יום מתיש
אני נעמד מול הראי ומקלל את כל העולם המגעיל הזה-
את העולם שיצר את הכסף, ואת המלחמות ואת האיבה
ופתאום אני נהיה מריר, כמו פעם.
אבל אחרי רגע אני נרגע,
כי אני נזכר שאני פה, על ידה-
ושהיא תמיד תהיה פה, על ידי-
גם אם לפעמים יש מחזרים שחומדים לי אותה.
--
יודעים משהו?
ביום עצמאות אחד, בין זיקוק לזיקוק
היא הביטה בי ושאלה "אני מאכזבת אותך?"
עניתי לה "לפעמים כן, אבל אני אוהב אותך ישראלה, אני אוהב אותך מדינה יפה שלי."
והמשכנו לצפות בזיקוקים.
בחורה צעירה, יפה ומוכשרת עם דרך כתיבה אחרת.