אני מבקשת לפנות אליכם פרחי

[מספרת הסיפורים 22]

אני מבקשת לפנות אליכם פרחי

רפואה יקרים: אני לא סטודנטית לרפואה, ולא מגיעה מהתחום, אך מעוניינת להסב את תשומת ליבכם לפן חשוב בתחום הרפואה , שאין לי מושג כמה מקום ניתן לו במסגרת לימודיכם , והוא הפן האנושי- ההומני. כאדם מהשורה שליווה את יקיריו בתהליכים רפואיים לא קלים, אני ניתקלתי הרבה פעמים באטימות הגובלת בחוסר אנושיות מצד רופאים במרכזים רפואיים שונים, ובמחלקות שונות. אני חלילה לא מעוניינת להכליל, אולם אני חושבת שעליכם לקחת לתשומת- ליבכם, את גודל האחריות שלכם כלפי החולה ומשפחתו. להלן מספר דוגמאות: - משפחות שממתינות עד בוש לתשובות באשר למצב יקיריהן, וכשזוכות להן, הן קצרות, לא מספקות, ניתנות באווירה של לחץ וקוצר רוח. - אי- שמירה מחפירה על פרטיות החולים בעיקר במחלקות בהן מאושפזים אנשים מבוגרים בעיקר, ולא פעם הגעתי לבקר וראיתי חולים מתבוססים עירומים במיטתם, כשכל הדלתות והוילונות פתוחים לרווחה(בלינסון/מח' כלי- דם). - תגובות הגובלות בגסות רוח, נוכח פנייה של פציינטים (מיון דנה :"להבא תגיעי כשהילד מפרכס או מכחיל", כאשר פניתי למיון עם תינוק בן 8 ח' שחומו הגיע ל-40 מעלות והוא צרח ובכה שעות ארוכות לפני פנייתי). אני מכירה ומוקירה את עבודתכם הקדושה ואת האילוצים והקשיים עימם אתם נאלצים להתמודד, אך יחד עם זאת אני מצפה מאדם שבחר להקדיש חייו להצלת אשנים שיהיה אוהב אדם, סבלני וסובלני. מקווה שפנייתי תובן , ולא תתפרש כפוגעת או מעליבה.

 

[The Reaper]

צודקת

צודקת לחלוטין, אני מאחל לעצמי לעולם לא להגיע למצב של אטימות או חוסר רגישות ודבוק באהבת האדם באשר הוא. יחד עם זאת, הבעיה לא מתחילה ולא נגמרת ברופאים או באחיות. הבעיה היא בעיה של מערכת הבריאות החולה בישראל. אין שום תירוץ להתנהגות אטומה וחסרת רגישות, אבל כשתנאי השכר והעבודה ירודים, זה לצערי מתבטא גם בהתנהגותם של אלה שלא אמורים להתנהג כך. כמו שאמרתי, אין תירוצים, גם בתנאים קשים צריך להתעלות. אך גם הרופאים בני אדם ולעתים אין הם מתעלים ועל כך ועל הפגם הבסיסי שבאדם אני מצר.

 

[מספרת הסיפורים 22]

קודם כל תודה על התגובה,

שנית- אני מכירה ומצדיקה את טיעונייך לגבי תנאיהם הקשים של רופאים בישראל, ולכך יש לי שתי תגובות: 1- גם מרופאים בכירים כגון, פרופסורים(למשל זה שניתח את סבי, ואפילו לא טרח לצאת ממשרדו, כשניפטר, ובמקומו שלח רופא שכפוף לו בכדי לבשר לנו את הבשורה...) שתסכים אתי שאינם סובלים מאותם תנאי עבודה קשים שיש לרופא בתחילת דרכו(שנשגב מבינתי איך ניתן לתפקד בתנאים הללו לא רק כאדם, אלא גם כאיש מקצוע). 2- אני גננת בעלת 8 שנות נסיון, ומשכורת עלובה, ונאלצת להתמודד מדי יום עם מספר רב של הורים שלעיתים הינם כפויי טובה, עם מפקחות משרד חינוך אטומות , ועם 35 ילדים בגן ואחריות עצומה הן לרווחתם ולשלומם, והן לחינוכם ולקידומם, ולמרות הקשיים והלחצים, לא יעלה על דעתי לפגוע בילד, להתייחס אליו בחוסר סבלנות, וכנ"ל להורה הכי בלתי ניסבל, שבעיני יש לו זכות מלאה לדרוש תשובות לגבי המשכון היקר שהפקיד בידי, ועל אחת כמה וכמה, רופא שהופקד בידיו אדם0 חולה, שהוא ומשפחתו סובלים לא רק ייסורים פיזיים אלא גם לחץ נפשי קשה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר עצמי, ושוב רוצה להדגיש שאני מעריצה את שליחותכם, ורק מבקשת מעט יותר תשומת- לב לצד האנושי של תפקידכם.

 

[לטינית בנשמה]

קודם כל ברוכה הבאה לפורום../images/Emo140.gif

לא חסרים רופאים שלא מתייחסים לחולים ולמשפחותיהם בצורה אנושית, אבל מצד שני, יש גם רופאים שראויים להערצה. אני חושבת שהמצב בבתי החולים הוא שילוב גם של מערכת בריאות חולה וגם של רופאים שכבר שכחו למה הם פנו למקצוע, או שפנו למקצוע מהסיבות הלא נכונות. אני יכולה להגיד לך שבשנים האחרונות בפקולטות השונות לרפואה יש ניסיון לשנות את המצב הזה. גם בקבלה לרפואה וגם בלימודים עצמם שמים יותר דגש על הצד האנושי של המקצוע, על יחסי רופא-חולה. בקבלה ללימודים זה מתבטא בהכנסת מבחני מו"ר במקום ראיון בקבלה לתל אביב ועכשיו גם לטכניון. בבאר שבע ועכשיו גם בירושלים יש ראיונות שלא נועדו רק לפסול, אלא גם לעמוד על האישיות של כל מועמד ומועמד (עם כל החסרונות שיש בכך), הנטיה לקבל ללימודים לאו דווקא את המועמד בעל הציונים הגבוהים יותר, אלא זה עם התכונות המתאימות ביותר לעיסוק במקצוע תובעני כמו רפואה. בלימודים עצמם: על החלק הזה יוכלו לפרט יותר הסטודנטים שבינינו, אבל ממה שאני יודעת, בבאר שבע וגם בתל אביב יש קורסים העוסקים ביחסי רופא-חולה, יש ביקורים בבתי חולים כבר מהשנה הראשונה, הכל כדי ליצור רופאים עתידיים טובים יותר. נקווה שכל המאמצים לא יהיו לשווא, ושהמצב ישתפר בשנים הקרובות. אושרית.

 

[natalysh]

שלום לך ../images/Emo13.gif

אין ספק שכל מה שכתבת נכון ומרגש, ואין שום דרך להצדיק את ההתנהגויות השונות שפרטת. אני רק רוצה להדגיש כי "הדג רקוב מהראש" - ברב המקרים תכונות האופי של הרופאים אינן הגורם הישיר לתופעה, אלא השחיקה שבאה עם השנים. הרבה אנשים שפונים ללמוד את המקצוע, אחרי שהשקיעו את מיטב זמנם וכספם בהשגת הציונים, חושבים כי הם כרישים, בין אם זה נכון או לא נכון. ואז לאחר כ-7 שנות לימודים הם רק לראשונה נחשפים באופן מלא לאקווריום בו הם בקושי פלנקטון. תנאי העבודה, השכר, וגם היחס ממטופלים מסויימים, כמו גם ההיררכיה ברורה בבתי החולים ובמערכת הבריאות, אזלת היד מול סל הבריאות, כולם מביאים, ללא ספק, לאיזושהיא שחיקה ואיבוד התמימות שאולי הייתה אי שם בשנים הראשונות ללימודים. חלק מהרופאים נותנים לזה להשתלט עליהם. אז כמו שכתבתי, השחיקה היא אינה נמנעת, ועל מנת לתקן את התופעה לא די בקורסים הרבים ובתוכניות הרבות והחינוכיות לסטודנטים. כי אני בהחלט יכולה לדמיין מצב שרופא לאחר משמרת של 28 שעות ללא שינה, שחוטף על הראש מכל הכיוונים, לא ממהר להזכר במודל הביו-פסיכו-חברתי וכו'. הדרך היעילה לטפל בכל המצב היא לשלב גם את תוכניות מדעי ההתנהגות, אם סידור מחדש של מערכת הבריאות והתקציבים המוקדשים לה. ולצערנו, רק חלק אחד מהדרך הזו הוא בידינו...

 

[מספרת הסיפורים 22]

תודה על התגובות החמות, ואכן ניתקלתי

גם בצוות רפואי שמעורר תחושות של הערצה ויראת כבוד. אני יודעת שהתנאים הם קשים מאוד, ושמחה לגלות כי הדברים מצויים במודעות, ושנעשה מאמץ כלשהו לשנותו. תודה לכם מקרב לב על ההקשבה וההבנה

המון הצלחה בהמשך דרככם, ובשליחות שאתם ממלאים.

 

[morancho1]

אהלן

קודם כל אני מודה לך על פנייתך הכנה. רבים הם אנשים אשר חושבים את מה שהם חושבים על עובדי המערכת הבריאותית, אך מלבד "להרים צעקות" אינם עושים דבר על מנת לשנות את המצב, וכמובן שצעקות לעולם לא משפרות מצב נתון אלא רק מחריפות אותו... לגבי יחס העובדים אני יכולה לשתף אותך בנקודת ראותי את המצב, שנובעת מנסיוני האישי במערכות בריאות במסגרות שונות ומנסיונם של חברים קרובים ומשפחתי הקרובה שעובדים אף הם בתחום. אותם אנשים הבוחרים לעבוד במערכת לא מתגמלת שכזאת, לרוב עושים זאת מטענים הומנאניים, ואהבת הזולת ורצון לעזור. אז כיצד ייתכן שאותם אנשים בדיוק נתפסים כאדישים אנטיפתיים ושחצנים? האם ייתכן ש"הכוח" שניתן הם עם קבלת הד"ר משנה אותם, או האם זה משהו אחר... אני יכולה להגיד לך שבארץ לרופאים אין הרבה"כוח" ובכך אני שוללת את ההסבר ל"גישת הרופאים השלילית" שרוב עם ישראל מציע. בארץ מעמד הרופא לא גבוה הרבה מ..בורג ממוצע. נשחק בין רצונו הכן לעזור לציבור המטופלים ובין הגישה הכלכלית והמשפטית הנוקשה מאוד!! של המערכת הבריאות, לרוב הרופא ייבחר בדרך ההולכת בקנה אחד עם עקרונות אותה מערכת נוקשה, על מנת לא לאבד את עבודתו, להיות נתבע ע"י חולה וכולי. הרופא שמקבל את הדרך של מערכת הבריאות פוגע במצפונו הוא. ומדובר באנשים עם מצפון חברתי גבוה מאוד ומכאן שהפגיעה גדולה יותר. ברגע שעושים את ה"ויתור" מספר פעמים, נוצרת "חסינות" והרפוא נתפס כאדיש. בעצם מדובר בתגובה שאמורה להגן על אותו רופא, שנאלץ לראות עוולות רבות במהלך עבודתו. תוסיפי לזה את שעות העבודה הקשות, את הנהלים המנוגדים שהרופא תמיד יוצא נפסד מהם, את הציבור הישראלי שיודע לצעוק כדי להשיג את מבוקשו כאן ועכשיו, ואת מקבלת ציבור רופאים מתוסכל מאוד, וכן לעיתים גם אדיש. אני תמיד אומרת לכל אותם האנשים שממהרים להאשים רופאים בכל עוולות העולם, להפנות את טענתם לאותה מערכת שממציאה את הנהלים. ששמה רופא אחד במקום שניים. הרופא לא אשם שהוא צריך לעבוד בתור שני אנשים. כשעבדתי בתור מזכירה בבי"ח, נדהמתי לגלות עד כמה הרופאים נותנים את עצמם. עובדים מעבר לשעות עבודתם על מנת להגיע לכל המטופלים שעליהם להגיע, וכל זה על חשבון שעות שינה הכרחיות ביותר. האם הציבור הישראלי מעריך את מחוותם? ממה שעיני ראו, אני יכולה להגיד היא- מעטים האנשים האלה. החולה ומשפחתו מטילים את האשמה על הסמכות שעומדת מולם- הרופא- אך האם זאת הסמכות העליונה? האם הרופא בחר על דעת עצמו שעליו לעבוד לבדו במקום שני אנשים? האם הרופא בחר לבצע ראת הבירוקרטיה אליה הוא מחוייב- וזאת על חשבון זמן טיפול בחולה? אחד הדברים שהכאיבו לי מתוך עבודתי כמזכירה היה חוסר האמון ברופאים מצד הציבור. כאשר הרופא היה יושב בחדרו ומבצע הבחנות, כולו מרוכז על מנת לא לטעות (וכולם יודעים שטכות רפואית היא לא עניין של מה בכך), היו אנשים צועקים ש"הרופא ישן ושיקום כבר" , ו"הרופא מתבטל במקום לעשות את עבודתו". במקום לחזק את הרופא, שנותן מעל ומעבר, האנשים מעלים נגדו טענות, לא תמיד בצורה מכובדת. ומה התוצאה? הרופא השחוק לאחר שנים של הטחת האשמת לא הוגנת, הופך להיות פרופסור, והופך להיות הצד "הפוגע". אני לא אומרת שזה בסדר, אני לא אומרת שאין רופאים שחצנים מטבעם כי גם כאלה לא חסר, אבל צריך להסתכל על התמונה הכוללת. אם אנחנו נדע לתת לרופא כבוד כבני אדם גם הם יידעו להחזיר לנו אותו יחס, ויותר.

 

[yur4m2m]

על קצה המזלג...

אני מסכים איתך שהתופעה הזאת של יחס גרוע ומשפיל שמתבטא בין השאר באטימות לב וגסות רוח מצד הרופאים אכן קיימת אך כדי למצוא פיתרון לבעיה הזאת צריך להבין את צד הרופאים, מערכת הבריאות ואת הפקולטות לרפואה 1. הרופאים הרופאים כמו בכל מגזר אחר יש בהם אנשים טובים ואנשים פחות טובים אך אני חושב שהאחוז האנשים הרעים במגזר הרופאים נמוך יותר מבכלל האוכלוסיה מכיוון שהרופאים שייכים לתנועת ההשכלה (למדו המון שנים באוניברסיטאות) בהתבסס על כמה מחקרים במדעי ההתנהגות שקראתי להיות רופא זה לא המקצוע הכי כיף יש בו המון שחיקה, עובדים עם אנשים חולים, הרופאים מקבלים ביקורת מצד החולים (גם עם הביקורת מוצדקת זה לא נעים לקבל ביקורת) שכרם הנמוך של הרופאים הזוטרים וכו'... 2. מערכת הבריאות לפני בערך 6 שנים הממשלה העלתה את שכרם של הרופאים (במיוחד של הרופאים הבכירים) אחד הטענות היו שזה רק יועיל לחולים אנחנו נאלצנו לשלם לפני כל רופא מומחה (רופא רגיל) (12 ש"ח או 18 ש"ח תלוי בקופה) קופה מסוימת הגדילה ראש וקבעה שצריך לשלם 6 ש"ח לביקור אצל רופא זוטר נקבע גם שבשביל בדיקות צריך לשלם 23-24 ש"ח (תלוי בקופה) בנוסף לזה המציאו את הביטוח המשלים ("זהב", "כסף"...) שלקח מ 80% מאוכלוסית ישראל עוד כסף כל חודש אך גם צריך לקחת את זה בפרופורציות המתאימות (בכל זאת מדובר בכסף קטן) באותה תקופה השר"פ (שירות רפואי פרטי) נולד ומי שהיה רוצה לקבל יעוץ של 10 דקות מרופא בכיר היה צריך להיפטר מלפחות 500 ש"ח וזה יכול גם להגיע ל 2000 ש"ח (יש החזר מינימלי מהביטוח המשלים) מי שמגיע לרופא הבכיר בצורה הפרטית מופתח לו יחס מעולה והוא לא יצתרך לחכות בטור שיכול לקחת כמה חודשים טובים ותוך 3-4 ימים יש לו טור עם היחס הכי טוב שאפשר אך מי שיגיע לאותו רופא בכיר דרך הטור הארוך והבירוקרטיה הקשה שאותו רופא בכיר דאג לעשות יזכה בחלק גדול מהמקרים ליחס משפיל ומזלזל מאותו רופא בכיר את מוזמנת לנסות (אחלה חויה מאוד מומלץ מניסיון) רק על תשכחי לקנות MP3 (מחיר ממוצע עולה מ 200 ש"ח ועד 1000 ש"ח) ולהקליט את אותו הרופא הבכיר אחרי זה את מוזמנת ליצור איתי קשר דרך המסר יהיה מאוד מעניין אין צורך להגיד שהטיפול הרפואי שמקבלים אנשים פופולרים כגון (ראש הממשלה שרים חברי-כנסת סלבריטאים עשירים וגם הרופאים ומשפחותיהם וכדומה...) תמיד יהיה 10 ליגות יותר טוב ממה שאת תקבלי אם תפעלי בחוכמה תקבלי יחס יותר 3. הפקולטות לרפואה אני לא בדקתי איזה קורסים לומדים ברפואה (לא בדקתי את הסילבוסים שלהם) יהיה מאוד מעניין לבדוק את זה צריך לבדוק אם קיים קורס שמלמד על המוסר ועוד קורס שמלמד על אתיקה רפואית אפשר בקורס של 4 נקודות זכות ללמד (על קצה המזלג) על תנועת המוסר שהקים גדול כל הדורות היחיד במינו הגאון רבי ישראל סלנטר ועמד בראש התנועה שהגיע מיהדות ליטא (האופוזיציה לחסידות) ושינתה את כל העם היהודי גם את החסידות גם את תנועת ההשכלה (האופוזיציה לדת) ואחר כך גם את הנצרות והיום כל יהודי (גם אם הוא לא מבין) אומר את המשפטים דרך ארץ קדמה לתורה, ואהבתה לרעך כמוך, פיקוח נפש קדמה לתורה הרפואה קדמה לתורה וכו'... את כל זה הביא לעולם הגדול מכולם. אני בטוח שחסר עוד הרבה אינפורמציה שחסר לי בכל זאת לא חקרתי את הנושא ארי

 

[yur4m2m]

אסור לשכוח שיש את הדרך השלישית

אסור לשכוח שהיום יש רק דרך אחת להיות מליונר והיא על ידי למידה לעריכת דין בהתמחות רשלנות רפואית חוץ מזה שיש המון אירגונים שנלחמים בתופעה הזאת אני לא זוכר אותם בעל פה אם תירצי אני יביא לך את השמות ואת הטלפונים אם אני לא טועה ובטוח יש פה כמה טעויות את יכולה להתלונן בקופה שלה את שייכת (בטלפון של המוקד זימון טורים יפנו אותך) את יכולה לשלוח מכתב למנהל המחלקה של אותו רופא יש אירגון בשם אדווה (?) שנלחם בתופעות כאלו יש עוד אירגון בשם זכויות החולה (?) יש פרופסור אחד מטעם המדינה אולי פרופסור גליק (?) אבל הכי חשוב וזה באמת הכי חשוב לא לשכוח לתגמל את הרופאים הטובים כי אם את זה תשכחי הכל לא שווה כלום אפשר לכתוב מכתב מרגש לרופא אפשר לשלוח מכתב המלצה על הרופא לכל מיני אירגונים שמצ'פרים רופאים טובים כגון (אות המופת לרופא) ויש עוד הרבה אפשר לעזור למחלקה (בהתנדבויות) אפשר גם לתרום כסף למחלקה (או מכשירים מועילים) בהצלחה ארי