אני מבקשת ממך סליחה, אבי

[שירה כמים 1959]

אני מבקשת ממך סליחה, אבי.
בת לא צריכה להרוג את אביה.

 

[שירה כמים 1959]

אני מבקשת ממך סליחה, אבי -
בת לא צריכה להרוג את אביה
בת לא צריכה להרוג את אביה
בת לא צריכה להרוג את אביה.

 

[שירה כמים 1959]

תבורך הבת אשר הרגה את אביה
תבורך ותעוטר ותתוקן בשושנים

 

[שירה כמים 1959]

הגשם לא יירד על ההר היום
אבי, לוקח היית את כולנו לטיולים בהרים
נכנסנו לתוך העננים
ואתה התפעלת.
מוזר לחשוב שהיה לך אלוהים

 

[שירה כמים 1959]

בת לא צריכה להרוג את אביה
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך
לא כיבדתי את אבי ואת אמי והנה האריכו ימיי על פני האדמה הזאת
יותר משהעליתי על דעתי. ואולי בעצם כן כיבדתי את אבי ואת אמי
באומרי את האמת
בכווני את המראה
?

 

[שירה כמים 1959]

אל אבא הלא יקר
אל אבא השנוא והמעורר בחילה
אל אבא המצמית והמעורר אימה
אבא,
הרגתי אותך בכוונה -
האם תסלח לי
?

 

[שירה כמים 1959]

הנה מה לא טוב ומה לא נעים היה
שבת אחיות גם יחד צביטות גם יחד מכות
גם יחד הטחת הראש לקיר.
בקיר בקיר הראש שלך, הנה
מה לא טוב
ומה לא נעים
שבת אחיות עם אבא
שבת אחיות עם אמא
העיניים תמיד מלוכסנות
הגוף תמיד מוכן לברוח
הנה מה לא טוב ומה לא נעים
הגוף תמיד מתכווץ
גם היום
בגיל שישים

 

[שירה כמים 1959]

זה יהיה או אתה או אני, אבי
שנינו לא נוכל להישאר בחיים
שנינו לא יכולנו להישאר בחיים
זה היה או אתה
או אני
אז תקעתי את הסכין
בבטן השמנה שלך

 

[שירה כמים 1959]

אני מבקשת את סליחתך, אבי
שככה רצחתי אותך
אבל אתה ואני יודעים את האמת:
מכל הלילות הארוכים האלה בהם אתה רודף אחריי
במילים רעות ובידיים רעות ובמבטים רעים -
אני מתעוררת בהודיה:
ברוכה את שירה כמים,
ברוכה את ומבורכת תהיי
על שרצחת את אביך במילותייך.

 

[שירה כמים 1959]

שנינו פשוט לא יכולנו להישאר על אותו האדמה,
אני מזכירה,
זה היית אתה או אני.
ובחרתי בחיים.

 

[שירה כמים 1959]

עצוב לי. עצוב לי אבא.
לא רציתי להרוג אותך.
לא רציתי בכלל את החיים האלה.
ביקשתי להישאר במעמקי האינקיימות.
למה קיימתני?

 

[שירה כמים 1959]

למה קיימתני ומחקתני?
למה הבאת אותי אל סף המוות
שוב ושוב ושוב
למה אילצת אותי
להרוג אותך?

 

[שירה כמים 1959]

אני לא איפיגניה ההולכת אל מותה בצייתנות
מבקשת את סליחתך
אבא