אני מבקשת סליחה מבני ברמן
יש כאן אנשים שכבר קראו את המכתב, בבקשה לא לקרוא שוב, הוא טוב רק בפעם ראשונה, אוקי?????? סליחה מבני ברמן ================ בני יקר שלי, ניצלתי אותך היום. קצת. אני בושה במעשי זה. אבל רציתי אותך איתי, וברקע. לקחתי אותך אל חדר השינה שלי. הייתי חייבת לשמוע אותך כשאני איתו. אתה ושירי הימאים שלך, שירי הזימה והחשק.. הישנים והטובים. העמדתי אותך צמוד למיטה. על יד היין, הקפה, הסיגריות. אל תכעס, לא זילזלתי בך, בני יקירי, עשיתי את זה כי אני אוהבת אותך. אני כל כך מצטערת שהלכת לעולם אחר, רחוק. אבל לא הצלחת לקחת איתך את השירים. הם נשארו אצלי. מוקלטים. תבין, הייתי חייבת לשמוע אותך כשאני איתו. לא שהוא לא יודע להשמיע את קולו. לא שהוא לא יודע לדבר....ללחוש, דווקא קולו, הוא אחד הדברים האהובים עליי.... אבל איתך ברקע, זה הלך יותר טוב. המילים , המלודיה, הדבש שבקע מהקלטת, החליק את כל העכבות, המרחק, ההתנגדות והכעסים, שכמעט העיזו לחדור לחדר. סגרתי את הדלת, נעלתי אותה, והכנסתי את שניכם. אני ושניכם. אורגיה. אני והוא במיטה, אתה רק ברקע. אנחנו מתעלסים, ואתה משמיע לנו את מיטב שירייך הישנים. בקולך הצרוד מעט, המדויק , הברור, ...... אמרת במקומי, ואמרת במקומו, את כל הדברים שכבר אמרנו האחד לשניה, חודשים רבים. אבל ממך, זה נשמע אחרת. בני שלי, נדבך ילדותי....כל כך התאמת לאווירה היום... מדי פעם , שכחתי להקשיב לך, והקשבתי לו...כשלחש על אזניי את המילים הנפלאות, מילים שאין אישה, שלא תסכים לשמוע. ואת ידיו ששוטטו לאורך ולרוחב.. במעלה ובמורד.. וכל הדברים הנפלאים, שרק אם מחלקים אותם בשניים, הם הופכים לשלם. ואיזו שלמות זה יצר....השלישיה הזו. הוא ואני, ואתה שם על השידה....מספר עלינו. על פגישות , על פרידות. על אהבה, על געגוע... שמדי פעם קראת לו: "ים" ... "מולדת".. "אישה".. אני רוצה להודות לך בני, שהיית היום איתנו, ביום הקסום שלנו. קרוב אלינו, ובכל זאת , רחוק. אני נשבעת לך,בני, לא השתמשנו בך, לא ממש ניצלנו אותך, רק נעזרנו בך. היית עד שמיעה וראייה. אילו היית בחיים, זה היה מוסיף לך עוד כמה שנים של בריאות. ובכל זאת, היית. נוכחת. כעת, כשאשמע אותך שוב, לא אוכל שלא לחשוב על השעות שבילינו איתך. נוח בשלום על משכבך....בני , בני שלי, ואולי הדים מן החדר, בכל זאת הגיעוך עד שם. תודה בני תודה ענקיתתתתתתתתתתתתתתתת
יש כאן אנשים שכבר קראו את המכתב, בבקשה לא לקרוא שוב, הוא טוב רק בפעם ראשונה, אוקי?????? סליחה מבני ברמן ================ בני יקר שלי, ניצלתי אותך היום. קצת. אני בושה במעשי זה. אבל רציתי אותך איתי, וברקע. לקחתי אותך אל חדר השינה שלי. הייתי חייבת לשמוע אותך כשאני איתו. אתה ושירי הימאים שלך, שירי הזימה והחשק.. הישנים והטובים. העמדתי אותך צמוד למיטה. על יד היין, הקפה, הסיגריות. אל תכעס, לא זילזלתי בך, בני יקירי, עשיתי את זה כי אני אוהבת אותך. אני כל כך מצטערת שהלכת לעולם אחר, רחוק. אבל לא הצלחת לקחת איתך את השירים. הם נשארו אצלי. מוקלטים. תבין, הייתי חייבת לשמוע אותך כשאני איתו. לא שהוא לא יודע להשמיע את קולו. לא שהוא לא יודע לדבר....ללחוש, דווקא קולו, הוא אחד הדברים האהובים עליי.... אבל איתך ברקע, זה הלך יותר טוב. המילים , המלודיה, הדבש שבקע מהקלטת, החליק את כל העכבות, המרחק, ההתנגדות והכעסים, שכמעט העיזו לחדור לחדר. סגרתי את הדלת, נעלתי אותה, והכנסתי את שניכם. אני ושניכם. אורגיה. אני והוא במיטה, אתה רק ברקע. אנחנו מתעלסים, ואתה משמיע לנו את מיטב שירייך הישנים. בקולך הצרוד מעט, המדויק , הברור, ...... אמרת במקומי, ואמרת במקומו, את כל הדברים שכבר אמרנו האחד לשניה, חודשים רבים. אבל ממך, זה נשמע אחרת. בני שלי, נדבך ילדותי....כל כך התאמת לאווירה היום... מדי פעם , שכחתי להקשיב לך, והקשבתי לו...כשלחש על אזניי את המילים הנפלאות, מילים שאין אישה, שלא תסכים לשמוע. ואת ידיו ששוטטו לאורך ולרוחב.. במעלה ובמורד.. וכל הדברים הנפלאים, שרק אם מחלקים אותם בשניים, הם הופכים לשלם. ואיזו שלמות זה יצר....השלישיה הזו. הוא ואני, ואתה שם על השידה....מספר עלינו. על פגישות , על פרידות. על אהבה, על געגוע... שמדי פעם קראת לו: "ים" ... "מולדת".. "אישה".. אני רוצה להודות לך בני, שהיית היום איתנו, ביום הקסום שלנו. קרוב אלינו, ובכל זאת , רחוק. אני נשבעת לך,בני, לא השתמשנו בך, לא ממש ניצלנו אותך, רק נעזרנו בך. היית עד שמיעה וראייה. אילו היית בחיים, זה היה מוסיף לך עוד כמה שנים של בריאות. ובכל זאת, היית. נוכחת. כעת, כשאשמע אותך שוב, לא אוכל שלא לחשוב על השעות שבילינו איתך. נוח בשלום על משכבך....בני , בני שלי, ואולי הדים מן החדר, בכל זאת הגיעוך עד שם. תודה בני תודה ענקיתתתתתתתתתתתתתתתת
