אני מגמגמת ואני בהריון

[אורית71]

אני מגמגמת ואני בהריון

שלום לכולם אני בת 32 מגמגמת מגיל 4 בעקבות טראומה נפשית שכנראה חשפה את הגן הידוע לשמצה עליו דיברתם. רציתי לשאול אם יש אמהות או אבות מגמגמים ואיך מתגברים על החשש שהילד יירש את הגן וייצא מגמגם. תודה אורית

 

[stkachov]

זו אכן בעיה לא קלה

אני יודע שBELL היא אמא לילדה מגמגמת (נראה לי), אז תוכלי להתייעץ איתה. אבל אני בטוח שחשש זה משותך גם לשאר החברים. לדעתי אין לך הרבה מה לעשות. בוא נגיד ככה שישנן בעיות חמורות יותר שיכולות להיות לו. אני מציע לך להתייעץ עם גניקולוגים ומומחים להנדסה גנטית שעוסקים בתחום. יש להם יכולות מסוימת לאתר גנים מסוימים, עוד בזמן שהעובר ברחם. לא יודע אם ניתן לאתר את גן הגמגום לפני שהתינוק נולד. תתיעצי עם גורמים מביני דבר, ואחר כך גם תספרי לנו.

 

[mico24]

תגיד לי, אתה בסדר? לאתר את הגן

לפני שהתינוק נולד?! אתה יודע על מה אתה מדבר בכלל?! אם אתה לא מבין במשהו, אל תגיב, תעשה טובה.. אל תיעלב, ויטלי, אבל הפעם הגזמת.. אם היו מאתרים את הגן, האחראי על הגמגום, אתה לא חושב, שהיינו חיים בעולם קצת אחר (מבחינתינו)? ו"מגמגמים" לא היו נולדים בכלל? בכל מקרה זאת סוגיה מוסרית מסובכת, שקשורה לא רק לגמגום, אלא לכל מיני "פגמים", שאפשר לתקן. השאלה אם יש לנו את הזכות לעשות את זה.. אז לפני שאתה פולט איזו שטות, תחשוב טיפה, תעשה טובה..

 

[stkachov]

תקרא טוב בבקשה

את מה שכתבתי. מעולם לא כתבתי שניתן לאתר את הגן האחראי על הגימגום, אל תשים בבקשה מילים בפי. תקרא שנית ותבין הכל. מה שכן כתבתי הוא שניתן לאתר מראש גנים אחרים, למשל לכל אישה נעשות בדיקות במהלך ההריון כדי לבדוק אם לעובר אין את הגן האחראי לאוטיזם. ואם יש לה אז זה כבר החלטה שלה מה לעשות עם זה. בקשר לגימגום כתבתי בפירוש ש אני לא יודע ולכן המלצתי לבחורה להתייעץ עם מומחים ואנשים מביני דבר. כיוון שלא אני ולא אתה מומחים דגולים להנדסה גנטית, לקבוע כאן בפורום דברים חד משמעיים לא נכון לדעתי. יום טוב, ותרגע קצת אנחנו כאן לא במלחמה.

 

[gali90]

אני חושבת..

שגם אם אתה לא מסכים עם מה שהוא כתב.. אפשר להגיד את זה בצורה יותר מנומסת ומכובדת.. אני לא מבינה על מה הכעס.. ולמה צריך ככה להתבטא. יש דברים שכלל לא קשורים לגמגום !!!!!

 

[gali90]

ההודעה הקודמת ל MICO

 

[mico24]

אם יש תופעה, שקצת מציקה לי פה, זה

אנשים, שמגיבים על כל דבר, בלי קשר אם יש להם ידע בעיניין או לא, או אם יש להם איזהשהו קשר למדובר.. בכל מקרה זה לא כעס.. זו פשוט תגובה על הכתוב, שנראה לי אישית כחרבוש מוחלט של שטויות מפי בן אדם, שאין לו מושג על מה הוא מדבר.. (כל זה בלי להעליב כמובן, אנחנו באמת לא במלחמה). אבל זו דעתי האישית..

 

[בתיה של פעם]

אורית , אני כ"כ מבינה אותך

זה ענין שמטריד אותי מאודדדד

 

[מירב של פעם]

היי אורית

אני אמא לתינוק בן שנה וחצי שעדיין לא התחיל לדבר ממש אלא ג'יבריש שרק אני מבינה. אין לי מושג אם הבן שלי יגמגם או לא, זה מוקדם לדעת...אני רק מקווה שהוא ירש את הגנים של אבא שלו גם בתחום הורבלי כי מבחינה ויזואלית הוא דומה לו מאוד. כשהייתי בהריון היו לי מלא חששות, דשתי ולעסתי את הנושא בלי סוף. חשבתי לעצמי- איך בכלל אוכל לדבר איתו? הרי אני כלל לא אוהבת לדבר, אני שתקנית מטבעי בגלל הגמגום...איך אדבר איתו? מה הוא ישמע ממני? האם יחקה אותי? האם יתבייש בי בבוא היום? אלה שאלות שקרעו אותי ולא נתנו לי מנוח...אך כשהוא נולד הכל פתאום נהיה כ"כ טבעי ופשוט...אני רוצה להגיד לך שהדיבור לילד שלך לא מתחיל בין לילה, את נסחפת לתוך זה לאט לאט ככל שהילד גדל. היום אני מדברת איתו המון, שואלת שאלות ומחנכת, כמו כל אמא רגילה. לפעמים נתקעת, רוב הפעמים לא כי לדבר אליו זה כ"כ טבעי לי ורגוע לי (בעבר לא ראיתי איך אני עושה את זה בכלל...) אני חושבת שכשחושבים על משהו מראש, הוא נראה מפחיד, גדול ומאיים...אבל בחיים לא נופלים לתוך מצבים אלא הולכים איתם, נבנים איתם לאט לאט. אז כרגע ילד מגמגם נראה לך סוף העולם....אם ילדך יגמגם, הדבר האחרון שאת תראי בו או תשמעי בו זה גמגום, אני מבטיחה לך! את רק תאהבי ותתמלאי גאווה ואושר מהייצור המושלם הזה שנוצר בתוכך ונברא בזכותך. בנוסף, אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שיכול להיות לילד מגמגם זה הורה מגמגם שיבין בדיוק איך הוא מרגיש וידע לנתב את נפשו למקומות הנכונים (מה שהורינו לא ידעו לעשות). אין לך מה לחשוש מזה...להעצב שילדך יאלץ להתמודד עם זה? כן...ודאי...אבל אם זה יבוא, את פשוט לא תחשבי על זה אלא כבר תצעדי במסלול החיים עם כל מה שהוא מזמן לך. וחוץ מזה, אל תשכחי שאת אולי תורישי גמגום, אך אמא אחרת תוריש נטייה להשמנה או אף גדול או סתם יהיה לה חסך באינטליגנציה רגשית ואת זה בהחלט אי אפשר להגיד עליך

 

[אורית71]

תודה מירב

האמת היא שיצא לי לחשוב על זה הרבה לפני ההריון ואולי בגלל זה לקח לי שלוש שנים להיקלט בכלל אני חושבת שילדים קטנים קולטים המון מהורים בעיקר הבעות פנים,טון דיבור וכיו"ב ( לדוגמא אם את לא סובלת מישהו מבני משפחתך אז ילדך גם לא יחבב אותו במיוחד, אפילו אם לא ציינת את העובדה בפניו) והפחד הגדול יהיה שהוא יקלוט את החששות האלו או חלילה יחקה את אופן הדיבור אני מניחה שיש מיליון מומים עוברים שהם בוודאי הרבה יותר חמורים וקשים ואולי אני מחמירה אבל אני ממש לא רוצה שהוא יעבור את החוויות שאני עברתי!

 

[sahar sh]

עוד תגובה...

שלום אורית, לא כל כך נראה לי שאפשר לאתר את הגן לפני שהתינוק נולד, או אפילו אצל אנשים שכבר נולדו, אבל אני רוצה להגיד לך משהו אחר... אין כל חשש שילד יתחיל לגמגם בגלל שההורים שלו מגמגמים, כלומר, אל תפחדי שהילד שלך יגמגם בגלל שהוא כביכול מחקה אותך. סהר.

 

[b e ll]

היי אורית, ברוכה השבה.

כן, שמך היה לי מוכר ועשיתי חיפוש זריז - אכן צדקתי. נכנסת כבר לפורום לפני 5 חודשים. כבר אז קיבלת ממני הרבה תשובות. לדעתי, גם אם ימצאו את הגנים שאחראיים להתפרצות הגימגום - אני לא הייתי מאתרת אותו אצל ילדיי ובוודאי לא הייתי אפילו שוקלת הפסקת הריון או אפילו עצב קל שבקלים על שילדיי יורשים ממני את הגימגום. בוודאי שאני מעדיפה שאף אחד מהם לא יגמגם, אבל הסתכלי סביבך וראי כמה אסונות גדולים יש כשילד נולד חולה ממש ולא מצליחים לאבחן את המחלה או התסמונת שהוא סובל ממנה עוד בהיותו עובר. אני חייבת להדגיש (וסלחי לי אם אני נשמעת חריפה או תקיפה) שאני ממש לא מבינה למה את כל כך חרדה! יהיה לך ילד שירש ממף ומאביו חצי מהתכונות של כל אחד מכם, יהיה אהוב ונאהב, יהיה מאושר ויחזיר אהבה. וכן, יכול להיות שיהיה מגמגם. ובלי קשר לגימגום הוא יהיה עצוב לפעמים, ויריב עם חברים לפעמים, ויכשל בלימודים מדי פעם, וחייו יהיו ערבוב רב של צחוק ובכי ושל אושר ועצב. כמו כולם. לא תאהבי אותו אם יגמגם? לא תייחלי לבריאות הטובה ביותר עבורו כשיהיה חולה? למה את לא מנתבת את מחשבותייך לצד הטוב והמאושר של ההריון? למה את לא סומכת על עצמך שהינך חזקה מספיק להתמודד עם כל מה שיבוא מעצם היותך אימו? ילדך עוד לא נולד! הוא עוד לא מדבר אפילו ואת כבר יודעת שהוא יהיה מגמגם? וכבר חוששת שלא תצליחי להתמודד עם זה? תהני מההריון ושהלידה תעבור בקלות ובשלום. שתחבקי את ילדך חזק ותמלמלי לאוזנו ברוך בואו לעולם אוהב ומגן ומחזק ליד אמא ואבא שאוהבים אותו הכי. וכל השאר? יסתדר מעצמו!

 

[RobinhooDw]

אני חושב שהיא יותר חוששת

ממה שיעלו בגורלו, כמגמגמת היא כנראה עברה לא מעט, והיא לא רוצה שבנה יעבור את אותו הדבר...

 

[אורית71]

הכוונה לא אלתר את הגן

לא הייתי מאתרת את הגן ובוודאי שלא מפילה גם אם היו אומרים לי שילדי יהיה מגמגמם קשה במידה ובני יהיה מגמגם בוודאי שיהיו לי את הכוחות להתמודד עם זה אבל אני רוצה כ"כ רוצה לחסוך ממנו את הכאב שכרוך בגימגום אנחנו מדברים על גניטיקה כל הזמן ואני מקווה שאת הגן הזה אני לא אעביר! אני מודעת לזה שיש מיליון אסונות הרבה יותר קשים לעוברים ותינוקות , פשוט רציתי לשתף את הפורום בחששות שלי

 

[b e ll]

הבנתי, בוודאי שהבנתי אותך.

אני מבינה את החששות שלך ואת הפחדים. הם לגיטימיים ומוצדקים. אני מסתכלת על החיים כעל הרפתקה ארוכה, לפעמים מלאה בעצב לפעמים בשמחה. אני משתדלת לנתב את חיי ממקום של שמחה ועוצמה. לא ממקום של חולשה ופחד. האם יש ביכולתך להצליח לחסוך ממנו כאב? האם את יכולה לקבוע אילו גנים שלך ירש ואילו לא? ברור שאינך יכולה ולכן כדאי להסתכל על ההריון מהמקום הנכון שלו - שמחה ואושר, חשש מלילות "לבנים" וקבלה של כל מה שיש לחיים להציע לך.

 

[sahar sh]

"שיטת ההתעלמות"

אני חושב שככל שממעיטים לדבר עם הילד על הגימגום שלו וככל שמתעלמים מהבעיה, כך הילד יגמגם פחות. צריך לתת לילד הרגשה שהוא רגיל, כך שלא יהיה מודע כל כך לגימגום שלו...וככה הוא לא ינסה לא לגמגם והשטף שלו יעלה ונוסף הוא פחות יימנע ממצבי דיבור. הבעיה היחידה כאן היא שהילדים בסביבתו אולי יעירו לו כל הגימגום ו/או ילגלגו עליו...ואז הוא יהיה מודע לגמגום שלו. רק אזכיר שזו רק דעתי האישית (למי שאומר/חושב שאני קובע עובדות...). סהר.

 

[אורית71]

אחלה שיטה להתעלם

אולי אתם צודקים 1. נזרום 2. נתעלם אולי סתם נתקפתי במחשבות שליליות הרי בעלי לא מגמגם וקודם שהעובר יגיח לאוויר העולם תודה לכולם!

 

[b e ll]

אורית ,אני כאן לכל שאלה או

נפילה של "המתח". את צודקת, הרי בעלך לא מגמגם וגם לך יש חיים טובים ועבודה. הגימגום לא הרס את חייך ולא מנע מבעדך להתאהב ושיאהבו אותך. הגימגום לא יהרוס את חיי ילדך גם אם יסתבר שאכן ירש ממך את "הגן". יש לו אותך - שמכירה את הגימגום ויודעת כיצד יש להתנהג במקרה שיפרוץ לו גימגום. יש לך להוריש לו הרבה הרבה יותר מאשר רק גימגום. שתהיה לך לידה קלה ומהירה, ושתחבקי את ילדך באושר גדול. מגיע לך ומגיע גם לו אם כמוך. רק שאלה קטנה מסקרנות... באיזה שבוע את? לפי חישוב קל את כבר בסוף ההריון, נכון?

 

[sahar sh]

בל ממש צודקת !!!

אמא שלי לא מגמגמת...והיא תמיד הייתה לוחצת עליי לדבר בכל מיני מצבים כמו- ללכת למכולת ולבקש משהו מהמוכר. היא ממש לא הבינה אותי, היא הייתה אומרת "בסך הכל אתה צריך להגיד לו - תביא לי לחם בבקשה - מה הבעיה???" אז אם את מגמגמת, אז אני בטוח שיימנעו מהילד (המגמגם) שלך כל מיני "תסביכים" שמתרחשים אצל ילד מגמגם שהוריו אינם מגמגמים. סהר.

 

[אורית71]

ואני פעם חשבתי שאני אופטימית....

האמת BELL את עולה על כולן וכולם עם רמת האופטימיות שלך! אני בשבוע 24 אוטוטו 25 כלומר בחודש השישי זה היריון ראשון שלי אחרי שלוש שנים של המתנה ממושכת בכלל אני חושבת שזה נורא כייף להיות בהיריון( אם מתעלמים מהצרבות ,כמובן) והכי מדהים, ואת זה גברים לא יבינו זה להרגיש אותו מתהפך ובועט!