אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

[קייצית]

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו ../images/Emo7.gif

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

 

[אמא פלוס]

מכירה ומזדהה בנושא בן הזוג...

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

מכירה ומזדהה בנושא בן הזוג...
אני חושבת שיש גברים שקשה להם להיות התומכים כאשר ממש נזקקים להם, אני עוד לא התחלתי בטיפולים ובדיוק השבוע דיברנו על הנושא ובעלי אמר שקשה לו לתמוך ולדחוף בענין כי לדעתו לא צריך לטפל ומה שיבוא-יבוא. לא מנסיון, אבל ממה שהבנתי מקריאה, מאד קשה לעבור את זה לבד...... ובענין הגוף שמאותת... בזה אני דוקא מאמינה, אולי תנסי לשפר את בריאותך ואת המצב בבית ואז צשקלי שוב את הענין... ובינתיים

 

[תמי של יעל ומיכל]

בשביל זה אנחנו פה.

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

בשביל זה אנחנו פה.
קודם כל את חייבת להקשיב לגופך.מצב פיזי ירוד לא נשמע טוב בכלל, במיוחד שזה תמיד משפיע על המצב הנפשי,דבר שגורר את כל השאר. אז שימי הכל בצד, את הויכוחים, המחשבות.. ותחליטי שקודם כל את מביאה את גופך למצב תקין. אין טעם להתמודד עם הכל בבת אחת. את תראי שלאחר שתרגישי טוב ותתחזקי פתאום הכל יראה אחרת. גם הכוחות הנפשיים שלך יחזרו ואז תוכלי לשקול שוב הכל בראש צלול, ולהחליט מה באמת באמת את רוצה. אלו העצות הטובות ביותר שיש לי עבורך ומקווה שעזרתי במעט.

 

[אמאשל נתנאל]

אצלי הבעיה היא אמא שלי

בשביל זה אנחנו פה.
קודם כל את חייבת להקשיב לגופך.מצב פיזי ירוד לא נשמע טוב בכלל, במיוחד שזה תמיד משפיע על המצב הנפשי,דבר שגורר את כל השאר. אז שימי הכל בצד, את הויכוחים, המחשבות.. ותחליטי שקודם כל את מביאה את גופך למצב תקין. אין טעם להתמודד עם הכל בבת אחת. את תראי שלאחר שתרגישי טוב ותתחזקי פתאום הכל יראה אחרת. גם הכוחות הנפשיים שלך יחזרו ואז תוכלי לשקול שוב הכל בראש צלול, ולהחליט מה באמת באמת את רוצה. אלו העצות הטובות ביותר שיש לי עבורך ומקווה שעזרתי במעט.

אצלי הבעיה היא אמא שלי
מבחינתה אני צריכה להסתפק בילד אחד לדבריה אני הורסת את עצמי את גופי את בריאותי בטיפולים תקשיבי לעצמך לגופך ותנסי לשבת עם הבעל לשיחה רצינית כדי לטהר את האוירה

 

[קייצית]

אז זהו יקרות, בינתיים ירד לי ../images/Emo178.gif

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

אז זהו יקרות, בינתיים ירד לי

החום, ואני מרגישה יותר טוב, והמחשבות קצת נרגעו. אחרי שחשבתי ארוכות על העניין, הגעתי למסקנה שאני חייבת לשנות גישה. את בעלי שבסך הכל אני מאוד אוהבת ומאוד טוב לי אתו אני לא אשנה, הוא לא מסוגל לתמוך, לא בצורה שאני רוצה, וזהו נקודה. השאלה הגדולה היא האם אני מסוגלת לעשות זאת לבד, ובעזרת חברות והפורום כמובן:- ועוד שאלה שאני חייבת ללבן לעצמי זה למה אני ביכלל עושה את זה ? עבור מי ? ממני

 

[ס ת י ו 3]

התלבטתי באותו עניין עד לפני חודש

אז זהו יקרות, בינתיים ירד לי

החום, ואני מרגישה יותר טוב, והמחשבות קצת נרגעו. אחרי שחשבתי ארוכות על העניין, הגעתי למסקנה שאני חייבת לשנות גישה. את בעלי שבסך הכל אני מאוד אוהבת ומאוד טוב לי אתו אני לא אשנה, הוא לא מסוגל לתמוך, לא בצורה שאני רוצה, וזהו נקודה. השאלה הגדולה היא האם אני מסוגלת לעשות זאת לבד, ובעזרת חברות והפורום כמובן:- ועוד שאלה שאני חייבת ללבן לעצמי זה למה אני ביכלל עושה את זה ? עבור מי ? ממני

התלבטתי באותו עניין עד לפני חודש
גמני הרגשתי שאין לי תמיכה מבן הזוג ושאני עושה את זה בעצם רק בשביל עצמי ואף אחד מהמשפחה המורחבת לא תומך. בעיקר בגלל שעברתי מספיק וכו' וכו'. אחרי שיחה עם חברה הבנתי שבלי תמיכה מבן הזוג שלי אין סיכוי... וכשאני אומרת תמיכה אני לא רוצה הרבה, לא שיבואו איתי לבדיקות, לא שיזריקו לי ואפילו לא שיגידו לי כמה אני מסכנה. כל מה שרציתי לשמוע זה שאני לא עושה עוד ילד רק בשביל עצמי אלא שזה משהו שגם הוא רוצה. לאחר שיחה ארוכה הצלחתי להוציא ממנו שהוא כן רוצה עוד אחד. הוא פשוט פוחד עליי ומפחד שזה יכאב לי יותר מדי ולכן הוא לא לחץ ואני בטעות הנחתי שהוא לא רוצה. מוסר השכל - חשוב לדבר ולהבהיר את העניינים. המוווווווון בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

 

[סוכריה על מקל]

אפשר להשחיל מילה?

אז זהו יקרות, בינתיים ירד לי

החום, ואני מרגישה יותר טוב, והמחשבות קצת נרגעו. אחרי שחשבתי ארוכות על העניין, הגעתי למסקנה שאני חייבת לשנות גישה. את בעלי שבסך הכל אני מאוד אוהבת ומאוד טוב לי אתו אני לא אשנה, הוא לא מסוגל לתמוך, לא בצורה שאני רוצה, וזהו נקודה. השאלה הגדולה היא האם אני מסוגלת לעשות זאת לבד, ובעזרת חברות והפורום כמובן:- ועוד שאלה שאני חייבת ללבן לעצמי זה למה אני ביכלל עושה את זה ? עבור מי ? ממני

אפשר להשחיל מילה?
לגבי תמיכת בן הזוג - אצלנו הטיפולים מלכתחילה היו רק בשבילי - אני רציתי ילד עכשיו ורון היה מוכן לחכות. הוא ממש לא היה לחוץ על ילד ואפילו נרתע. אני רציתי נורא נורא והוא ידע שאני לא אהיה מאושרת ממש עד שלא יהיה לי תינוק ולכן הסכים. הסכים ורוצה הם שני מונחים שונים לחלוטין. והיות וברור שזה בשבילי (למרות שברור שזהו המשפחה שלנו והכל - אני מכירה את כל הטיעונים האלה שאם שניכם לא ממש רוצים אז אין טעם וכו') השתדלתי "להטריד" אותו כמה שפחות בענין. כלומר, אם אמרתי לו שאני רותה שהוא יבוא איתי לאנשהו - בין אם פגישה עם הרופא או בדיקה מסוימת - הוא תמיד היה מוכן לבוא. היו פעמים שהוא אפילו הציע מיוזמתו. אבל אני לא ביקשתי (חוץ מהפגישה הראשונה עם הרופא), וגם כשהוא הציע לא קפצתי על ההצעה. עשיתי ה-כ-ל לבד. הבדיקות, הזריקות, הפגישות עם הרופא. רון בא כמובן ביום החשוב לתת את הכוסית שלו, אבל מלבד זה המעורבות שלו הסתכמה בלחבק אותי ולנגב לי את הדמעות עם כל שלילי. בהריון זה המשיך כך - את כל הבדיקות, הסקירות, המעקב - הכל עשיתי לבד. הפעם הראשונה שרון ראה את יונתן באולטרסאונד היתה כשהגענו למיון בערב לפני שיונתן נולד עם ל"ד גבוה. וכשיונתן נולד הוא המשיך להיות הילד שלי, ואני זו שאחראית באופן בלעדי על כל הכרוך בטיפול בו. ברור שאם אני צריכה עזרה רגע, שיביא לי בקבוק או יחזיק משהו או ישים עין על יונתן כשאני הולכת שניה לחדר אחר הוא יעשה את זה, אבל הוא אף פעם לא החליף חיתול, לא עשה ליונתן אמבטיה, לא הלביש, לא קינח אף, לא הכין בקבוק. שלא תבינו אותי לא נכון: יונתן בן עשרה חודשים ויש להם קשר מצוין - שניהם מאוד אוהבים זה את זה, מנהלים "שיחות" ארוכות ומשחקים יחד. רון לימד את יונתן למחוא כפיים בגיל 5.5 חודשים, מלמד אותו קולות של חיות, וכו'. אבל תמיכה במלוא מובן המילה אני ממש לא מקבלת. וגם אם פה ושם קשה לי והייתיח שמחה אם מישהו ייתן יד - אני בכ"ז חושבת שזה שווה את זה. הילד הזה הוא בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. אולי יום אחד רון ידע להעריך את זה וישמח שיש לנו משפחה "אמיתית", כמו שאני קוראת לזה. אולי. אבל לי זה היה חשוב ואני מאוד שמחה שהלכתי על זה למרות כל הביקורת מסביב. אני רוצה לחזור לטיפולים בחודשיים הקרובים, אני יודעת שיהיה יותר קשה מפעם קודמת, כי אין לי מי שישמור על יונתן כשאני עסוקה בעניינים האלה או צריכה להוריד הילוך, אבל אני הולכת לעשות את זה בכ"ז. בסוף תהיה לי משפחה של ארבעה ילדים

 

[קייצית]

סוכרייה יקרה ../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

אפשר להשחיל מילה?
לגבי תמיכת בן הזוג - אצלנו הטיפולים מלכתחילה היו רק בשבילי - אני רציתי ילד עכשיו ורון היה מוכן לחכות. הוא ממש לא היה לחוץ על ילד ואפילו נרתע. אני רציתי נורא נורא והוא ידע שאני לא אהיה מאושרת ממש עד שלא יהיה לי תינוק ולכן הסכים. הסכים ורוצה הם שני מונחים שונים לחלוטין. והיות וברור שזה בשבילי (למרות שברור שזהו המשפחה שלנו והכל - אני מכירה את כל הטיעונים האלה שאם שניכם לא ממש רוצים אז אין טעם וכו') השתדלתי "להטריד" אותו כמה שפחות בענין. כלומר, אם אמרתי לו שאני רותה שהוא יבוא איתי לאנשהו - בין אם פגישה עם הרופא או בדיקה מסוימת - הוא תמיד היה מוכן לבוא. היו פעמים שהוא אפילו הציע מיוזמתו. אבל אני לא ביקשתי (חוץ מהפגישה הראשונה עם הרופא), וגם כשהוא הציע לא קפצתי על ההצעה. עשיתי ה-כ-ל לבד. הבדיקות, הזריקות, הפגישות עם הרופא. רון בא כמובן ביום החשוב לתת את הכוסית שלו, אבל מלבד זה המעורבות שלו הסתכמה בלחבק אותי ולנגב לי את הדמעות עם כל שלילי. בהריון זה המשיך כך - את כל הבדיקות, הסקירות, המעקב - הכל עשיתי לבד. הפעם הראשונה שרון ראה את יונתן באולטרסאונד היתה כשהגענו למיון בערב לפני שיונתן נולד עם ל"ד גבוה. וכשיונתן נולד הוא המשיך להיות הילד שלי, ואני זו שאחראית באופן בלעדי על כל הכרוך בטיפול בו. ברור שאם אני צריכה עזרה רגע, שיביא לי בקבוק או יחזיק משהו או ישים עין על יונתן כשאני הולכת שניה לחדר אחר הוא יעשה את זה, אבל הוא אף פעם לא החליף חיתול, לא עשה ליונתן אמבטיה, לא הלביש, לא קינח אף, לא הכין בקבוק. שלא תבינו אותי לא נכון: יונתן בן עשרה חודשים ויש להם קשר מצוין - שניהם מאוד אוהבים זה את זה, מנהלים "שיחות" ארוכות ומשחקים יחד. רון לימד את יונתן למחוא כפיים בגיל 5.5 חודשים, מלמד אותו קולות של חיות, וכו'. אבל תמיכה במלוא מובן המילה אני ממש לא מקבלת. וגם אם פה ושם קשה לי והייתיח שמחה אם מישהו ייתן יד - אני בכ"ז חושבת שזה שווה את זה. הילד הזה הוא בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. אולי יום אחד רון ידע להעריך את זה וישמח שיש לנו משפחה "אמיתית", כמו שאני קוראת לזה. אולי. אבל לי זה היה חשוב ואני מאוד שמחה שהלכתי על זה למרות כל הביקורת מסביב. אני רוצה לחזור לטיפולים בחודשיים הקרובים, אני יודעת שיהיה יותר קשה מפעם קודמת, כי אין לי מי שישמור על יונתן כשאני עסוקה בעניינים האלה או צריכה להוריד הילוך, אבל אני הולכת לעשות את זה בכ"ז. בסוף תהיה לי משפחה של ארבעה ילדים

סוכרייה יקרה

וואו איזו הודעה מדהימה, כל כך מעריכה את הכנות שלך, ואת הפשטות בה את מציגה את האמת, האמת שלך. כל כך בולט ויפה בעיני שאת לא מנסה לשנות אותו (את בן זוגך כמובן) את מקבלת אותו כמו שהוא, הוא לא מסוגל אז הוא לא מסוגל וזהו, אין כאן תנאים, מריבות. את החלטת לעשות בשבילך, עבורך עם כל הקושי שבדבר, אני מאוד מעריכה את זה. אני חושבת שחלק מהבעייה שלי נובעת מכך שהוא לא עומד בציפיות שלי, ולכן אני מצפה ומתאכזבת, במקום שאני אסתכל על המציאות באומץ כפי שאת עושה, אקבל אותה ואשנה את הגישה שלי, ורק אח"כ אקבל החלטות. תרגישי חופשי להשחיל כמה מילים שאת רוצה !! אנחנו כאן

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo9.gif

סוכרייה יקרה

וואו איזו הודעה מדהימה, כל כך מעריכה את הכנות שלך, ואת הפשטות בה את מציגה את האמת, האמת שלך. כל כך בולט ויפה בעיני שאת לא מנסה לשנות אותו (את בן זוגך כמובן) את מקבלת אותו כמו שהוא, הוא לא מסוגל אז הוא לא מסוגל וזהו, אין כאן תנאים, מריבות. את החלטת לעשות בשבילך, עבורך עם כל הקושי שבדבר, אני מאוד מעריכה את זה. אני חושבת שחלק מהבעייה שלי נובעת מכך שהוא לא עומד בציפיות שלי, ולכן אני מצפה ומתאכזבת, במקום שאני אסתכל על המציאות באומץ כפי שאת עושה, אקבל אותה ואשנה את הגישה שלי, ורק אח"כ אקבל החלטות. תרגישי חופשי להשחיל כמה מילים שאת רוצה !! אנחנו כאן

ברור שהיה עדיף אם הוא היה מעורב בכל הענין כמו בעלים אחרים שאני רואה פה ושם - אבל:

יש לו כל-כך הרבה יתרונות אחרים, ואני כל-כך אוהבת אותו, שלא הייתי מחליפה אותו בשום בעל אחר, יהיה אבא טוב ומשקיען ככל שיהיה.

אל תשכחי שהוא עשה עבורי קורבן גדול - הוא לא רצה ילד עכשיו והוא עשה את זה בשבילי. אני חושבת שזה ראוי להערכה מאוד גדולה, כי אין ספק שאיכות החיים שלו ירדה בגלל שיש תינוק בבית.

בענין הציפיות - אנחנו כל הזמן מדברים ומתכננים, גם דברים שנראים לאחרים טריוויאלים. אני אתן לך כמה דוגמאות: לפני שהתחתנו תכננו איך יראו החיים שלנו אחרי החתונה (לא גרנו יחד קודם), איך יראה סדר היום שלנו, מה ישתנה ואיך. ברור שנמצאו כמה נקודות מחלוקת, ודיברנו עליהן וליבַּנו אותן הרבה לפני שהן הגיעו לחיכוך. אותו הדבר עשינו לפני ההריון, ולפני הלידה. הרבה יותר קל לזרום לתוך הדברים כשאת מתכננת אותם מראש ויודעת לאן את הולכת - גם הציפיות מבן הזוג הן יותר ראליות. אני מניחה שאם הייתי מצפה שהוא יעזור לי בטיפול ביונתן ופתאום הייתי נופלת לתוך המציאות שבה אני חיה עכשיו היה לי מאוד קשה. אבל היות ואני ממש לא מצפה ממנו בתחום הזה לכלום (בתחומים אחרים אני מצפה ועוד איך, ובד"כ לא מתאכזבת), כל דבר קטן שהוא עושה נראה לי כמו מתנה גדולה, שאני מאוד מעריכה. הוא רואה שאני מעריכה את מה שהוא כן עושה ולא מקטרת על מה שהוא לא עושה, וכמובן שזה מעורר חשק לעשות עוד, בלי לחץ של ציפיות ו"צריך".

 

[עמית@]

ארבעה? אנחנו מתפשרים? ../images/Emo13.gif

אפשר להשחיל מילה?
לגבי תמיכת בן הזוג - אצלנו הטיפולים מלכתחילה היו רק בשבילי - אני רציתי ילד עכשיו ורון היה מוכן לחכות. הוא ממש לא היה לחוץ על ילד ואפילו נרתע. אני רציתי נורא נורא והוא ידע שאני לא אהיה מאושרת ממש עד שלא יהיה לי תינוק ולכן הסכים. הסכים ורוצה הם שני מונחים שונים לחלוטין. והיות וברור שזה בשבילי (למרות שברור שזהו המשפחה שלנו והכל - אני מכירה את כל הטיעונים האלה שאם שניכם לא ממש רוצים אז אין טעם וכו') השתדלתי "להטריד" אותו כמה שפחות בענין. כלומר, אם אמרתי לו שאני רותה שהוא יבוא איתי לאנשהו - בין אם פגישה עם הרופא או בדיקה מסוימת - הוא תמיד היה מוכן לבוא. היו פעמים שהוא אפילו הציע מיוזמתו. אבל אני לא ביקשתי (חוץ מהפגישה הראשונה עם הרופא), וגם כשהוא הציע לא קפצתי על ההצעה. עשיתי ה-כ-ל לבד. הבדיקות, הזריקות, הפגישות עם הרופא. רון בא כמובן ביום החשוב לתת את הכוסית שלו, אבל מלבד זה המעורבות שלו הסתכמה בלחבק אותי ולנגב לי את הדמעות עם כל שלילי. בהריון זה המשיך כך - את כל הבדיקות, הסקירות, המעקב - הכל עשיתי לבד. הפעם הראשונה שרון ראה את יונתן באולטרסאונד היתה כשהגענו למיון בערב לפני שיונתן נולד עם ל"ד גבוה. וכשיונתן נולד הוא המשיך להיות הילד שלי, ואני זו שאחראית באופן בלעדי על כל הכרוך בטיפול בו. ברור שאם אני צריכה עזרה רגע, שיביא לי בקבוק או יחזיק משהו או ישים עין על יונתן כשאני הולכת שניה לחדר אחר הוא יעשה את זה, אבל הוא אף פעם לא החליף חיתול, לא עשה ליונתן אמבטיה, לא הלביש, לא קינח אף, לא הכין בקבוק. שלא תבינו אותי לא נכון: יונתן בן עשרה חודשים ויש להם קשר מצוין - שניהם מאוד אוהבים זה את זה, מנהלים "שיחות" ארוכות ומשחקים יחד. רון לימד את יונתן למחוא כפיים בגיל 5.5 חודשים, מלמד אותו קולות של חיות, וכו'. אבל תמיכה במלוא מובן המילה אני ממש לא מקבלת. וגם אם פה ושם קשה לי והייתיח שמחה אם מישהו ייתן יד - אני בכ"ז חושבת שזה שווה את זה. הילד הזה הוא בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. אולי יום אחד רון ידע להעריך את זה וישמח שיש לנו משפחה "אמיתית", כמו שאני קוראת לזה. אולי. אבל לי זה היה חשוב ואני מאוד שמחה שהלכתי על זה למרות כל הביקורת מסביב. אני רוצה לחזור לטיפולים בחודשיים הקרובים, אני יודעת שיהיה יותר קשה מפעם קודמת, כי אין לי מי שישמור על יונתן כשאני עסוקה בעניינים האלה או צריכה להוריד הילוך, אבל אני הולכת לעשות את זה בכ"ז. בסוף תהיה לי משפחה של ארבעה ילדים

ארבעה? אנחנו מתפשרים?

 

[סוכריה על מקל]

ברגעים קצרצרים של אמת...

ארבעה? אנחנו מתפשרים?

ברגעים קצרצרים של אמת...
אני יודעת שלא יהיו לי שבעה ילדים. יודעת ולא מודה. אז תשתדלי להעלים עין מפליטת המקלדת הזו, טוב?

 

[ענת של מאי 1]

קייצית יקרה../images/Emo24.gif

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

קייצית יקרה

הרגשה פיזית לא משהו...+טיפולי פוריות לא נעימים לדעתי זהו המתכון הבטוח לחיכוכים עם בן הזוג

אני בטוחה שברגעי הכעס אמרתם דברים שאתם לא שלמים איתם.. מאחלת לך אושר ואהבה עם בן זוגך נ.ב- גם לי לא חסר קטעי משבר,אבל זה עובר ואיך שאומרים:האהבה היא המנצחת

 

[אמאלה2]

קייצית קודם נשימה עמוקה

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

קייצית קודם נשימה עמוקה
אין ספק שהטיפולים הללו משפיעים על המסגרת הזוגית. המתח הגדול, ההורמונים, הציפיה הגדולה - עם כל זה ביחד צריך לעבוד קשה כדי לשמור על התא המשפחתי. קחו שניכם קודם נשימה עמוקה, תרגעו ואני בטוחה שבפרספקטיבה של יום-יומיים שניכם תוכלו להסתכל על הדברים אחרת. תשבו, תדברו, תוציאו הכל כדי שתוכלו לתמוך זה בזו ולצאת לדרך יותר מחוזקים. בינתיים שולחת (((((חיבוק))))) גדול!

 

[העין ה 3]

גם אני מזדהה מאוד

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

גם אני מזדהה מאוד
ובכל זאת מתחילה טיפול. היום היתה מריבה גדולה, אתמול היתה מריבה גדולה והבעיה אצלי יותר קשה כי הוא מזריק לי. באחד הטיפולים הלכתי לאחות הביתה ביום שישי ב-22:30 אחרי מריבה גדולה מאוד. לא יכולתי ללכת למוקד כי לא היתה לי הוראת הזרקה (עכשיו אני מקפידה לשמור העתק של ההוראה אפילו שהוא מזריק לי). בכל מריבה כזו הוא זורק משפטים כמו: לא רוצה לעשות איתך טיפול, תעשי טיפול עם מישהו אחר (חכם אחד, אם הייתי רוצה לעשות ילד עם מישהו אחר הייתי עושה את זה בדרך הטבעית... למי שלא הבינה - אנחנו ממחלקת הזרע

).

 

[רוצה עוד 1]

אוי קייצית ../images/Emo10.gif

אני מה זה זקוקה לכם עכשיו

איך ביכלל להתחיל, אתחיל מזה שכבר כחודש אני סובלת מדלקת ראות שלא אובחנה ("אל תדאגי מאמאל'ה, עוד יומיים תהיי כמו חדשה) בסוף אובחנתי רגע לפני אשפוז, קיבלתי טיפול, ועכשיו שוב יש לי חום לדעתי זה סתם וירוס. אני במצב פיזי ירוד

מסתבר. סיפרתי כאן בהתרגשות מסויימת שיש לי היסטרו ביום ה' הקרוב, ושאני אולי חוזרת לטיפולים, אז זהו שהמצב בבית שהיה עד כה רגוע ונינוח, פתאום התחיל להשתנות גלים נמוכים ובינוניים החלו להיווצר ומאיימים להפוך בקרוב מאוד לסערה. המידע החדש הזה שאני חוזרת לטיפולים הסעיר אותי, הפחיד אותי (מניסיון עבר) וגרם לי קצת יותר להזדקק לו (לבן זוגי) שלא לדבר על הבריאות המזהירה ממנה אני בורכתי לאחרונה (אולי הגוף שלי מנסה לאמר לי משהו ?) וכשאני זקוקה לו, הוא מתמרד - פשוט לא מסוגל לתת מעצמו כלום, נוצרת תחרות בלתי אפשרית בבית למי יותר קשה, מי עובד יותר קשה ומי נושא יותר בנטל שהאמת זה מאוד שיוויוני אצלנו, כל כך שיוויוני שברגע שזה מופר מתחילות הבעיות. היום דיברנו אחרי מריבה גדולה, יותר נכון אני דיברתי והוא הקשיב, ובסוף אמר שאולי אנחנו לא צריכים לעבור טיפולים שוב. ואני אולי מסכימה...אני מבולבלת ומי שזוכר אותי מהימים שהייתי יותר פעילה יודע שלהכנס להריון זה לא להיות או לחדול בשבילי בשלב זה, אני אסירת תודה על מה שיש. אני מרגישה מועקה, לא מחפשת תשובות בהכרח אלא רק תמיכה וקצת לב| שלכם אני

אוי קייצית

עד שהתבשלת לך על אש קטנה לאורך כל כך הרבה זמן והתחלת להרגיש אולי קצת מוכנה להתחיל מחדש, הנה את מגלה שעברת את כל זה לבדך והפרטנר שלך לא עשה את אותה הדרך ונמצא במקום לגמרי אחר. אז נכון, השילוב בין מצב גופני לא טוב ומצב נפשי לא איתן יחד עם אופוזיציה (או אפילו די בחוסר תמיכה) מבית, הם לא מתכון מוצלח להתחיל טיפולים, בעיקר לא מהמקום בו את נמצאת שלא עד הסוף בטוח בצדקת הדרך. אז אם את זקוקה לעוד זמן, קודם כל להתאוששות פיזית - כי אין כמו חולשת הגוף לגרור את שאר המערכות למטה - ואחר כך להתכנס שוב ולחשוב טוב טוב אם זה מה שאת רוצה או לא ואם כן, מתי באילו תנאים. ואולי, יקירתי, הגיע הזמן לגשת לייעוץ ולקבל עזרה מקצועית. אני מתכוונת בעיקר בעניין ההתלבטות שלך בינך לבינך. עצם העובדה שאת עדיין כאן איתנו כבר כל כך הרבה זמן מאז שהחלטת שלא להמשיך, ויחד עם זאת את משמיעה כל הזמן קולות "כפירה" לכל מיני כיוונים, צריך להגיד לך משהו על זה שעדיין לא לגמרי הרפית מהחלום הזה, וזה משהו שאת חייבת ללא כל ספק לברר לפני הכל. עניין השותפות והתמיכה מבן הזוג הוא במקום השני. אמנם אנחנו תמיד כאן בשבילך -וראית מהתגובות שקיבלת שאת ממש לא לבד ואינך היחידה שמתמודדת עם סוג זה של קשיים - אבל יש משהו בלשבת בחדר של מטפל/ת שנמצא/ת שם רק בשבילך באותו רגע, ולבכות את הלב והנשמה החוצה. מישהו שמקשיב לך בלי שום מעורבות אישית ורגשית ויכול להאיר לך נקודות כאלה ואחרות - שאת כולן את יודעת ומכירה - ולהציג לך עוד פרספקטיבות ונקודות מבט. זה יכול מאוד לעזור לך לברר איפה את באמת נמצאת. ובאשר לעלות, אני לא זוכרת באיזו קופ"ח את חברה, אבל במכבי, למשל, יש השתתפות יפה של הקופה במימון טיפול. אני שמחה שהחום כבר ירד, ואת מרגישה קצת יותר טוב בגוף, אבל באמת כדאי להתאושש פיזית לפני הכל. ההיסטרוסקופיה תחכה לך. ושוב, אנחנו כולנו כאן בשבילך, יקירה! קבלי ((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))) גדול!

 

[קייצית]

עדכון קטן ../images/Emo13.gif

אוי קייצית

עד שהתבשלת לך על אש קטנה לאורך כל כך הרבה זמן והתחלת להרגיש אולי קצת מוכנה להתחיל מחדש, הנה את מגלה שעברת את כל זה לבדך והפרטנר שלך לא עשה את אותה הדרך ונמצא במקום לגמרי אחר. אז נכון, השילוב בין מצב גופני לא טוב ומצב נפשי לא איתן יחד עם אופוזיציה (או אפילו די בחוסר תמיכה) מבית, הם לא מתכון מוצלח להתחיל טיפולים, בעיקר לא מהמקום בו את נמצאת שלא עד הסוף בטוח בצדקת הדרך. אז אם את זקוקה לעוד זמן, קודם כל להתאוששות פיזית - כי אין כמו חולשת הגוף לגרור את שאר המערכות למטה - ואחר כך להתכנס שוב ולחשוב טוב טוב אם זה מה שאת רוצה או לא ואם כן, מתי באילו תנאים. ואולי, יקירתי, הגיע הזמן לגשת לייעוץ ולקבל עזרה מקצועית. אני מתכוונת בעיקר בעניין ההתלבטות שלך בינך לבינך. עצם העובדה שאת עדיין כאן איתנו כבר כל כך הרבה זמן מאז שהחלטת שלא להמשיך, ויחד עם זאת את משמיעה כל הזמן קולות "כפירה" לכל מיני כיוונים, צריך להגיד לך משהו על זה שעדיין לא לגמרי הרפית מהחלום הזה, וזה משהו שאת חייבת ללא כל ספק לברר לפני הכל. עניין השותפות והתמיכה מבן הזוג הוא במקום השני. אמנם אנחנו תמיד כאן בשבילך -וראית מהתגובות שקיבלת שאת ממש לא לבד ואינך היחידה שמתמודדת עם סוג זה של קשיים - אבל יש משהו בלשבת בחדר של מטפל/ת שנמצא/ת שם רק בשבילך באותו רגע, ולבכות את הלב והנשמה החוצה. מישהו שמקשיב לך בלי שום מעורבות אישית ורגשית ויכול להאיר לך נקודות כאלה ואחרות - שאת כולן את יודעת ומכירה - ולהציג לך עוד פרספקטיבות ונקודות מבט. זה יכול מאוד לעזור לך לברר איפה את באמת נמצאת. ובאשר לעלות, אני לא זוכרת באיזו קופ"ח את חברה, אבל במכבי, למשל, יש השתתפות יפה של הקופה במימון טיפול. אני שמחה שהחום כבר ירד, ואת מרגישה קצת יותר טוב בגוף, אבל באמת כדאי להתאושש פיזית לפני הכל. ההיסטרוסקופיה תחכה לך. ושוב, אנחנו כולנו כאן בשבילך, יקירה! קבלי ((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))) גדול!

עדכון קטן

הלכנו אישי ואני חגיים מתמיד לבית החולים החדש כדי לעבור את ההיטרו, החלטנו ללכת על זה וזהו. לקחנו יום חופש אך כשהגענו הסתבר לנו ולצוות המטפל שקופ"ח לא מספקים את האישור המיוחל. להגיד לכם שהיינו מאוכזבים ? ממש לא, החלטנו להמשיך את היום חופש, קנינו שולחן כתיבה לבן שעולה לכיתה א', קנינו לו גם ארון בגדים חדש (עד עכשיו הספיקה לו השידה מאז שהיה תינוק) וקנינו צבע כחול כדי לצבוע כל מיני דברים בבית (הצבע האהוב עלינו) אה וכמעט שכחתי גם אכלנו ארוחת בוקר. אז היה יום מוצלח. ממש לא הזיז לנו הדחייה של ההיטרו, או ביכלל כל סימן השאלה שמרחף לנו כרגע מעל הטיפול, אני ממש לא בטוחה איך לפרש את זה, ושניסינו לדבר על זה החלטנו שאין טעם, כנראה שזה מה שנקרא לשחרר.

 

[רוצה עוד 1]

נשמע שהיה יום מקסים!

עדכון קטן

הלכנו אישי ואני חגיים מתמיד לבית החולים החדש כדי לעבור את ההיטרו, החלטנו ללכת על זה וזהו. לקחנו יום חופש אך כשהגענו הסתבר לנו ולצוות המטפל שקופ"ח לא מספקים את האישור המיוחל. להגיד לכם שהיינו מאוכזבים ? ממש לא, החלטנו להמשיך את היום חופש, קנינו שולחן כתיבה לבן שעולה לכיתה א', קנינו לו גם ארון בגדים חדש (עד עכשיו הספיקה לו השידה מאז שהיה תינוק) וקנינו צבע כחול כדי לצבוע כל מיני דברים בבית (הצבע האהוב עלינו) אה וכמעט שכחתי גם אכלנו ארוחת בוקר. אז היה יום מוצלח. ממש לא הזיז לנו הדחייה של ההיטרו, או ביכלל כל סימן השאלה שמרחף לנו כרגע מעל הטיפול, אני ממש לא בטוחה איך לפרש את זה, ושניסינו לדבר על זה החלטנו שאין טעם, כנראה שזה מה שנקרא לשחרר.

נשמע שהיה יום מקסים!
בכלל כשבאים מוכנים למשהו כל כך לא כייף וזה מתבטל ובמקום זה חוגגים - אין טוב מזה! והכי חשוב שהיתה אווירה טובה והרגשה טובה!