לא בגלל שהוא היה רע פשוט רצח אופי
בתקשורת תקרא ותבין עורך "מעריב", אמנון דנקנר יוצר במאמר מפתיע להגנתו של ראש הממשלה לשעבר, נתניהו, ויוצא כנגד היחס התקשורתי החד צדדי כלפיו (יום שישי, מוסף השבת למאמר המלא - http://www.nrg.co.il/online/1/ART/978/773.html). אולם ביקורתו מוזרה מעט לאור תפקידו כעורך. העיתון שלו שותף מלא לכל הטענות שהוא משמיע. מתוך מאמרו של אמנון דנקנר: "...עם זאת, מתעוררת תחושה לא נוחה לא רק ממה שנראה - למרות הבטחותיו של נתניהו כי הפיק לקחים והשתנה - כשובו של ביבי הישן, אלא גם משובה של התקשורת הישנה, אותה תקשורת שהגזימה בחד-צדדיות שלה בימי שלטונו ובימי מערכת הבחירות שבה הפסיד לברק. כשקוראים רשימות עיתונאיות מאותה תקופה הראש מסתחרר מהאיבה, המשטמה, הזלזול והסלידה המבצבצים מכל שורה, אם צריך או לא צריך. הרי בסך הכל נתניהו לא היה ראש ממשלה גרוע, בוודאי לא עד כדי כך שיצדיק כמות כזאת של רעל שנשפכה עליו מדי בוקר מכל עיתון. הוא צודק היום כשהוא אומר שקיבל כלכלה גרועה והצליח לשפר אותה, שקיבל מדינה מוכת טרור והצליח להוריד את הלהבות ולהפחית במידה ניכרת את הנפגעים מהטרור ברחובות ישראל. אין שום סיבה ללעוג לו ולעקוץ אותו כשהוא מזכיר את ההישגים האלה. ...כל זה אינו אמור לשמש כדברי תמיכה גורפים בנתניהו. יש מקום להסתייגויות רבות ולביקורת חריפה על האיש, התנהלותו הפוליטית ועל משנתו המדינית והביטחונית, ואני שותף לחלק ניכר מההסתייגויות ומהביקורות. מותר להתווכח איתו בעוז ואפילו לשים אותו לצחוק, במיוחד בהזדמנויות שהוא יוצר לכך במו ידיו. ...אולם בימים האלה שבהם, בעצם, נפתחת מערכת הבחירות, לא מיותר להזהיר מפני התנפלות כוללת ומפני מסעות של רצח אופי. לתקשורת בישראל יש אופי לא מעט עדרי, והיא כבר יכולה למצוא בחלק הלא מפואר של תולדותיה הרבה דהרות עדר שהוציאו לה שם רע וכמה מסעות מגונים של ציד מכשפות שהיא בוודאי מעדיפה לשכוח. לבד מהגנות הטבועה בהתנהגות כזאת, יש בה גם כדי לגרום נזקים לתקשורת בכך שהיא מרחיקה עצמה מציבורים גדולים ההולכים ומטפחים כלפיה חשדנות, חוסר אמון ורתיעה. זה לא אומר שעיתון אינו רשאי לנקוט קו ואפילו תקיף, אבל בעיתונות, כמו בחיים בכלל, צריך להניח על השולחן, בצד הביטחון העצמי והדבקות באידאולוגיות או בדרכי פעולה, גם את הספק, את הדעה האחרת, את הזווית השונה ואת האיפכא מסתברא. נתניהו לפעמים צודק, לפעמים מתפקד באורח משובח ולפעמים מרשים ומעורר כבוד. נכון, לעתים הוא גם טועה ומטעה, אינו אומר את האמת, משנה דעותיו ומסתבך באופן מדאיג. הוא אינו שונה במובן הזה מפוליטיקאים אחרים. לסמן אותו כיחיד ומיוחד לגנאי, כאדם שיש לרדוף אותו ולטאטא אותו מהזירה, זה מגונה, היסטרי ונגוע בחד-צדדיות בולטת. בעוד כולנו מקווים כי הופעתו של נתניהו הישן היתה רק תופעה חולפת וכי הוא באמת למד משגיאותיו, מותר לנו להביע תקווה כי גם הופעתה של התקשורת הישנה היתה רק הבלחה לא נעימה מהעבר." כעיתונאי מן השורה תמיד ניתן למתוח ביקורת על העורכים, אבל שהעורכים ימתחו ביקורת על "עצמם". מה שמפתיע בביקורת הזו של דנקנר היא שהוא עצמו נמצא במקום הכי מתאים על מנת לתקן את המעוות ולהציג עיתונות מקצועית וחסרת פניות. עיתון "מעריב" שותף מלא לתמיכה הבלתי מסויגת, והחד צדדית במהלכיו של שרון בעניין ההתנתקות כולל הכפשת הימין והמתנחלים. בנוסף נוהגים עיתונאי "מעריב" לחרף ולגדף את נתניהו כל זמן שהוא נוקט עמדה כנגד עמדתם. אילוא הביקורות של עיתונאי "מעריב" היו מופיעים רק בטורי דעות היה ניתן לקבל זאת, אך כפי שכבר הצבענו עליו באתר "מעריב" בעריכתו של אמנון דנקנר עשתה ועושה מניפולציות והטעיות בעמודי החדשות על מנת להכשיל את נתניהו ולהכפיש את הימין. נדב איל מטעה את הציבור עם ניתוח מגמתי ולא מדויק של סקרים לא קשורים כאשר יש אי התאמה בין הכותרת בעמוד הראשון לבין הכתבה עצמה (דנקנר קובע את הכותרות). http://www.pravda.co.il/news/230805.htm http://www.nrg.co.il/online/1/ART/974/702.html דן מרגלית, כנראה העיתונאי הבכיר ב"מעריב", מפרסם שלל מאמרים שמהללים את ההתנתקות למרות שהם מכירים בכך שלשרון אין לגיטימציה מוסרית לבצע אותה. http://www.nrg.co.il/online/1/ART/951/321.html בן כספית הכתב הפוליטי הראשי מכפיש את נתיהו באופן שיטתי, תיאורו המבזה את מסיבת העיתונאים של נתניהו נראת כבסיס למאמרו של דנקנר http://www.nrg.co.il/online/1/ART/977/919.html ישנן בודאי עוד דוגמאות רבות להתנהגות של "מעריב" כלפי נתניהו והימין אולם בכל זאת יש העריך את מאמרו של דנקנר. אני מקווה שעורך "מעריב" יקרא את מאמרו של אמנון דנקנר, הוא יכול ללמוד ממנו הרבה
