אני מוכנה לצרוח מרוב יאוששששששששששששש!

[יש פתח לתקוה]

אני מוכנה לצרוח מרוב יאוששששששששששששש!

ביום רביעי, הבוקר החופשי היחיד שלי, מיועד לארגון הבית, כביסה, גיהוץ, קניות לקראת שבת, והתארגנות כללית להמשך שבוע עבודה, וגם (קצת) למנוחה, רק ביום זה אני מבקשת ממנו שיקח את הבן הקטן למעון. (בשאר הימים הוא מלווה את הילד בגן, מרחק 2 דקות הליכה מהבית) לקח לו שעה וחצי ללכת ולחזור, משום מה הוא השאיר את התיק בבית ולכן חזר לכאן. עייף, עצבני, רעב, קצר רוח, אגוצנטרי ולא מפרגן. הוא "לא מבין" למה אני לא יכולה גם ביום זה לקחת את הילד, ובכלל, הוא "לא מבין" למה אני לא עושה הכל בעצמי ודי??? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף היום נראה שלא הולך לעבודה שלו, ויורידו לו שעות על ההעדרות הטיפשית. כבר 4 חודשים בלי משכורת כי לא התארגן בזמן, במעבר ממקום עבודה אחד לשני. אמרתי לו מראש שאני צריכה שהיום הוא יקח את הילד למעון, וכדאי לו למצוא טרמפ קבוע ליום זה, מהשכונה בה נמצא המעון, אבל הוא לא עשה את זה, ועכשיו הוא "מופתע" שהוא תקוע בבית ו"לא כדאי" לו ללכת לעבודה, כי השעה לא סבירה.

 

[יש פתח לתקוה]

נרגעתי. קצת.

נשמתי עמוק, חזרתי ממקום של הבנה, קבלה, אורך נשימה ורוח, הסברתי לו שוב, ומתוך אמפטיה, שאני לא יכולה לקחת הכוווווווווווווווול על עצמי, ושיחד נתארגן בצורה שבה הוא יוכל לתפקד, אה, וגם אני...... בקיצור, הוא יצא. תאחלו לי.... כוחות וטוב.

 

[ד קובי]

נשמה טובה

תציבי לו קווים אדומים ובלי הרבה התפשרויות, הוא צריך לסייע ותדרשי זאת!!! אחרת יקירתי את תקרסי חלילה ואז הכל יקרוס יחד איתך... מאחל לך את כל הטוב שבעולם וכמובן את הכוחות להתמודד

 

[זריחה 2]

אוףףףףףףף

העיקר שעכשיו את רגועה.. והחיוך ..שיחזור במהרה.