HolyBartender26
New member
אני מוכרח לומר לכם...
היי, קוראים לי אופיר ואני מקווה שתסלחו לי: אני לא א-מיני. אני משער שאף אחד לא מושלם. אבל אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים! אני לא עושה כאן הכללות, אבל ראיתי שהמון אנשים פה לא מקפידים על איות נכון, או על תחביר. רציתי לברך את מנהל הפורום. קראתי כמה מהתשובות שלך לאנשים ששואלים שאלות, ואני מוכרח לציין שהתפעלתי. חשבתי שאולי תוכלל לתת לי כמה תשובות או פרספקטיבות שאני אוכל להתפעל מהן באופן אישי: אז כפי שציינתי, אני לא א-מיני. ההפך הוא הנכון. אני חושב שאני נמצא על גבול הנימפומניה. בקצה השני של הסקאלה כדבריכם. את חדוות המין גיליתי בגיל מאוד מוקדם (גיל 5 - אוננות כמובן) ושמתי לב לקצב גידול אקספוננציאלי בצורך שלי בפורקן מיני. לאחרונה אני חש צורך עז ביותר בפורקן מיני, עד כדי כך שהממוצע הוא 6 פעמים ביום. כמו כן, חוששתני שהגעתי למצב של התניה פאבלובית, בה אני לא יכול להרדם ללא פורקן. הפרדוכס הוא שיש לי חברה כבר שנתיים, ושנינו באופן מודע, מתוך כוונה תחילה הסטנו את הקשר שלנו, מקשר מיני לקשר א-מיני. המטרה בכל העניין הייתה היפרדות. רצינו להיפרד, אבל לא להפסיק את קשר הידידות הנדיר ביננו. אבל לא באמת יכלנו לעשות את המעבר מפני שהיינו עושים סקס 4 פעמים ביום. לכן, לפני מספר חודשים, פשוט הפסקנו כמעט לחלוטין לעשות סקס. עכשיו התדירות היא פעם בחודש-חודשיים בערך. אנו ישנים כל יום ביחד, ונמצאים רוב שעות היום יחדיו. גרים ביחד, לומדים ביחד, אוכלים ביחד וישנים ביחד. המטרה הייתה להיפרד פיסית, אבל אנחנו רק מתקרבים יותר יותר. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו. אנו נתונים להמון לחצים. הסביבה שלנו לא מצליחה להבין את מהות הקשר ביננו. אנו מתבקשים להגדיר אותו כל פעם מחדש, להסביר את עצמנו, אולי אפילו להתנצל. אבל אנו מרגישים מאוהבים. כל יום יותר מקודומו. לכן כל זה אינו הגיוני לי כלל וכלל. מה בדיוק מתרחש כאן? היינו אמורים להיפרד. חיי מין הוא נושא גדול בשבילה, ונושא ע נ ק בשבילי, והנה, אני מוצא את עצמי נמנע ממנו. לכן אני אשמח לשמוע מה יש לכם לומר בנושא.
היי, קוראים לי אופיר ואני מקווה שתסלחו לי: אני לא א-מיני. אני משער שאף אחד לא מושלם. אבל אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים! אני לא עושה כאן הכללות, אבל ראיתי שהמון אנשים פה לא מקפידים על איות נכון, או על תחביר. רציתי לברך את מנהל הפורום. קראתי כמה מהתשובות שלך לאנשים ששואלים שאלות, ואני מוכרח לציין שהתפעלתי. חשבתי שאולי תוכלל לתת לי כמה תשובות או פרספקטיבות שאני אוכל להתפעל מהן באופן אישי: אז כפי שציינתי, אני לא א-מיני. ההפך הוא הנכון. אני חושב שאני נמצא על גבול הנימפומניה. בקצה השני של הסקאלה כדבריכם. את חדוות המין גיליתי בגיל מאוד מוקדם (גיל 5 - אוננות כמובן) ושמתי לב לקצב גידול אקספוננציאלי בצורך שלי בפורקן מיני. לאחרונה אני חש צורך עז ביותר בפורקן מיני, עד כדי כך שהממוצע הוא 6 פעמים ביום. כמו כן, חוששתני שהגעתי למצב של התניה פאבלובית, בה אני לא יכול להרדם ללא פורקן. הפרדוכס הוא שיש לי חברה כבר שנתיים, ושנינו באופן מודע, מתוך כוונה תחילה הסטנו את הקשר שלנו, מקשר מיני לקשר א-מיני. המטרה בכל העניין הייתה היפרדות. רצינו להיפרד, אבל לא להפסיק את קשר הידידות הנדיר ביננו. אבל לא באמת יכלנו לעשות את המעבר מפני שהיינו עושים סקס 4 פעמים ביום. לכן, לפני מספר חודשים, פשוט הפסקנו כמעט לחלוטין לעשות סקס. עכשיו התדירות היא פעם בחודש-חודשיים בערך. אנו ישנים כל יום ביחד, ונמצאים רוב שעות היום יחדיו. גרים ביחד, לומדים ביחד, אוכלים ביחד וישנים ביחד. המטרה הייתה להיפרד פיסית, אבל אנחנו רק מתקרבים יותר יותר. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו. אנו נתונים להמון לחצים. הסביבה שלנו לא מצליחה להבין את מהות הקשר ביננו. אנו מתבקשים להגדיר אותו כל פעם מחדש, להסביר את עצמנו, אולי אפילו להתנצל. אבל אנו מרגישים מאוהבים. כל יום יותר מקודומו. לכן כל זה אינו הגיוני לי כלל וכלל. מה בדיוק מתרחש כאן? היינו אמורים להיפרד. חיי מין הוא נושא גדול בשבילה, ונושא ע נ ק בשבילי, והנה, אני מוצא את עצמי נמנע ממנו. לכן אני אשמח לשמוע מה יש לכם לומר בנושא.
בכל אופן, תודה שקפצת לפורום שלנו, זה נחמד לפגוש פה אנשים מכל קצוות הקשת. מודעות האוכלוסייה לקיומנו מחזקת אותנו.
