אני מוצא בזה טעם לפגם

[amossnir]

אני מוצא בזה טעם לפגם

שלום ידידי המלומדים, עלה ביני ובין חברי ויכול לגבי הצמד הידוע "טעם לפגם", לשיטתי ו-"טעם נפגם" לשיטתם. מהי השיטה הנכונה? יש התערבות בעניין... אשמח לקבל את תשובתכם המפורטת. תודה מראש. עמוס

 

[Yuvalenko]

ראשית, בוודאי התכוונת ל"ויכוח" שהרי

המילה "ויכול" אינה מתאימה כאן.

שנית, טעם לפגם. פירוט - מחברי הפורום האחרים שאינם ממהרים לישון.

לילה טוב..

 

[amossnir]

אין לנו ויכול

יש מקרים שבכל זאת יהייה נכון להשתמש ב "טעם נפגם" או שזה פשוט שיבוש?

 

[Nissan Altschuler]

טעם לפגם

מכיר את הפירוש של טעם במובן של סיבה ונימוק הגיוני לדבר? לדוגמא: אין טעם לעשות זאת; מה הטעם? יש טעם לפגם, במילים אחרות יש נימוק הגיוני וסביר לפסול מישהו או משהו. יש סיבה הגיונית לחשוב שמישהו או משהו הם פסולים. ה"טעם לפגם" מתייחס לנימוק הזה. הביטוי הנגדי הוא "טעם לשבח". *הטעם עשוי להיות פגום, ובעבר הטעם עשוי היה להיות פגום אבל לא מבחינת הביטוי הזה. טעם נפגם, הטעם כאן הוא במובן אחר ולא כמו שצויין למעלה. כאן הטעם בא במובן של הרגשה, תחושה חוש, חוש שנפגם. אך אתה דיברת על ביטוי, ולא קיים ביטוי "טעם נפגם"! על כן התשובה לשאלה היא הביטוי הוא "טעם לפגם" או הביטוי הנגדי "טעם לשבח".

 

[שבולת ירוקת העין]

ייתכן

שהשיבוש (נ במקום ל) נולד מהכרת הביטוי משמיעה בלבד. ייתכן שהשומע קלט נ בעקבות הידמות של ה-למ"ד אל ה-מ"ם שבסוף המילה שקדמה לה.

 

[amossnir]

איזה יופי ../images/Emo13.gif

תודה רבה עבור התשובות. משמח מאוד לדעת שיש מקום בו אפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות מלומדות.

 

[hayimamar]

מקור הביטוי בספרות ההלכתית.

אם באוכל נתערב דבר טרף או פסול לאכילה - אחד מהקריטריונים המשפיעים על הדין - האם יש לדבר האסור השפעה על טעם האוכל, ובלשון המשנה: "האם יש בנותן טעם". נסיבות מקילות במקרה של "נותן טעם" - אם הטריפה אמנם נותנת באוכל טעם, אבל טעם גרוע: "נותן טעם לפגם". השימוש במונח בצורה המושאלת התחיל כבר בספרות הרבנית. כותבי הפירושים ועוני התשובות בהלכה אהבו לסלסל בלשונם, ופרשן שרצה להביא תוספת פרוש (טעם) לפסקה כלשהי בגמרא, מסוגל היה לכתוב "ועוד יש בנותן טעם: ..וכו'".

 

[hayimamar]

מקור הביטוי בספרות ההלכתית.

אם באוכל נתערב דבר טרף או פסול לאכילה - אחד מהקריטריונים המשפיעים על הדין - האם יש לדבר האסור השפעה על טעם האוכל, ובלשון המשנה: "האם יש בנותן טעם". נסיבות מקילות במקרה של "נותן טעם" - אם הטריפה אמנם נותנת באוכל טעם, אבל טעם גרוע: "נותן טעם לפגם". השימוש במונח בצורה המושאלת התחיל כבר בספרות הרבנית. כותבי הפירושים ועוני התשובות בהלכה אהבו לסלסל בלשונם, ופרשן שרצה להביא תוספת פרוש (טעם) לפסקה כלשהי בגמרא, מסוגל היה לכתוב "ועוד יש בנותן טעם: ..וכו'".

 

[amossnir]

מעולה...תודה ../images/Emo13.gif