אני מוצפת, צריכה מישהו שיכיל אותי..
הי חבר'ה, אני די חדשה כאן בפורום. לרוב אני קוראת את מה שאתם רושמים. קוראת ומתעדכנת. אך, פתאום הובאו לתשומת ליבי כמה נושאים שהייתי חייבת לומר משהו.. אך קודם אספר בקצרה( וממש) על מצבי הרפואי. חליתי פעם ראשונה בגיל 18, "זכיתי" להפוגה של שנתיים, עד שהמחלה פרצה בשנית. בשתי הפעמיים קיבלתי כימוטרפיה והקרנות, וגם הייתה התערבות כירוגית בגופי.כיום אני נקייה קרוב ל-4 שנים...( אני אוטוטו בת 26) בשבועיים האחרונים קראתי את רוב הודעותיכם, והזדעזעתי לדעת שיש תרופה\ מניעה\זירוז או איך שתקראו לבעיית הפוריות ולהתעוררות השחלות. (דהקקפטיל,זולדקס וכו...)אינפורמציה שמשום מה האונקולוגית שלי לא הביאה לידיעתי!!! עד גיל 18 המחזור שלי היה סדיר, לאחר קבלת הטיפולים הכימוטרפיים הוא הפסיק, ולא קיבלתי שום הכנה מוקדמת לפעולת השחלות. בשל כך סבלתי מגלי חום נוראים( כיאה לאישה בת 50 שעוברת את גיל המעבר...) ביקרתי אצל הגיניקולוג וזה רשם לי גלוללה בשם פרוגילוטון שאמורה להקל על הטמפ' בגופי.( מה שעזר). גלולה זאת הביאה לי מחזור מלאכותי, וכפועל יוצא מכך ניתן ביב לראות בבדיקות הדם שהשחלות לא מתפקדות. את הכדורים לקחתי קרוב לשנתיים עד שחליתי בשנית. אני לא זוכרת את השיחות הראשונות עם האונקולוגית שלי, ואם דובר משהו על עניין הפוריות, אך בשיחות עם הורי, הם סיפרו לי ששאלו לא פעם ולא פעמיים, אם יש משהו שניתן לעשות כדי להגן על הפוריות ונענו בשלילה!!! וכך התחלתי שוב סידרה של כימו... ושוב הדיע רעל לאיזורים שונים בגוף... כמובן שבסיום הטיפולים, לא היה מחזור ולא נעליים!! ושוב התחילו תופעות הלוואי של גיל המעבר, וחזרתי לפרוגילוטון. ( נכון לעכשיו אני לא לוקחת שום כדור.) המחזור כבר לא מבקר אצלי כמעט 4 שנים, אני עדיין מחכה לו, רוצה וכמהה לילדים( בעתיד כמובן) ולא מסוגלת לחשוב על האלטרנטיבות השונות שעומדות בפני.... אשמח לשמוכ מכם תגובות , הצעות, הארות, או סיפורים עם סוף טוב... אני מצטערת שאין במלל יותר פרטים, פשוט אני רושמת מתוך סהרת רגשות עצומה, אני פשוט נדהמתי משלל האופציות שיש בחוץ ופשוט לא הובאו לתשומת ליבי.. בנושא כל כך רגיש וכל כך כאוב... אני ממש מיואשת ומדוכאת בגלל הנושא, מכל הדברים שהכימוטרפיה גורמת, זה הקשה לי מכל, אמנם נכון להיום, אומרים שניצחתי את הסרטן, אך אני בהחלט לא מרגישה ככה, לנצח את הסרטן זה להמשיך את החיים, לבנות משפחה וכיוצא בזה, ואצלי משהו תקוע, משהו לא עובד, אני לא יכולה לממש את תכלית חיי, ואת מצוות פרו ורבו, אז איך אפשר לומר שאני ווינרית??
הי חבר'ה, אני די חדשה כאן בפורום. לרוב אני קוראת את מה שאתם רושמים. קוראת ומתעדכנת. אך, פתאום הובאו לתשומת ליבי כמה נושאים שהייתי חייבת לומר משהו.. אך קודם אספר בקצרה( וממש) על מצבי הרפואי. חליתי פעם ראשונה בגיל 18, "זכיתי" להפוגה של שנתיים, עד שהמחלה פרצה בשנית. בשתי הפעמיים קיבלתי כימוטרפיה והקרנות, וגם הייתה התערבות כירוגית בגופי.כיום אני נקייה קרוב ל-4 שנים...( אני אוטוטו בת 26) בשבועיים האחרונים קראתי את רוב הודעותיכם, והזדעזעתי לדעת שיש תרופה\ מניעה\זירוז או איך שתקראו לבעיית הפוריות ולהתעוררות השחלות. (דהקקפטיל,זולדקס וכו...)אינפורמציה שמשום מה האונקולוגית שלי לא הביאה לידיעתי!!! עד גיל 18 המחזור שלי היה סדיר, לאחר קבלת הטיפולים הכימוטרפיים הוא הפסיק, ולא קיבלתי שום הכנה מוקדמת לפעולת השחלות. בשל כך סבלתי מגלי חום נוראים( כיאה לאישה בת 50 שעוברת את גיל המעבר...) ביקרתי אצל הגיניקולוג וזה רשם לי גלוללה בשם פרוגילוטון שאמורה להקל על הטמפ' בגופי.( מה שעזר). גלולה זאת הביאה לי מחזור מלאכותי, וכפועל יוצא מכך ניתן ביב לראות בבדיקות הדם שהשחלות לא מתפקדות. את הכדורים לקחתי קרוב לשנתיים עד שחליתי בשנית. אני לא זוכרת את השיחות הראשונות עם האונקולוגית שלי, ואם דובר משהו על עניין הפוריות, אך בשיחות עם הורי, הם סיפרו לי ששאלו לא פעם ולא פעמיים, אם יש משהו שניתן לעשות כדי להגן על הפוריות ונענו בשלילה!!! וכך התחלתי שוב סידרה של כימו... ושוב הדיע רעל לאיזורים שונים בגוף... כמובן שבסיום הטיפולים, לא היה מחזור ולא נעליים!! ושוב התחילו תופעות הלוואי של גיל המעבר, וחזרתי לפרוגילוטון. ( נכון לעכשיו אני לא לוקחת שום כדור.) המחזור כבר לא מבקר אצלי כמעט 4 שנים, אני עדיין מחכה לו, רוצה וכמהה לילדים( בעתיד כמובן) ולא מסוגלת לחשוב על האלטרנטיבות השונות שעומדות בפני.... אשמח לשמוכ מכם תגובות , הצעות, הארות, או סיפורים עם סוף טוב... אני מצטערת שאין במלל יותר פרטים, פשוט אני רושמת מתוך סהרת רגשות עצומה, אני פשוט נדהמתי משלל האופציות שיש בחוץ ופשוט לא הובאו לתשומת ליבי.. בנושא כל כך רגיש וכל כך כאוב... אני ממש מיואשת ומדוכאת בגלל הנושא, מכל הדברים שהכימוטרפיה גורמת, זה הקשה לי מכל, אמנם נכון להיום, אומרים שניצחתי את הסרטן, אך אני בהחלט לא מרגישה ככה, לנצח את הסרטן זה להמשיך את החיים, לבנות משפחה וכיוצא בזה, ואצלי משהו תקוע, משהו לא עובד, אני לא יכולה לממש את תכלית חיי, ואת מצוות פרו ורבו, אז איך אפשר לומר שאני ווינרית??
