אני מכורה

אני מכורה

להתאהבויות בלתי ממומשות.תמיד "נתקעת" על אלו שאין מצב לבניית קשר אמיתי ולטווח ארוך איתם.עם כל זה שאני רוצה למצוא את האחד שיהיה שלי וירצה להיות איתי באופן הדדי איכשהו אני מוצאת את עצמי בדפוס חוזר כזה של קשרים בלתי אפשריים או לא בריאים.לא מצליחה להבין למה.לא מצליחה לשנות ולהשתנות.פשוט אוהבת לאהוב אבל לא את האנשים הנכונים.שריטה.
 
שלום אילנה נה..

הדבר שהכי חשוב להבין לדעתי זה איך את מבינה את מצבך. מה מהותה של השריטה שלך? מה קורה, למשל, כאשר את כן פוגשת איש שאפשר לבנות איתו קשר אמיתי וארוך טווח?
 
כשאני פוגשת אחד כזה

אז או שאני מאבדת עניין במהירות או שפשוט לא מתמידה בקשר איתו או שמתמקדת במינוסים שיש בו ופוסלת על הסף. יכול להיות שאני מכור לריגושים,לשברוני לב,לדרמה של חיי...אני לא בטוחה.די נמאס לי מזה.משום מה גבר טוב,אמין ויציב מצטייר לי כמשהו משעמם ולא מלהיב(למרות שבתוך תוכי זה מה שאני רוצה).מה דעתך?שרוטה אמיתית?
 
בואי נאמר שאם את שרוטה

הרי שיש כאן מועדון שלם של שרוטות ... כך שכאן,לפחות, את לא מיוחדת וגם לא חריגה את הטוב אנחנו לא רואות, ואת הרע אנחנו מאמצות בהתלהבות ואחר כך מתפלאות למה החיים שלנו במורד. בואי נתקדם לעוד שאלה: החיים שסביב לאהבה דומים לדרמה הזאת? קופצת מעבודה לעבודה? בורחת כשמציעים לך קידום? דואגת לא להגיש עבודות ומשימות כדי לא לסיים את התואר/ לימודים/ תעודה? איך את בכל מה שסביב לאהבה?
 
אולי לא הגדרתי נכון

זה לא הדרמה כמו הפנטזיה. במקרה או שלא במקרה מצאתי כתבה בעיתון "לאישה" ישן שמדבר בדיוק על זה ודי קולע למה שקורה אצלי,ואני אצטט קטע נבחר: "האוהבת האובססיבית נראית כאילו היא מאוהבת,וכך היא גם מרגישה. הפגם העיקרי באהבה הזו שהיא אינה ממשית.זוהי אהבה השואבת את חיותה משני מקורות:מפנטזיה ומאידיאליזציה. הפנטזיה מאפשרת לאוהבת להרגיש שהיא נסיכה,והאידיאליזציה מאפשרת לה להאמין שהיא מאוהבת בנסיך. יש רק דבר אחד ממשי בחוויה הזאת:הסבל שהיא חווה,כאשר מתברר לה שאין סיכוי להתאים את המציאות אל החלום. היכן זה מתחיל?האוהבת האובססיבית מפחדת להיות אדם רגיל,שגרתי,סתמי וממוצע.הסיכוי להיות "כמו כולם" מפחיד אותה יותר מכל דבר אחר,והיא עושה מה שביכולתה כדי להרגיש "משהו אחר".היא מאמינה שמגיע לה לחיות באגדה,וכדי שזאת תהיה אגדה מושלמת היא זקוקה לשני דברים:לנסיך ולנסיכה. אבל כיוון שבחיים האמיתיים אין נסיכים ואין נסיכות,וכולנו-בלי יוצא מן הכלל-רגילים ושיגרתיים,היא משתמשת בדמיונה כדי להפוך אותו לנסיך,ובתמורה היא מצפה שהוא יראה בה נסיכה. הפנטזיה והאידיאליזציה כורתות איפוא ברית ביניהן לעיסקה שבה היא תתחייב להעריץ את האדמה שעליה הוא דורך,והוא יתחייב לראות בה את פלא החיים. מהרגע הראשון היא ממלאת את חלקה באורח מושלם,ודמיונה ההיפר-אקטיבי הופך אותו מייד לגדול מהחיים.עכשיו לא נותר לה אלא לצפות ש"מר מיתוס"יראה גם אותה גדולה מהחיים." עוד פיסקה משם ש"מתלבשת"עליי בדיוק: "כדי להבטיח שהפנטזיה תהיה אגדה אמיתית בוחרת האוהבת האובססיבית(אפילו בצורה לא מודעת)במישהו שאינה יכולה להשיג. קסם המרחק הופך כל בלתי-מושג למטרה נכספת הדרושה כדי להיות מיתוס מוצלח,וכך את מתאהבת לך במישהו שעדיין בונה את עצמו;שעדיין מחפש את עצמו;שעדיין לא מוכן;שעדיין לא בשל;שעדיין לא בטוח;שרוצה קודם להתבסס;שזקוק להכנה נפשית;שמפחד להתאהב;שמפחד להיפגע;שעוד לא סיים את הקשר הקודם;שמפחד מרגשותיו הגוברים אליך;או שסתם לא מחובר לרגשות של עצמו. אבל מי שממגנט אותך בצורה החזקה ביותר הוא הגבר הנשוי.אין לו מתחרים.עצם היותו כל-כך בלתי מושג כמעט נבטיח מראש אהבה אובססיבית...." לגבי רשימת סוגי הגברים-אלו בדיוק הגברים שבהם התאהבתי עד כה.מגברים נשואים אני בורחת כמו מאש כי ברור לי שאם אגע אכווה בצורה קשה ביותר,למרות שהיו לי פיתויים חזקים מאד. בקיצור,זו התמונה הכללית.נדמה לי שיהיו עוד כאלו שיזדהו. רוצה לפתח את זה?אולי למצוא אפילו פתרון לשבור את "מעגל הקסמים" הזה?אני איתך,ברצון.
 
ההחלטה לפרוץ את מעגל הקסמים

היא בעצם ההחלטה לחיות במציאות. זאת הבעיה של כל מכורה / אובססיבית / תלותית. כל אחת והקושי שלה עם המציאות. אין לי משפט קסם איך לפתוח את זה, יש לי רק הצעה אחת : לברר עם עצמך היכן המקומות ה"עלובים" (ההפוכים מנסיכה) שלך ומדוע רק נסיך יכול ....
 
למעלה