אני מממש לא מבין

אני מממש לא מבין ../images/Emo70.gif

למה לא קיבלו את הסיפור שלי ? האם עישתי משהו רע ? תקרוא ותגידו לי מה דעתכם והאם הוא באמת אל רציך להיכנס ל"המקלדת". לקריאה לחצו פה
 

sidharta

New member
אם אתה מסוגל לקבל ביקורת

מבלי לקחת את זה קשה מידי: יש לסיפור שלך אווירה מעניינת, הוא כתוב כמו תסריט, וזה נחמד. יש מספר בעיות בסיפור: א)יש לך שגיאות כתיב ב) כשאתה רוצה לעבור מסצנה לסצנה, אתה טורח לספר לקורא :לדוגמא, "אחרי חמישה חודשים". זה מאוד מלאכותי ופוגם מאוד באווירה. בסיפור טוב אתה אמור לגרום לקורא להבין את מעבר הזמן את זה לבד, תוך כדי העלילה. ג) הסיפור הוא קצת יותר מידי כמו טלנובלה. מקווה שלא נפגעת, אבל ביקשת ביקורת.
 

sidharta

New member
אני בחורה :)

קראתי את הסיפור שלך. לדעתי הוא כתוב טוב, מעניין וקולח. את הביטוי שפותח את הסיפור (`אני הכי עובדת בכיתה` )לא כל כך אהבתי. הוא נשמע קצת עילג, אבל אולי זה בכוונה. בכל זאת, זה ביטוי של ילדה בת 12. יש כמה שאלות שעולות והסיפור לא עונה עליהם- למשל, מה ילדה בת 12 מחפשת בזנות? מצד אחד, זנות של ילדים זו תופעה רווחת, אבל לרוב היא נעשית בכפייה או במצבים של עוני קשה- ילדים חסרי בית, ללא הורים. כאן לילדה יש בית, ולמרות שאין כסף, לא ברור שהמצב כל כך קשה. גם הילדה כאילו מבינה ש"בטח אפשר להשיג אוכל במקומות אחרים"- למה היא לא עושה בייביסיטר? או מנקה בתים? היא מודעת לאפשרויות עיסוק אחרות. נראה שהאמא יודעת במה הילדה שלה מתעסקת, זה קצת מוזר, אבל קרו כבר דברים מעולם. בכל מקרה, אהבתי את הסתירה בין צורת המחשבה הילדותית של הדמות לבין הרצון שלה להתבגר מהר, להיות עצמאית. מעניינת העובדה שהילדה נשארת תמימה למרות סוג העבודה שהיא בחרה לעצמה. מקווה שיפרסמו את הסיפור שלך, ובהצלחה. נ.ב. את מוזמנת לבקר גם בסיפור שלי :)
 
אני מתנצלת

אבל תודה על הקריאה, המחמאות ובעיקר הביקורת. אני אעבור עליו שוב (במיוחד בשביל המגירה:). ביקרתי בסיפור שלך. וואו. צריך כשרון אמיתי כדי לתאר דבר כל כך יומיומי בצורה כל כך חזקה. באמת יפיפה. ואני לא בקונצנזוס, לדעתי הסוף תורם לסיפור. אני חושבת שזה הדבר הזה שנראה כאילו לא שייך, אבל בלעדיו הסיפור כבר לא שלך. את מבינה למה אני מתכוונת? לגורם הזה בסיפור שאסור להוציא, אפילו כשאחרים מבקשים. יכול להיות שאני טועה, אבל זו הייתה התחושה שלי. אם מותר לי להעיר רק על דבר אחד, אני חושבת שלא צריך להגרר ליותר מדי הסברים. את מצליחה להראות סיטואציות, וכשהקורא כבר מבין פתאום את מסבירה אותן. לפעמים זו אפילו מילה אחת, אבל בסיפורים קצרים זה די משמעותי. למשל, החיוך המריר ולהחישה השקטה שבסוף הסיפור. אבל זה כתוב נפלא, והמסר נפלא. כשתתחיל ההצבעה, כבר יש לך קול אחד. :)
 
למעלה