אני ממש בבעייה
היה לי חבר שנה וחצי ,קטן ממני בכמה שנים ואהבתי אותו למרות הפער ביננו לא רק של השנים אלא פער שכלי (אני למדתי ואני עם מקצוע והוא אפילו לא סים תיכון ) ,יש לנו מנטליות שונה ואיכשהו הסתדרנו מעולה עד שלפני חצי שנה עברתי לגור לבד והוא פוטר מעבודתו ועבר לגור אצלי ואני ממש תמכתי בו בעיקר כלכלית ודאגתי לכל מחסורו כמו לילד ... ממש אהבתי אותו ואז הוא נעשה מתוסכל מאוד והתחיל לפגוע בי מילולית ,לקלל ולהשפיל וממש לא העריך אותי אפילו שנאלתי לעבוד שלוש עבודות ביום רק כדי לפרנס את שנינו... ואז הרגשתי שהאהבה שלי אליו דועכת אבל העדפתי שהוא יגמור את זה ויפגע בי ולא להיפך... אכן לפני שבועיים הוא נפרד ממני ואמר שהוא מצטער על כל שנייה שהיינו ביחד ואני ממש נעלבתי למרות שאני מודה שאני מרוב אהבה חנקתי אותו מאוד. לא היה ביננו קשר שבועיים ולא התראינו ואני עברתי לגור בעיר אחרת והיה לי אושר גדול למרות שלרגע לא הפסקתי לחשוב עליו ואז אתמול אחרי שבועיים הוא התקשר אליי ורצה להחזיר לי משהו ששייך לי ונפגשנו וגם שכבנו לצערי וממש התרגשתי לראות אותו וגם הוא אותי למרות שהוא אמר לי כמה שהיה לו קשה אבל גם קל כי מאז שנפרדנו הוא מצא עבודה והוא מאושר והשתחרר כאילו מהכלא והוא אמר שאולי נחזור להיות ביחד אבל בחיים הוא לא מתכוון להחחתן בכלל וחוץ מזה הוא רוצה שנפגש רק פעם בשבוע ושלא נדבר בטלפון בכלל ואני ממש לא הסכמתי והוא אמר שהוא מפחד שעוד פעם אלחיץ אותו ועוד פעם נפרד וממש קשה לו להחליט והוא אמור להודיע לי היום מה הוא מחליט והאמת שאני ממש אובדת עיצות כי טוב לי עם הידיעה שהוא אוהב אותי אבל בעיניי ככה זו לא זוגיות ואם הוא ממש אוהב אז בעצם למה שלא ירצה לראות אותי יותר ולהתקשר אליי ? איזה מין קשר זה? סטוץ? אני ממש לא יודעת מה אני מרגישה ומה אני אמורה להגיד לו? אולי באמת להסכים ולתת לו את החופש שהוא צריך עכשיו? מה לעשות?
היה לי חבר שנה וחצי ,קטן ממני בכמה שנים ואהבתי אותו למרות הפער ביננו לא רק של השנים אלא פער שכלי (אני למדתי ואני עם מקצוע והוא אפילו לא סים תיכון ) ,יש לנו מנטליות שונה ואיכשהו הסתדרנו מעולה עד שלפני חצי שנה עברתי לגור לבד והוא פוטר מעבודתו ועבר לגור אצלי ואני ממש תמכתי בו בעיקר כלכלית ודאגתי לכל מחסורו כמו לילד ... ממש אהבתי אותו ואז הוא נעשה מתוסכל מאוד והתחיל לפגוע בי מילולית ,לקלל ולהשפיל וממש לא העריך אותי אפילו שנאלתי לעבוד שלוש עבודות ביום רק כדי לפרנס את שנינו... ואז הרגשתי שהאהבה שלי אליו דועכת אבל העדפתי שהוא יגמור את זה ויפגע בי ולא להיפך... אכן לפני שבועיים הוא נפרד ממני ואמר שהוא מצטער על כל שנייה שהיינו ביחד ואני ממש נעלבתי למרות שאני מודה שאני מרוב אהבה חנקתי אותו מאוד. לא היה ביננו קשר שבועיים ולא התראינו ואני עברתי לגור בעיר אחרת והיה לי אושר גדול למרות שלרגע לא הפסקתי לחשוב עליו ואז אתמול אחרי שבועיים הוא התקשר אליי ורצה להחזיר לי משהו ששייך לי ונפגשנו וגם שכבנו לצערי וממש התרגשתי לראות אותו וגם הוא אותי למרות שהוא אמר לי כמה שהיה לו קשה אבל גם קל כי מאז שנפרדנו הוא מצא עבודה והוא מאושר והשתחרר כאילו מהכלא והוא אמר שאולי נחזור להיות ביחד אבל בחיים הוא לא מתכוון להחחתן בכלל וחוץ מזה הוא רוצה שנפגש רק פעם בשבוע ושלא נדבר בטלפון בכלל ואני ממש לא הסכמתי והוא אמר שהוא מפחד שעוד פעם אלחיץ אותו ועוד פעם נפרד וממש קשה לו להחליט והוא אמור להודיע לי היום מה הוא מחליט והאמת שאני ממש אובדת עיצות כי טוב לי עם הידיעה שהוא אוהב אותי אבל בעיניי ככה זו לא זוגיות ואם הוא ממש אוהב אז בעצם למה שלא ירצה לראות אותי יותר ולהתקשר אליי ? איזה מין קשר זה? סטוץ? אני ממש לא יודעת מה אני מרגישה ומה אני אמורה להגיד לו? אולי באמת להסכים ולתת לו את החופש שהוא צריך עכשיו? מה לעשות?
