אני ממש בדילמה
אני בחורה צעירה שהתאהבה בחברתה לעבודה, ואני די תקועה עם הרצונות שלי והפנטסיות שלי והחלומות שלי... אני מתה ליצור לעצמי אהבה, אפילו כיוונתי את עצמי לתאריך מסויים שעד אז תהיה לי אהבה, ואני יעשה הכל בשביל זה, עשיתי ואני עושה ופתאום היא צצה לה, ובא לי להציע לה, אבל... אבל אבל אבל תמיד האבל הזה - אבל אני מתה מפחד, אנחנו עובדות באותו מקום וזה גם כן קטע, כבר חצי שנה שאנחנו עובדות יחד ורק בשבועיים האחרונים קרה משהו ששינה לי את כל התמונה לגביה, אף פעם לא חשבתי עליה בכיוון הזה, לא חוויתי הערצה כלפיה פשוט אהבתי אותה כבן אדם וגם עכשיו , אבל עדיין זה אחרת. עכשיו זה אחרת ואין לי סבלנות, לפעמים נידמה לי שסבלנות זה השיעור שלי בחיים האלה כל פעם שלא הייתי סבלנית זה נידפק איכשהו אולי שם טמון הגרעין הבעייתי אני כל הזמן בודקת ערה מנסה לשפר, והאמת בימים טרופים אלה אני קצת עייפה בא לי להגיד 7וס אמק, אבל אולי הגיע הזמן ליזרום ולעשות מה שמרגיש וואללה להיות אם אני אחיה מחר בערב העולם יצא מדעתו אפילו ארה``ב לא מצליחה למצוא נשיא... מה אני שומרת את הרצונות שלי בפנים? המחר כבר לא כל כך בטוח, כל זמן שאני לא פועלת זה לא לטובתי..... ויש לי אפשרות לפעול, אנחנו ניפגשות ביום שישי וחשבתי לתת לה מיכתב המתאר את אשר על ליבי ומבהיר לה שזאת בסה``כ הצעה ושאם לא מתאים לה והיא לא בקטע אז זה שיא הבסדריות, ושאני אודה לה אם היא תוכל לשמור את זה כמחמאה אישית לעצמה. שיתפתי בזה חברה משותפת ושאלתי לדעתה וזו אמרה שהיא לא ממליצה לי כי זה עלול להביך את היקירה ואני בדילמה אטומית, מצד אחד החלה התקרבות שכזו בינינו רק שהייתי שמחה לנווט אותה לחברות אחרת קצת אחרת קרובה יותר... אני עלולה להבהיל אותה וזו בכלל לא הכוונה, לא רוצה שהיא תפרש את הנחמדות שלי אליה אחרת.... BIG סימן שאלה.... JEASUS מה אני אעשה??? עוד יומיים - אנחנו נפגשות לתת לה את המכתב או לא?
אני בחורה צעירה שהתאהבה בחברתה לעבודה, ואני די תקועה עם הרצונות שלי והפנטסיות שלי והחלומות שלי... אני מתה ליצור לעצמי אהבה, אפילו כיוונתי את עצמי לתאריך מסויים שעד אז תהיה לי אהבה, ואני יעשה הכל בשביל זה, עשיתי ואני עושה ופתאום היא צצה לה, ובא לי להציע לה, אבל... אבל אבל אבל תמיד האבל הזה - אבל אני מתה מפחד, אנחנו עובדות באותו מקום וזה גם כן קטע, כבר חצי שנה שאנחנו עובדות יחד ורק בשבועיים האחרונים קרה משהו ששינה לי את כל התמונה לגביה, אף פעם לא חשבתי עליה בכיוון הזה, לא חוויתי הערצה כלפיה פשוט אהבתי אותה כבן אדם וגם עכשיו , אבל עדיין זה אחרת. עכשיו זה אחרת ואין לי סבלנות, לפעמים נידמה לי שסבלנות זה השיעור שלי בחיים האלה כל פעם שלא הייתי סבלנית זה נידפק איכשהו אולי שם טמון הגרעין הבעייתי אני כל הזמן בודקת ערה מנסה לשפר, והאמת בימים טרופים אלה אני קצת עייפה בא לי להגיד 7וס אמק, אבל אולי הגיע הזמן ליזרום ולעשות מה שמרגיש וואללה להיות אם אני אחיה מחר בערב העולם יצא מדעתו אפילו ארה``ב לא מצליחה למצוא נשיא... מה אני שומרת את הרצונות שלי בפנים? המחר כבר לא כל כך בטוח, כל זמן שאני לא פועלת זה לא לטובתי..... ויש לי אפשרות לפעול, אנחנו ניפגשות ביום שישי וחשבתי לתת לה מיכתב המתאר את אשר על ליבי ומבהיר לה שזאת בסה``כ הצעה ושאם לא מתאים לה והיא לא בקטע אז זה שיא הבסדריות, ושאני אודה לה אם היא תוכל לשמור את זה כמחמאה אישית לעצמה. שיתפתי בזה חברה משותפת ושאלתי לדעתה וזו אמרה שהיא לא ממליצה לי כי זה עלול להביך את היקירה ואני בדילמה אטומית, מצד אחד החלה התקרבות שכזו בינינו רק שהייתי שמחה לנווט אותה לחברות אחרת קצת אחרת קרובה יותר... אני עלולה להבהיל אותה וזו בכלל לא הכוונה, לא רוצה שהיא תפרש את הנחמדות שלי אליה אחרת.... BIG סימן שאלה.... JEASUS מה אני אעשה??? עוד יומיים - אנחנו נפגשות לתת לה את המכתב או לא?