אני ממש לא יודעת מה לכתוב בכותרת

[missundaztood]

אני ממש לא יודעת מה לכתוב בכותרת

אני לא מסוגלת להגדיר את ההודעה הזאת במס´ מועט של מילים. הייתי בטוחה שהכל בסדר. שהשלמתי עם זה. "אז הורי גרושים, אז מה?" אבל בכל זאת משהו משך אותי ברגע שראיתי את שם הפורום מתנוסס על צג המחשב. בהיסוס הנעתי את העכבר ולחצתי על שם הפורם "ילדים להורים פרודים" ´קליק´ הדף עולה... כנראה שזו הייתה רק סקרנות, לדעת איך ילדים בני גילי מסתדרים בחייהם עם הוריהם הפרודים. בהתחלה קראתי כמה הודעות, מאמרים ואפילו ביקרתי בגלריה. מבלי שהספקתי להבין מה קורה לי דמעה חמימה זלגה לי על הלחי. כנראה שעדיין לא השלמתי עם המצב, כנראה שלא הכל בסדר. הכאב חזר והציף אותי מחדש, למרות שהורי התגרשו בהיותי בת 3 גם התהליך שאחרי כאב. כ"כ הזדהתי עם הכותבים,הרגשתי צורך למגע ונזכרתי כמה בודדה הרגשתי, שאין אף אחד שמבין אותי גם לא יהיה. כמה נקרעתי בין הורי. ופתאום הרגשתי חסרת אונים, ילדה מפוחדת-שוב הפריע לי להיות לבד בבית. הרגשתי כ"כ רגישה וכל חומות המגן אשר בניתי מסביבי נפלו, נסקו, אני כ"כ חשופה. אני אפילו לא מבינה למה אני כותבת כאן, זה לא מעניין אף אחד מכם. כנראה שאיש לא יקרא את ההודעה הארוכה הזו אבל לפחות הוצאתי את מה שהרגשתי ואולי זה יעזור לי קצת. אולי פשוט הפורום העלה בי זכרונות רחוקים ובעוד מס´ רגעים הכל יעבור והרגשת הביטחון תחזור. מקווה שאתם מרגישים טוב(יותר ממני לפחות) ומקווה שגם אני ארגיש טוב יותר.

 

[ש ק ד ב ת]

אנחנו פה יקירה../images/Emo140.gif

קשה לי קצת להגיב כרגע. קשה לי לראות אותך מתייסרת. מתוקה,קודם כל אני שמחה שהקלקת על שם הפורום שלנו,והגעת.בתוכני שכבר זה היה צעד גדול,בוגר ודורש מלא אומץ,לעשות.

כתבת שרצית לראות איך "בני גילך מסתדרים עם העובדה שהוריהםגרושים", רציתי לגלות לך בשקט בשקט,סוד,שרבים מחברי הפורום כבר מודעים אליו. אף אחד לא מסתדר באופן מושלם,אף אחד לא השלים עם הגירושים במלוא מובן המילה(כי תמיד יהיה את הרצון להורים שיגורו יחד),לכולם כאן יש משברים(את מוזמנת לדפדף בעמודי הפורום,ולראות כמה אנשים כתבו שקשה להם ונמאס להם והם לא יכולים יותר). וכולנו בוכים,ולכולנו קשה,ולכולנו עצוב,וכולנו היינו רוצים שזה יקרה אחרת ויסתיים אחרת. העובדה שהגעת לכאן,אולי תאיר לך צד אחר של הגירושים,פרספקטיבה שונה על "היותך בת להורים גרושים", יש פה שלל ילדים מקסימים,שעברו חוויות דומות לשלך ברמה זו או אחרת,שלל ילדים מקסימים שמבינים את הכאב שלך הכי טוב מכולם,שלל ילדים מקסימים שיודעים על מה את מדברת כשאת אומרת מילים כמו"הכאב חזר והציף,דמעה חמימה זלגה לי על הלחי,חומות המגן נסקו,נפלו".שלל ילדים מקסימים שיכולים לעזור לה,לתמוך בך,לייעץ לך,להיות איתך ברגעים הכי קשים שלך ועם זאת גם ברגעים הכי טובים,שלל ילדים שיחזירו לך את החיוך ואת ההרגשה הטובה..שלל ילדים שיזכירו לך שאת לא לבד בעולם,שלל ילדים שישתפו אותך, בצרותיהם,בסיפוריהם,בחוויותיהם,בחולשותיהם,בפחדיהם,ברצונותיהם,ובהרגשות הטובות ותחושי הזדהות תחושי שאולי פתאום יש עוד כמה שמרגישים כמוך?!אולי פתאום זה לא כל כך נורא לבכות ולהרגיש חסרת אונים?! אולי זה דבר טבעי?! לכל אחד,מאיתנו יש בעיות,עליותו מורדות בחיים,ואלו שאין להם או כך טוענים לפחות הם מסתירים משהו,הם מחפים על צרות וכאב כל כך עמוק שכבר מעדיפים לטשטשט אותו ולהסתיר אותו.ויתרה מכך,זה לא טבעי שיהיה רק ימים טוב בחיים,שיהיה רק ימים שמחים,שיהיה רק עליות.. אבל למרות הכל, אם כל הקושי אני מבינה אותך כל כך. על תתני לזה להפיל אותך לקרקעית. אני בטוחה שיש הרבה רגעים שאת שמחה אך תמיד שמחה מלווה גם בעצב, והעצב שלך מובן ומוצדק. היו לכם תוכניות וצריך להמשיך הלאה, צריך לחיות את החיים, אם כל הכאב והקושי. נכון זאת קלישאה, ואת יודעת מבחוץ הכי קל לתת עצות, אבל את יודעת שלי אמרו את זה, אני לא הבנתי איך אפשר. היום במבט לאחור אני פשוט מבינה שהם צדקו ופשוט אין דרך אחרת אלא להמשיך לחיות!!!

מתוקה!!! אני יודעת שאלה הם רק מילים, לצערי אין בידי כרגע דרך אחרת לתמוך ולעודד אבל חשוב לי נורא שתדעי שאני כאן בשבילך, מזדהה עם כאבך ומוחה יחד איתך את דמעתך. ותחשבי על סיבה אחת שבעבורה תחייכי עכשיו אני יכולה לתת לך מליון... אבל את תני אחת וקדימה לעבודה... חיוך אחד שווה מליון!

ובכל זאת... אל תייסרי את עצמך. גם לך מותר להרגיש ככה. אל תחפשי את ה"למה" לכאב הזה, לא תמיד יש סיבה לכאב. לפעמים כואב סתם, אבל הכאב עצמו הוא לא סתם. כי הוא כואב, והוא דוקר, והוא מפריע ומרתיע. אבל בשביל זה, מקסימה, בשביל זה אנחנו כאן... כולנו. כולנו כאן בשבילך. מחבקים אותך חזק

ואוהבים אותך כ"כ. אבל כ"כ.

את הבושה ואת הסליחות אנחנו מורידים טרם נכנסים הנה. אז בלי סליחה ובלי בטיח. אנחנו מקסבלים אותך כמו שאת,ועל כך אנו אוהבים אותך על מי שאת בתוכך,על האדם שנמצא עמוק עמוק שם,על היותך את בלי חומות הגנה ובלי מסכות

וחמודה... רק דבר אחרון: מילותייך האחרונות בהודעה היו "כמה חסרת אונים היית,וכמה קשה היה" אז אני רוצה רק להעיר לך משהו <ותאמיני למה שאני עומדת לכתוב לך>: אולי קשה לך עכשיו. אולי אפילו קשה לך מאוד עכשיו. אולי אפילו קשה לך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד עכשיו. אולי אפילו קשה לך מאוד ועוד מיליון ואחת "מאודים" עכשיו. אבל, חמודה, שום דבר לא קשה מדי. גם את זה את תעברי... אני מבטיחה לך. תמיד צריך שיהיה קצת קשה, קצת רע, לפני שמגיע הטוב. הרי את יודעת איך זה... בתחילה יורד גשם, וסופות ורעמים וברקים וקר... אבל אז, אז נפסק הגשם, השמש יוצאת לה

אז מגיחה לה, מאי שם, ללא שום התראה מוקדמת הקשת הצבעונית

. תמיד כאן בשבילך, ו"תמיד" היא מילת המפתח שקד

 

[missundaztood]

וואו...

כתבתי הודעה די ארוכה אבל היא לא נשלחה(כנראה בעיה בתפוז), אני צריכה ללכת עכשיו אבל אחזור מאוחר יותר ואכתוב שוב. רק אציין שממש לא ציפיתי לתגובה שכזאת-למעשה לא ציפיתי לתגובות כלל. אני רוצה להודות לך-באמת עזרת לי במה שכתבת. גרמת לי להסתכל על המצב מנקודת מבט שונה מעט.

 

[missundaztood]

חזרתי...המשך:

האמת אני הופתעתי מעצמי, מאיך שהרגשתי-עד עכשיו לא הפריע לי שהורי גרושים ושאין אף ילד\ה שקרובים אלי והוריהם גרושים. אבל ברגע שנכנסתי לפורום זה וקראתי את ההודעות הבנתי כמה זה היה חסר לי, לדבר, לספר למישהו על מה שעובר עלי בחלק זה של חיי לדבר עם אנשים שיבינו אותי ושהינם עוברים או עברו מצב דומה. שוב אני רוצה להודות לך,שקד על המילים החמות אשר ריגשו אותי וכנראה שמשתתפת חדשה מצטרפת לפורום אם זה לטובה או לרעה כבר נראה... אני מקווה שאמצע שפה משותפת אתכם ושכולנו בפורום נרגיש טוב יותר בקשר לפירוד ההורים ובכלל וגם שנעזור לאחרים להרגיש טוב יותר.

 

[ש ק ד ב ת]

../images/Emo24.gif

טוב שאנו מסוגלים לקום לאחר משבר להרים את הראש למעלה להביט מסביב ולחפש את אור היום.. כי הוא שם. וגם אם יש יום קשה נורא ונידמה שאי אפשר ככה יותר ושפשוט אין ברירה.. אז זהו. שיש. אפשר לקום ולשטוף את הפנים אפשר לעשות הפסקה עד שהכעסים עוברים אפשר לבוא ולכתוב את מה שכואב.. אפשר פשוט למצוא דרך לשפוך את הלב. ואנחנו? כאן.. תמיד. לחבק, לשתף, להשתתף, להזכיר כמה דברים חשובים שנוטים להשכח ולהזכיר שאמא היא מישהי שכל כך אוהבת אותך ואבא למרות שהוא לא מראה עמוק בלב הוא מרגיש המון. בלי הרבה מילים, גם אני קצת הקונכיה רק רוצה להגיד לך שאת לא לבד ולא מעמיסה על אף אחד. אנחנו כאן כולנו איתך בצחוק ובדמע, וכרגע.. רק איתך. נכון,זה לא מפסיק לכאוב, אבל זה בדיוק הזמן שצריך לכאוב. אחרי זה צריך להמשיך. קחי חיבוק גדול ממני אל תברחי לכאב ולבדידות, זה לא מקל בכלל. אולי אם תכתבי יהיה טיפונת יותר קל.

גדול עם המון כוונה שקד.. ד"א..את מוזמנת אם את מרגישה יכולה ומרגישה מספיק מוכנה ,לספר לנו את סיפרורייך,אני בטוחה שזה יקל לך לשתף,לספר,ולשמוע תגובות שלנו

 

[missundaztood]

שקד../images/Emo24.gif

את ממש נפלאה, ולפי מה שאת כותבת אני מרגישה שאת דיי מבינה אותי. את סיפוריי אספר-אבל לא עכשיו, כשאמצע את מקומי פה וכשארגיש מוכנה. ורק שתדעי שאם את או כל אחד אחר פה זקוק מישהו לדבר איתו, לשתף או סתם זקוק לחיבוק ומעט תשומת

- אני כאן, מוכנה לעזור, לחבק ולהיות לאוזן קשבת.

 

[moon light boy]

ברוכה הבאה לפורומינו החביב...../images/Emo24.gif

שלום לך...לא קלטתי בדיוק מה שמך.. אני רון, וכמוך גם הורי התגרשו כשהייתי צעיר (4). בהודעה הראשונה שלך אמרת את אותם הדברים בדיוק שאותם אני חשבתי כשנכנסתי לראשונה לפורום הזה...אבל אז גיליתי כמה עוזר ותומך הפורום..וכמה אנשים יכולים להיות לפעמים....נחמדים...(לעיתים רחוקות מאוד...סתם..סתם..). אני מקווה שתחזרי עוד פעמים רבות לכאן, תשתפי בבעיות ותגיבי לאחרים. לילה טוב..

 

[missundaztood]

תודה../images/Emo24.gif

אני הגר, נעים מאוד

ובינתיים אני נשארת כאן, האנשים באמת נחמדים.

 

[ש ק ד ב ת]

היי היי היי

לפעמים נחמדים?! מי הם,אני כבר אטפל בהם.. -שקד,שמנסה להצחיק את עצמה ומקווה שאין מדובר בה אישית-

 

[ציפה]

את לא לבד

שלום לך אני לא בת להורים גרושים אני אמא גרושה שיש לה ילדים, אני חושבת שיש יותר ממה שאת מספרת מפני שזה מאד חשוב איך ההורים נהגו בך אחרי הגירושים.אני מבינה ממך שהם עשוקים בשלהם ואת נמצאת בדילמה שלך, ולכן את מרגישה כפי שאת מרגישה. אז עיצה לי אלייך קודם כל חיי את החיים הרגילים שלך מבלי להיכנס לספקולציות למה זה קרה ואיך אני מרגישה. ובנוסף התחילי להסתכל מסביבך יש כל-כך הרבה ילדים להורים גרושים שאני חושבת ששם את יכולה למצוא מזור לכאבך את הפכת את המצב לכאבך הפרטי ולגבייך אין יותר חיים אחרי. לא דווקא יש. מקוה שעזרתי.

 

[angeles]

החיים זה לא פיקניק

מיכתבך נוגע ללב מעניין בת כמה את היום אני אבא לשלוש בנות כל אחת לקחה את זה אחרת

 

[rinat33]

האם כל ילד להורים גרושים מרגיש כך??

היי אני לא מכירה את שמך לכן מצתערת אם אפנה אלייך בגוף ראשון אני אשה כבת 34 בתהליכי גירושין יש לי שתי בנות בנות שלוש ושש היחסים ביני לבין אבא שלהן טובים מאוד היה לי קשה לקרוא את הצד שלך כילדה להורים גרושים שיצאה מאוד כואבת מהסיפור רק רציתי לאמר לך שקודם אני לא יודעת בת כמה את היום אבל אני בטוחה שמספיק בוגרת להבין שגם לחיות עם הורים שלא מאושרים ביחד זה לא בריא לאף ילד ואולי זה מודל טוב ואולי עדיף לראות כל הורה מאושר בנפרד מאשר אומללים ביחד אני אישית מכירה היום בוגרים להורים גרושים כשהם היו עוד ילדים והם לא פחות מאושרים ומוצלחים מאשר בוגרים שגדלו ביחד עם שני הוריהם ביחד אני בטוחה שהמצב האידיאלי הוא לחיות עם שני הורים מאושרים בבית אבל לפעמים החיים לא בדיוק מה שתכננו לנו אני מודה שהדבר הכי קשה לי בגרושים איך הבנות שלי יגיבו לכך בעתיד אך כולי תקווה שהם יבינו אותי אשמח אם תשיבי לי ותאמרי לי שאולי אני טועה? כל טוב והצלחה...

 

[missundaztood]

כל ילד הוא עולם ומלואו, מיוחד

לפני הכל-שמי הגר ואני בת 14. אני מסכימה שלחיות עם הורים שאינם מאושרים גרוע כמו לחיות עם הורים גרושים אם לא יותר. על כל ילד גירושי הוריו משפיעים אחרת, כל אחד מקבל את זה בצורה שונה, מתמודד עם זה בצורה שונה ומבין את זה אחרת-כי כל ילד הוא שונה, עולם ומלואו. אני מקווה שבנותייך ישלימו עם הגירושין וילמדו לחיות עם זה, יקבלו את העובדה שזה חלק מחייהן, חלק מהן ויסתכלו על הצד החיובי של הדברים. כלכם מוזמנים להשתתף בדיוני הפורום-לכתוב איך נראים הדברים מנק´ מבט של הורה וללמוד איך הם נראים מנקודת מבטנו. בהצלחה לכם וכל טוב