אני מניחה שטריגר.

[Bells For Her]

אני מניחה שטריגר.

אני כזאת מטומטמת. כבר שעתיים שכואבת לי הבטן מרעב, ואני מתעצלת ללכת להכין לי אוכל. מתעצלת. לא עושה את זה כי אמא שלי שם. לא מבינה למה תמיד אני אשאר כלואה בתסביך המטומטם הזה. ואני מטומטמת, כי היא סוף סוף הלכה לישון, והלכתי למטבח לבשל קצת (ודווקא ממש התרגשתי לקראת זה), אבל אז ראיתי ג'וק, וכמובן שזה החרים את המטבח ללילה. כי אני מטומטמת. ואז כמובן פרצתי בבכי שחיכה כל היום המסריח הזה. ועכשיו אני יושבת מול תפוז, עם choirgirl ברקע, ומעשנת סיגריה כדי אולי איכשהו להבריח את התאבון (טריגר?). talk about לחזור לשורשים, אלוהים אדירים. כמה זמן שזה לא קרה. לא משנה מה, אני לא אהיה בסדר. גם אם יהיה לי טוב (וטוב לי כרגע בחיי, אני חושבת), אני לא באמת אהיה בסדר. ככה זה מרגיש לפחות, בתקווה שזו אשליה שתתנפץ בשלב מסוים. טוב לי, באמת טוב לי, כלומר, נראה לי שזו אחת התקופות היחידות בחיים שלי שאני לא רק יודעת, אלא גם מרגישה שאני מוערכת, וזה, זה מרענן, וזה טוב. אז למה כל כך רע לי כרגע? היא הייתה אומרת שגם אם טוב לי מותר לי שיהיה לי רע לפעמים, ולא הכל בחיים הוא שחור ולבן. היום הזה פשוט צריך להגמר, הוא היה רע מדי. ואני צריכה להפסיק לכתוב פה כי זה גם עושה לי רע. אני עייפה, יותר מדי עייפה. ואני פשוט אפסיק עכשיו, אז... תודה ולילה טוב לכל שוכני הפורום. בלי דרמות מיותרות.

 

[noosh]

.....

כל התסכול של היום הזה, נראה לי שזה משהו שהצטבר ונערם ולא שיחררת טוב, אז זה התפוצץ בתוכך והציף אותך. ויש ך את הדרך שזה מתבטא בה בך, ואם האוכל הוא הטריגר שלך, אז זה מה שיפגע ראשון, וזה מה שיצית בך את חוסר האונים הזה. ואת בטח היית ממש מתוסכלת, ולפעמםי צריך לקחת את הרגש הזה ולהרגיש אותו, לא להאבק בו כי אז הוא רק יתעצם. את מבולבלת וכואבת ומתוסכלת, ויש לך כל זכות להרגיש ככה, ואני לא אגיד שאין לך סיבות, כי אם את מרגישה שיש לך, אין אף אחד שיכול להגיד לך אחרת. לא משנה מה, אני לא אהיה בסדר. גם אם יהיה לי טוב (וטוב לי כרגע בחיי, אני חושבת), אני לא באמת אהיה בסדר. אני כן יכולה לנסות ולשאול אם את באמת מאמינה שלא יכול להיות אחרת, שלא יכול להיות לך גם טוב, ברמה שתציף אותך ותמלא אותך. יכול להיות שטוב לך בחיים, אבל את לא נותנת לזה להציף אותך או לחדור פנימה, את משאירה את זה בין העור לבשר וזה לא מחלחל כי יש שם מחסומים שמונעים מזה, אולי הפחד הזה שזה יתנפץ, שתווצר בועה שכשהיא תתפוצץ היא תרסק אותך. וזה הרי סיכון שצריך לקחת, כי אף אחד לא יכול להבטיח לך חיים מאושרים לנצח, ושי נפילות ויש התרסקויות ויש כאב. ויש גם את הצמיחה שאחרי ואת ההתמודדות שבפנים. ואפשר ללמוד ואפשר להבין יותר, וזה רק החלטה שלך, באיזה מינון וכמה ומתי ואיך. ואולי אם תתני לטוב הזה לחדור קצת פנימה, תצליחי להנות ממנו, ולהבין שהוא שווה את זה, אולי, בשבילך. You cannot protect yourself from sadness without protecting yourself from happiness. (J. S. Foer)

 

[ירגזי מרוגז]

את...

יודעת כבר מה אני הולכת להגיד. שאת תמיד תשארי כלואה אם תמיד תבחרי.. וכן, זה גם המון עניין של איך שאת מרגישה וזה צריך להתבטא איכשהו... למרות שדווקא לא דרך אוכל זה יותר מאגניב לדעתי. [חה] והעצב החרא... וההתמכרות אליו שגם לא ממש עוזרת... אני מקוה שיש לך ימים אחרים. לפעמים קשה לי להיות בטוחה מה איתך ואז אני רואה הודעה כזאת ואת יודעת שאני רואה אותה אבל עדיין איכשהו אני בכלל לא יודעת אם זה משנה כלום [אצלך בעיקר].