אני מניח שיש כאן הרבה הודעות כאלו..

[aFish]

אני מניח שיש כאן הרבה הודעות כאלו..

לאמי אובחן היום גידול במעי הגס באיזור הסיגמואיד. מחר CT. יום חמישי ניתוח. איך אוכלים את זה? איפה מתחילים להבין את הסיפור הזה ועד כמה יש מקום לאופטימיות? תודה. בתקוה לימים יפים יותר לכולם....

 

[תמר 26]

../images/Emo20.gifהיום הראשון במסע ../images/Emo50.gif

כך קראנו לזה מסע. מסע לעבר ההחלמה וזו כמובן המטרה הרצויה, אבל במסע הזה יש דברים הרבה יותר מורכבים מניצחון והצלחה או לא. כל יום מחדש עומד בפני עצמו

מותר לי להגיד לך שזה לא יהיה תמיד קל

ואולי המסע יהיה ארוך

כל מסע מתחיל בצעד ראשון, שאחריו יבואו עוד הרבה צעדים חלקם יבואו מהר וחלקם לאט יותר,

והדבר הכי חשוב במסע זה שיש שם עוד מישהו.

יש לי עוד הרבה להגיד אבל לא רוצה להציף עכשיו בעיצות. כשהמידע הזה עוד טרי. אז בינתיים

זה חשוב

וגם

לך לאמא ולכל מי שאיתכם ופשוט לחכות לראות מה היא רוצה מה היא צריכה והכי חשוב להבטיח לה שאתם איתה. בהצלחה לכם במסע והרבה איחולי בריאות,

תמר

 

[איילת האביב]

תמר, כל כך נבונה וכה מציאותית

בהתחלה נראה כאילו סלע נוחת על הראש, אך לאט לאט, הוא מתפורר ונעשה חצץ, לאט לאט זה מחלחל פנימה , נעשה חלק מהחיים וכן, לומדים להשלים עם המחלה ולדעת שזהו, היא כאן!!! וצריך להכניע אותה ואז צעד צעד, אנו עושים זאת. לא יודעת מה יותר קשה, לעבור את המחלה בעצמך או לראות את שאהבנו עובר אותה. העיצה הכי טובה הינה עצתה של תמר, כך הייתי רוצה שינהגו בי, להיות קשוב לאמא, ופשוט לחכות ולראות מה אמא רוצה. לדבר על זה או לא? מותר לפחד, מותר לדבר עליו על הפחד. כה צר לי שאתה צריך לעבור את הסיוט הזה. חזק ואמץ וכתוב לנו, שולחת לך חיבוק של כוח ואומץ

איילת האביב

 

[אביתר27]

הרבה בריאות ../images/Emo57.gif

בהתחלה זה גדול ומפחיד אח"כ תבוא שיגרה של בדיקות ועוד הרבה בדיקות ושיחות עם רופאים וביה"ח. אני פה כמוך נמצא בתור אדם בריא (ומתכוון שישאר כך) ההתמודדות היא דרך אשתי (תמר, שכתבה את ההודעה למעלה). הבחירות וההחלטות שלה הן לא בהכרח אותה הגישה שהייתי בוחר אבל בעניין הזה היא הבוס

. כי זו סיטואציה די זיפתית והיא צריכה שיהיה לה הכי נח בתוך זה (לא מדבר על החלטה לגבי טיפולים. לא נתנו לנו לבחור בין אפשרויות אלא על גישה בכלל). אחרי שהפחד שוקע ונכנסים לשגרה צריך לעשות מה שאפשר להקל על החולה להשתמש בהומור (גם שחור), אופטימיות, ורק לחשוב קדימה כמו שנאמר כבר צעד אחר צעד. לא מכיר מקרוב את סוג הסרטן הזה, אבל זה לא משנה את העובדה שבכל מחלה וגם אולי בעיקר סרטן צריך הרבה כח וסבלנות לפעמים זה צעד קדימה 2 אחורה, ואז לפעמים זה כמה צעדים קלים. השאלה אינה האם יש מקום לאופטימיות? אלא האם אפשר בלי? איך לאכול את זה? בלי מלח!

מה שחשוב זה שתעבדו עם רופאים שזוכרים שתפקידם להציל חיים, לרפא, להקל, לא לקצוב חיים (זה תפקידו של ההוא שם למעלה). נראה שיצא מבולבל מקווה שבכל זאת משהו מובן. הרבה הצלחה בריאות והחלמה מהירה