Mellincolin
New member
אני מעוניין לשמוע את חוות דעתכם
על המאמר הבא: מאת: אליקים העצני אוקטובר 2, 2002 כ"ו תשרי, תשס"ג לפני מספר ימים התפרסם באחד מעתוני הערב מאמר גדול של ירון לונדון על ספר חדש בשם "האומה והמוות" של עדית זרטל, שמאלנית קיצונית ידועה. יום אחד פנו אלי מן הטלוויזיה, הערוץ הראשון, דחוף דחוף, להתראיין לכתבה גדולה על הספר הזה. למה אני? מפני שמהמחברת מצטטת ממאמרים שכתבתי. נתבקשתי לקרוא את הספר, 284 עמודים, בליל-שימורים אחד. עשיתי זאת. הכתבה לא שודרה, כנראה מפני שיצאה רע מנקודת מבטו של הצנזור הפלסטיני. ובכל זאת אינני מצטער על הלילה האבוד, מפני שלמדתי המון. אין לנו מושג מה מתבשל במוחו הקודח של השמאל הקיצוני. חסר לנו הדמיון החולני ללכת אל הקצוות המטורפים שאליהם האנשים האלה הגיעו. ספרה של זרטל הוא שעור באנטומיה של השמאל הישראלי, אנטומיה של שנאה, הסתה אנטישמית, עקירת הציונות משורש, מעיין נובע של רעל קטלני. האם אני מגזים? שיפטו אתם. זרטל מתחילה ב"מתנחל" הראשון, כך היא קוראת ליוסף טרומפלדור. הפשע שלו מתחיל בדבריו שלו: "דור חדש, בני א´י, בני חורין, מוכנים להקריב את נפשם על הגבול", ובדברי בן גוריון: "אם אנחנו נברח לפני שודדים, נצטרך בקרוב לעזוב לא רק את הגליל העליון, כי אם את כל א"י!" וכך נולד בתל חי, לפי זרטל, "רעיון ההתישבות וכיבוש הארץ. שילוש לאומי מקודש : מוות, טריטוריה וזכרון". אצל זרטל אנחנו המתנחלים הננו יורשיו של טרומפלדור, הוא המתנחל הראשון. פרשת תל חי היא "ראשית כיבוש הארץ בידי הציונים", "התנחלות יהודית בארץ מיושבת ערבים, נישול, דחיקת רגלים של האוכלסיה המקומית", "חדירה יהודית ציונית, פולשנית, כוחנית, כיבושית". לא המאחזים של זמביש, אנחנו בשנת 0291, ומדובר על טרומפלדור ובן גוריון! אח´כ מתלבשת זרטל על פרשת אניית המעפילים "אקסודוס". אך לא תמצאו אצלה "מעפילים" או "עולים" - רק מהגרים : "ההגירה המחתרתית הפוליטית הציונית". הבאת 4500 פליטי שואה לפרוץ את המצור הבריטי על הארץ היא אצל זרטל "מניפולציה, בידי ההנהגה הציונית, תרגיל פוליטי. הציונות ניצלה פליטים אומללים להיות - אני מצטט: "חיילי החוד של המאבק הציוני" ב"מסע פוליטי הפגנתי". לא היה איכפת להם "המחיר האנושי והמוסרי" שהפליטים נאלצו לשלם. ניצלו את ייסוריהם כקלף. ומי ניצל? "הסוכנים הציונים" . זו השפה שלה. גמרה לחסל את ההעפלה והיא עוברת לשואה גופה. את השואה ניצלה הציונות בציניות כ"משאב פוליטי יעיל", כ-"אוצר הטבע הגדול ביותר של א"י החדשה." "הציונות התאכזרה לניצולים מן השואה שהגיעו הנה, התייחסה אליהם כאל "צללים" יחד עם... לא תאמינו : "צללי מאות אלפים הערבים שגורשו", וזה אכן, מה שמאפיין את הספר. זרטל כותבת כדוברת הקייס הערבי. היא מסיימת את הספר בציטוט בהסכמה מאחד ג´ד נאמן, הטוען, שרבין בסתרי לבו ביקש למות בגלל "משא האשמה הכבד ביחס לשואה היהודית ולאסון הפלסטיני". לכן, הוא היה אדיש לבטחונו האישי, לכן "ביקש, אולי, ולו באופן לא מודע, לשלם" בחייו. כלומר: רבין בלא מודע רצח את עצמו בגלל פשעי הציונות. כדי לרדת אל הדיוטות התחתונות של המוח השמאלני המעוות, קיראו גם את זאת: למה הציונים שולחים את הנוער "לתייר" )זה הביטוי שלה( באושוויץ? כדי לחסן אותם לקראת השואות הבאות, "ולקראת המעשים הרעים שיהיה עליהם לעשות" כדי למנוע אותן. ואכן, היא טוענת בפירוש, שהציונות מנצלת את השואה כדי להצדיק מעשים נאציים שלה נגד הערבים. הנה: לשם מה, למשל, תפס בן גוריון את אייכמן ועשה לו משפט? כדי לגייס את השואה לשירות הפוליטיקה הישראלית! לשם מה הישווה בן גוריון את נאצר להיטלר? לשם מה אמר: "אנחנו איננו רוצים שיבואו הנאצים הערבים וישחטו אותנו?" לשם מה בן גוריון טען שהמופתי הפלסטיני, חג´ אמין, היה שותף ויועץ של היטלר להשמדה? שהערבים העריצו את היטלר? כדי ליצור "מראית עין כוזבת של סכנת השמדה המונית". כלומר, באמת אין איום ערבי עלינו. זו בכלל המצאה ציונית. במשפט אייכמן, בן גוריון רצה ליצור לעצמו הצדקה ל"פרקטיקת הכח" שנקטה המדינה הציונית נגד הערבים. גם במלחמת ששת הימים הסכנה לישראל היתה רק "כביכול". יצרו "היסטריית חורבן המונית", מנותקת מן המציאות. בגלל אינטרסים כלכליים, חברתיים, פוליטיים. היה בארץ משבר כלכלי, היתה הגירה גדולה החוצה, חיפשו עילה להתקיף את הערבים ולחולל מלחמה. זרטל תוקפת את חיים גורי, שכתב ערב ששת הימים "מדינת ישראל היתה לפתע לארץ ישראל" ופירושו אני מצטט "לחיות לפי חוקים של זמן אחר, להיות רגיש וחזק כדי לעמוד בכל המבחנים הללו וכדי להבין שכל דרכי הנסיגה חסומים". עד כאן חיים גורי, וזה מכניס אותו לשורה אחת עם המתנחלים הציונים התוקפנים. מרד גטו וורשה לא הציל יהודים, להיפך אצל זרטל הוא מנע הצלת יהודים. על מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, היא מלכלכת. הגיבור שלה הוא סגנו, מרק אדלמן, איש "הבונד" האנטי ציוני, שנשאר בפולין. במשפט אייכמן הבליטו בכוונה את חלקו של המופתי בהשמדה כדי להצדיק מעשי רצח בערבים. והיא אכן מספרת שאחד האחראים לטבח בכפר קסם, עופר, התבטא "פעלנו כמו הגרמנים", ומישהו מדווח על טבח בגליל במלחמת השחרור "כמו הנאצים", ואריק שרון טבח בקיביה, והרי לכם כל התעמולה הארסית הערבית, בעברית, מפי חוקרת וסופרת יהודיה ישראלית שכבר נחשבת היום כשייכת "לזרם המרכזי". שרשרת אחת, מלוכדת, מוליכה מטרומפלדור אל המתנחלים של גוש אמונים, המבצעים בלשונה: "התנחלות כוחנית, מסיבית, בשטחים כבושים, מיושבי עם אחר, בתואנת ´ארץ אבות´." והשרשרת הזאת מוליכה לרצח רבין. זרטל חוזרת על עלילת הדם של ייחוס הפצת תמונת רבין במדי ס.ס. לימין כאשר וועדת שמגר קבעה שזה היה מעשה השב´כ(, אבל מוסיפה ש"הלאומנות הקנאית, משיחיות הארץ השלמה, הכח והאלימות, פולחני הדם והקרבן והשואה" כל זה הוא המשכו האפל של השמאל הישראלי הציוני, לדורותיו. זה היה תמיד "הזרם המרכזי עצמו של הציונות ושל המדינה ומוסדותיה והאליטות שלה, של תנועת העבודה". יצחק רבין בעצמו, כך היא כותבת, "ייצג במשך שנים את צד הכח האפל, המשכר של האוטופיה הציונית" אוטופיה חזון תעתועים מדיני(, ועל כך שילם, בעצם, במותו, כאשר "השליך עצמו על המסלול המסוכן של השלום." עד כאן. לא הייתי מוסך לכם את כל הרעל הזה, אילולא ידעתי, שזרטל אומרת את מה שחלק גדול באינטליגנציה של השמאל חושבים. זו אינה עוד פוסט-ציונות, זו אנטי ציונית המשמשת מקור לא אכזב לתעמולת השיטנה והרצח של הערבים נגדנו. גידלנו נחשים צפעונים בתוך ביתנו. צמח לנו, מתוכנו, אויב מר העוקר משורש כל אשר יקר לנו, כל מה שבנינו, כל מה שאנחנו חיים למענו. ספרה של זרטל הוא תמרור אזהרה. אליקים העצני
על המאמר הבא: מאת: אליקים העצני אוקטובר 2, 2002 כ"ו תשרי, תשס"ג לפני מספר ימים התפרסם באחד מעתוני הערב מאמר גדול של ירון לונדון על ספר חדש בשם "האומה והמוות" של עדית זרטל, שמאלנית קיצונית ידועה. יום אחד פנו אלי מן הטלוויזיה, הערוץ הראשון, דחוף דחוף, להתראיין לכתבה גדולה על הספר הזה. למה אני? מפני שמהמחברת מצטטת ממאמרים שכתבתי. נתבקשתי לקרוא את הספר, 284 עמודים, בליל-שימורים אחד. עשיתי זאת. הכתבה לא שודרה, כנראה מפני שיצאה רע מנקודת מבטו של הצנזור הפלסטיני. ובכל זאת אינני מצטער על הלילה האבוד, מפני שלמדתי המון. אין לנו מושג מה מתבשל במוחו הקודח של השמאל הקיצוני. חסר לנו הדמיון החולני ללכת אל הקצוות המטורפים שאליהם האנשים האלה הגיעו. ספרה של זרטל הוא שעור באנטומיה של השמאל הישראלי, אנטומיה של שנאה, הסתה אנטישמית, עקירת הציונות משורש, מעיין נובע של רעל קטלני. האם אני מגזים? שיפטו אתם. זרטל מתחילה ב"מתנחל" הראשון, כך היא קוראת ליוסף טרומפלדור. הפשע שלו מתחיל בדבריו שלו: "דור חדש, בני א´י, בני חורין, מוכנים להקריב את נפשם על הגבול", ובדברי בן גוריון: "אם אנחנו נברח לפני שודדים, נצטרך בקרוב לעזוב לא רק את הגליל העליון, כי אם את כל א"י!" וכך נולד בתל חי, לפי זרטל, "רעיון ההתישבות וכיבוש הארץ. שילוש לאומי מקודש : מוות, טריטוריה וזכרון". אצל זרטל אנחנו המתנחלים הננו יורשיו של טרומפלדור, הוא המתנחל הראשון. פרשת תל חי היא "ראשית כיבוש הארץ בידי הציונים", "התנחלות יהודית בארץ מיושבת ערבים, נישול, דחיקת רגלים של האוכלסיה המקומית", "חדירה יהודית ציונית, פולשנית, כוחנית, כיבושית". לא המאחזים של זמביש, אנחנו בשנת 0291, ומדובר על טרומפלדור ובן גוריון! אח´כ מתלבשת זרטל על פרשת אניית המעפילים "אקסודוס". אך לא תמצאו אצלה "מעפילים" או "עולים" - רק מהגרים : "ההגירה המחתרתית הפוליטית הציונית". הבאת 4500 פליטי שואה לפרוץ את המצור הבריטי על הארץ היא אצל זרטל "מניפולציה, בידי ההנהגה הציונית, תרגיל פוליטי. הציונות ניצלה פליטים אומללים להיות - אני מצטט: "חיילי החוד של המאבק הציוני" ב"מסע פוליטי הפגנתי". לא היה איכפת להם "המחיר האנושי והמוסרי" שהפליטים נאלצו לשלם. ניצלו את ייסוריהם כקלף. ומי ניצל? "הסוכנים הציונים" . זו השפה שלה. גמרה לחסל את ההעפלה והיא עוברת לשואה גופה. את השואה ניצלה הציונות בציניות כ"משאב פוליטי יעיל", כ-"אוצר הטבע הגדול ביותר של א"י החדשה." "הציונות התאכזרה לניצולים מן השואה שהגיעו הנה, התייחסה אליהם כאל "צללים" יחד עם... לא תאמינו : "צללי מאות אלפים הערבים שגורשו", וזה אכן, מה שמאפיין את הספר. זרטל כותבת כדוברת הקייס הערבי. היא מסיימת את הספר בציטוט בהסכמה מאחד ג´ד נאמן, הטוען, שרבין בסתרי לבו ביקש למות בגלל "משא האשמה הכבד ביחס לשואה היהודית ולאסון הפלסטיני". לכן, הוא היה אדיש לבטחונו האישי, לכן "ביקש, אולי, ולו באופן לא מודע, לשלם" בחייו. כלומר: רבין בלא מודע רצח את עצמו בגלל פשעי הציונות. כדי לרדת אל הדיוטות התחתונות של המוח השמאלני המעוות, קיראו גם את זאת: למה הציונים שולחים את הנוער "לתייר" )זה הביטוי שלה( באושוויץ? כדי לחסן אותם לקראת השואות הבאות, "ולקראת המעשים הרעים שיהיה עליהם לעשות" כדי למנוע אותן. ואכן, היא טוענת בפירוש, שהציונות מנצלת את השואה כדי להצדיק מעשים נאציים שלה נגד הערבים. הנה: לשם מה, למשל, תפס בן גוריון את אייכמן ועשה לו משפט? כדי לגייס את השואה לשירות הפוליטיקה הישראלית! לשם מה הישווה בן גוריון את נאצר להיטלר? לשם מה אמר: "אנחנו איננו רוצים שיבואו הנאצים הערבים וישחטו אותנו?" לשם מה בן גוריון טען שהמופתי הפלסטיני, חג´ אמין, היה שותף ויועץ של היטלר להשמדה? שהערבים העריצו את היטלר? כדי ליצור "מראית עין כוזבת של סכנת השמדה המונית". כלומר, באמת אין איום ערבי עלינו. זו בכלל המצאה ציונית. במשפט אייכמן, בן גוריון רצה ליצור לעצמו הצדקה ל"פרקטיקת הכח" שנקטה המדינה הציונית נגד הערבים. גם במלחמת ששת הימים הסכנה לישראל היתה רק "כביכול". יצרו "היסטריית חורבן המונית", מנותקת מן המציאות. בגלל אינטרסים כלכליים, חברתיים, פוליטיים. היה בארץ משבר כלכלי, היתה הגירה גדולה החוצה, חיפשו עילה להתקיף את הערבים ולחולל מלחמה. זרטל תוקפת את חיים גורי, שכתב ערב ששת הימים "מדינת ישראל היתה לפתע לארץ ישראל" ופירושו אני מצטט "לחיות לפי חוקים של זמן אחר, להיות רגיש וחזק כדי לעמוד בכל המבחנים הללו וכדי להבין שכל דרכי הנסיגה חסומים". עד כאן חיים גורי, וזה מכניס אותו לשורה אחת עם המתנחלים הציונים התוקפנים. מרד גטו וורשה לא הציל יהודים, להיפך אצל זרטל הוא מנע הצלת יהודים. על מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, היא מלכלכת. הגיבור שלה הוא סגנו, מרק אדלמן, איש "הבונד" האנטי ציוני, שנשאר בפולין. במשפט אייכמן הבליטו בכוונה את חלקו של המופתי בהשמדה כדי להצדיק מעשי רצח בערבים. והיא אכן מספרת שאחד האחראים לטבח בכפר קסם, עופר, התבטא "פעלנו כמו הגרמנים", ומישהו מדווח על טבח בגליל במלחמת השחרור "כמו הנאצים", ואריק שרון טבח בקיביה, והרי לכם כל התעמולה הארסית הערבית, בעברית, מפי חוקרת וסופרת יהודיה ישראלית שכבר נחשבת היום כשייכת "לזרם המרכזי". שרשרת אחת, מלוכדת, מוליכה מטרומפלדור אל המתנחלים של גוש אמונים, המבצעים בלשונה: "התנחלות כוחנית, מסיבית, בשטחים כבושים, מיושבי עם אחר, בתואנת ´ארץ אבות´." והשרשרת הזאת מוליכה לרצח רבין. זרטל חוזרת על עלילת הדם של ייחוס הפצת תמונת רבין במדי ס.ס. לימין כאשר וועדת שמגר קבעה שזה היה מעשה השב´כ(, אבל מוסיפה ש"הלאומנות הקנאית, משיחיות הארץ השלמה, הכח והאלימות, פולחני הדם והקרבן והשואה" כל זה הוא המשכו האפל של השמאל הישראלי הציוני, לדורותיו. זה היה תמיד "הזרם המרכזי עצמו של הציונות ושל המדינה ומוסדותיה והאליטות שלה, של תנועת העבודה". יצחק רבין בעצמו, כך היא כותבת, "ייצג במשך שנים את צד הכח האפל, המשכר של האוטופיה הציונית" אוטופיה חזון תעתועים מדיני(, ועל כך שילם, בעצם, במותו, כאשר "השליך עצמו על המסלול המסוכן של השלום." עד כאן. לא הייתי מוסך לכם את כל הרעל הזה, אילולא ידעתי, שזרטל אומרת את מה שחלק גדול באינטליגנציה של השמאל חושבים. זו אינה עוד פוסט-ציונות, זו אנטי ציונית המשמשת מקור לא אכזב לתעמולת השיטנה והרצח של הערבים נגדנו. גידלנו נחשים צפעונים בתוך ביתנו. צמח לנו, מתוכנו, אויב מר העוקר משורש כל אשר יקר לנו, כל מה שבנינו, כל מה שאנחנו חיים למענו. ספרה של זרטל הוא תמרור אזהרה. אליקים העצני