אני מפחדת
מפחדת מהרגשות שלי. כאמור אבא שלי נפטר לפני 9 חודשים לערך. בהתחלה היה לי קושי עצום. כל הזמן דיברתי עליו, הלב שלי פשוט כאב מרוב געגוע ועצב. בכל פעם ראיתי אותו אל מול עיניי וכדומה. כל התסמינים שאני מניחה שכולכם מכירים. תסמיני הגעגועים, הכאב, הזעם, העצב... השבוע הלכתי לקברו של אבא פעמיים. פעם אחד כדי לנקות ובפעם השניה כדי לברוח אליו. רבתי עם בעלי ובעבר תמיד הייתי הולכת אליו לבכות לו ולקבל את עצתו. כמו טיפשה ברחתי לשם כאילו יכולתי לדבר איתו... אבל לא זה מה שרציתי לאמר ובעצם אני סוטה מן הנושא. אני פתאום מרגישה שאני לא מתגעגעת אליו. אני לא יודעת לנסח בדיוק את הרגשות שלי אבל כאילו התרגלתי לכך שהוא לא כאן. כאילו התרגלתי שפעם היה לי אבא מיוחד במינו שיכולתי לפנות אליו בכל עת ולכל מטרה ועכשיו אין. אני מרגישה - אוף אני מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי - כאילו זה המצב. אין לי אבא וזהו זה. אין לי דמעות, אין לי בכי, אין לי כלום. פשוט אין לי אבא. אני מפחדת נורא. הפסקתי לאהוב אותו? הפסקתי להתגעגע אליו? מה עובר עלי !!! אחים שלי כואבים אותו ואילו אני... אני לא יודעת. לא יודעת מה אני מרגישה ואיזה שם לתת לרגשות שלי ואני פשוט כל כך מפחדת. אבא שלי הוא האדם הכי משמעותי וחשוב בחיים שלי. הוא לא אבא. הוא חבר קרוב, פסיכולוג. היינו יוצאים לבלות ביחד ! אני פשוט מבולבלת כל כך ולא יודעת מה אני מרגיש.ה אולי ריקנות? לא יודעת באיזו מילה לבחור. האם תוכלו לעזור לי? סליחה על ההודעה המבולבלת. תודה, אלה.
מפחדת מהרגשות שלי. כאמור אבא שלי נפטר לפני 9 חודשים לערך. בהתחלה היה לי קושי עצום. כל הזמן דיברתי עליו, הלב שלי פשוט כאב מרוב געגוע ועצב. בכל פעם ראיתי אותו אל מול עיניי וכדומה. כל התסמינים שאני מניחה שכולכם מכירים. תסמיני הגעגועים, הכאב, הזעם, העצב... השבוע הלכתי לקברו של אבא פעמיים. פעם אחד כדי לנקות ובפעם השניה כדי לברוח אליו. רבתי עם בעלי ובעבר תמיד הייתי הולכת אליו לבכות לו ולקבל את עצתו. כמו טיפשה ברחתי לשם כאילו יכולתי לדבר איתו... אבל לא זה מה שרציתי לאמר ובעצם אני סוטה מן הנושא. אני פתאום מרגישה שאני לא מתגעגעת אליו. אני לא יודעת לנסח בדיוק את הרגשות שלי אבל כאילו התרגלתי לכך שהוא לא כאן. כאילו התרגלתי שפעם היה לי אבא מיוחד במינו שיכולתי לפנות אליו בכל עת ולכל מטרה ועכשיו אין. אני מרגישה - אוף אני מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי - כאילו זה המצב. אין לי אבא וזהו זה. אין לי דמעות, אין לי בכי, אין לי כלום. פשוט אין לי אבא. אני מפחדת נורא. הפסקתי לאהוב אותו? הפסקתי להתגעגע אליו? מה עובר עלי !!! אחים שלי כואבים אותו ואילו אני... אני לא יודעת. לא יודעת מה אני מרגישה ואיזה שם לתת לרגשות שלי ואני פשוט כל כך מפחדת. אבא שלי הוא האדם הכי משמעותי וחשוב בחיים שלי. הוא לא אבא. הוא חבר קרוב, פסיכולוג. היינו יוצאים לבלות ביחד ! אני פשוט מבולבלת כל כך ולא יודעת מה אני מרגיש.ה אולי ריקנות? לא יודעת באיזו מילה לבחור. האם תוכלו לעזור לי? סליחה על ההודעה המבולבלת. תודה, אלה.