משורת הדין
New member
אני מפחד – וידוי.
אני לא יודע לאן זה מוביל, אני רק יודע שטוב לא יצא מזה. משהו כנראה חסר לי, זו הסיבה היחידה שאני כל הזמן מנסה לפצות. הפעם הראשונה שעישנתי ג'ויינט היתה שנה לאחר השחרור. עד היום (לא מעט זמן מאז) אני כמעט ולא מעשן. אם כבר אז בעיקר בשביל מה שנקרא "לחזק". לפני כשלוש שנים לערך, יצא לי לנסות קוק. הסיטואציה היתה מדהימה, חבר הכי טוב ועוד שתי בחורות. אני זוכר את זה כאילו היה זה אתמול, אני זוכר את הרגע בו החזקתי את השטר המגולגל ואמרתי לעצמי "יא אולוהים"... לומר את האמת ? זה לא היה מה שחשבתי. ראיתי כ"כ הרבה סרטים, שמעתי סיפורים, אבל כשניסיתי זה היה כזה עלוב. למחרת, תוך כדי סיפור גבורות ערב האתמול לחברים קרובים , ניתחתי שוב את שעבר ונדמה היה לי שהבנתי מה קרה שם, ואהבתי את הרעיון. אני זוכר שסיפרתי את המקרה לידידה טובה היא התחילה לבכות, שאלתי "למה ?" ואמרה לי שאם ניסיתי פעם ראשונה תהיה פעם שניה ושלישית... אני זוכר שביטלתי אותה בהינף יד. "זה רק בשביל הסקרנות" הבטחתי. ובכן, הסקרנות הזו מסתבר לא נגמרה. אני לא חושב שאני מכור, אבל אני בהחלט חושב או יותר נכון בטוח שאני בדרך לשם. ניסיתי עוד כמה פעמים מאז, ניסיתי לשמור את זה ל "ארועים שווים" מסיבה פה, חגיגה שם. לפני כמה חודשים סטרה בי המציאות, ברגע של שקט עצמי ומחשבות גיליתי שאני בעצם כמעט כל יום חושב על זה. חושב על אילו היה לי כעת... / איך היה מתאים לי כש.../ מתי יהיה הארוע הבא המתאים... זה פשוט לא יוצא לי מהראש, אין יום כמעט שאני לא חושב על זה. הקטע העצוב הוא שאני זוכר שזה לא כ"כ כיף כמו שנוח להציג את זה, אני זוכר שזה לא מכניס אותי להיי כזה מטורף שזה שווה את זה, אבל אני עדיין ממשיך לחשוב על זה. לדעתי הקטע שלי הוא יותר לדעת שאני "עושה את זה" הפוזה הזאת מדליקה אותי יותר מהכל, הקטע של לסדר את החומר על המראה, למעוך את הגושים... לשחק שעות (טוב נו לא שעות, הרבה זמן אבל) עם סידור השורות... השאיפה לאף...או יותר טוב לעשות את זה בתוך שרותים של מועדון, המשחק האינסופי עם האף, הגוש המר בגרון... כל זה מדליק אותי יותר מהכל. לצערי הרב אני מכיר מישהו שיכול לדאוג לי כמעט מתי שארצה וזה לא מקל על העניינים. וזה לא נגמר כאן, לפני כשנה לערך נכנסתי גם לעולם הטראנס...פגשתי את גלולת האקסטזי המתוקה, היא הראתה לי דברים שלא ידעתי שקיימים. ואז הגיעה האמא של האקסטה המעורבבת של ימינו – MDMA טהור... ואוי, איך שהייתי בטוח שישו לא הרגיש יותר קרוב ממני לאלוהים... התחושות שחוויתי, הרגשות, העוצמות, אין להן אח ורע בעולם ה"אמיתי". היום קצת קשה לי למצוא כימיקלים לא מעורבבים מדי בנוסף מזל גם שעכשיו חורף. בחורף קר לצאת למסיבות, לכן נכנסתי למעין פגרה בנושא הכימיקלים, אם כי פגרה זו לא מנעה ממני לנסות מספר פעמים בבית בליווי מוזיקה מתאימה.עדיין בכל פעם שטראנס מתנוסס לו ברקע, אני עוצם את העיניים ומשחזר את הכיף העצום שחוויתי במסיבות בעזרתה האדיבה של האקסטה וחושב על הפעם הבאה. ונראה לכם שבזה זה מסתכם ? טעות אני כבר מחכה לרגע בו אנסה את ה LSD. אני מנסה לדחות את זה ככל הניתן לקיץ, אבל עדיין שואל בכל הזדמנות אם ניתן להשיג. שלא תבינו לא נכון, אני מודע יופי לנזקים הפיזיים / פסיכולוגיים שאני גורם / יכול לגרום לגוף, מרוב שקראתי בנושא הפכתי למומחה קטן בתחום הדופאמין והסרטונין...לכן אני משתדל להיות צרכן "נבון", ולא מכניס כל חרא לגוף (יש לי אפילו ערכות בדיקה לסמים הכימיקלים). אבל לעזאזל – אני צרכן. ואז אני שואל את עצמי איפה זה יגמר ? היום אני אומר "בחיים לא הרואין" אבל את זה גם אמרתי על הקוקאין... אני מפחד, כי אני יודע שקשה לי עם גבולות, אני לא עומד בהם. אני מפחד. זו עדיין לא קריאה לעזרה, המטוס עדיין באוויר אם כי לא מעט נורות אזהרה דולקות, אני כרגע מנסה להתמודד בעצמי מקווה שאצליח להמנע מנחיתת אונס או רחמנא ליצלן התרסקות. תודה על הבמה.
אני לא יודע לאן זה מוביל, אני רק יודע שטוב לא יצא מזה. משהו כנראה חסר לי, זו הסיבה היחידה שאני כל הזמן מנסה לפצות. הפעם הראשונה שעישנתי ג'ויינט היתה שנה לאחר השחרור. עד היום (לא מעט זמן מאז) אני כמעט ולא מעשן. אם כבר אז בעיקר בשביל מה שנקרא "לחזק". לפני כשלוש שנים לערך, יצא לי לנסות קוק. הסיטואציה היתה מדהימה, חבר הכי טוב ועוד שתי בחורות. אני זוכר את זה כאילו היה זה אתמול, אני זוכר את הרגע בו החזקתי את השטר המגולגל ואמרתי לעצמי "יא אולוהים"... לומר את האמת ? זה לא היה מה שחשבתי. ראיתי כ"כ הרבה סרטים, שמעתי סיפורים, אבל כשניסיתי זה היה כזה עלוב. למחרת, תוך כדי סיפור גבורות ערב האתמול לחברים קרובים , ניתחתי שוב את שעבר ונדמה היה לי שהבנתי מה קרה שם, ואהבתי את הרעיון. אני זוכר שסיפרתי את המקרה לידידה טובה היא התחילה לבכות, שאלתי "למה ?" ואמרה לי שאם ניסיתי פעם ראשונה תהיה פעם שניה ושלישית... אני זוכר שביטלתי אותה בהינף יד. "זה רק בשביל הסקרנות" הבטחתי. ובכן, הסקרנות הזו מסתבר לא נגמרה. אני לא חושב שאני מכור, אבל אני בהחלט חושב או יותר נכון בטוח שאני בדרך לשם. ניסיתי עוד כמה פעמים מאז, ניסיתי לשמור את זה ל "ארועים שווים" מסיבה פה, חגיגה שם. לפני כמה חודשים סטרה בי המציאות, ברגע של שקט עצמי ומחשבות גיליתי שאני בעצם כמעט כל יום חושב על זה. חושב על אילו היה לי כעת... / איך היה מתאים לי כש.../ מתי יהיה הארוע הבא המתאים... זה פשוט לא יוצא לי מהראש, אין יום כמעט שאני לא חושב על זה. הקטע העצוב הוא שאני זוכר שזה לא כ"כ כיף כמו שנוח להציג את זה, אני זוכר שזה לא מכניס אותי להיי כזה מטורף שזה שווה את זה, אבל אני עדיין ממשיך לחשוב על זה. לדעתי הקטע שלי הוא יותר לדעת שאני "עושה את זה" הפוזה הזאת מדליקה אותי יותר מהכל, הקטע של לסדר את החומר על המראה, למעוך את הגושים... לשחק שעות (טוב נו לא שעות, הרבה זמן אבל) עם סידור השורות... השאיפה לאף...או יותר טוב לעשות את זה בתוך שרותים של מועדון, המשחק האינסופי עם האף, הגוש המר בגרון... כל זה מדליק אותי יותר מהכל. לצערי הרב אני מכיר מישהו שיכול לדאוג לי כמעט מתי שארצה וזה לא מקל על העניינים. וזה לא נגמר כאן, לפני כשנה לערך נכנסתי גם לעולם הטראנס...פגשתי את גלולת האקסטזי המתוקה, היא הראתה לי דברים שלא ידעתי שקיימים. ואז הגיעה האמא של האקסטה המעורבבת של ימינו – MDMA טהור... ואוי, איך שהייתי בטוח שישו לא הרגיש יותר קרוב ממני לאלוהים... התחושות שחוויתי, הרגשות, העוצמות, אין להן אח ורע בעולם ה"אמיתי". היום קצת קשה לי למצוא כימיקלים לא מעורבבים מדי בנוסף מזל גם שעכשיו חורף. בחורף קר לצאת למסיבות, לכן נכנסתי למעין פגרה בנושא הכימיקלים, אם כי פגרה זו לא מנעה ממני לנסות מספר פעמים בבית בליווי מוזיקה מתאימה.עדיין בכל פעם שטראנס מתנוסס לו ברקע, אני עוצם את העיניים ומשחזר את הכיף העצום שחוויתי במסיבות בעזרתה האדיבה של האקסטה וחושב על הפעם הבאה. ונראה לכם שבזה זה מסתכם ? טעות אני כבר מחכה לרגע בו אנסה את ה LSD. אני מנסה לדחות את זה ככל הניתן לקיץ, אבל עדיין שואל בכל הזדמנות אם ניתן להשיג. שלא תבינו לא נכון, אני מודע יופי לנזקים הפיזיים / פסיכולוגיים שאני גורם / יכול לגרום לגוף, מרוב שקראתי בנושא הפכתי למומחה קטן בתחום הדופאמין והסרטונין...לכן אני משתדל להיות צרכן "נבון", ולא מכניס כל חרא לגוף (יש לי אפילו ערכות בדיקה לסמים הכימיקלים). אבל לעזאזל – אני צרכן. ואז אני שואל את עצמי איפה זה יגמר ? היום אני אומר "בחיים לא הרואין" אבל את זה גם אמרתי על הקוקאין... אני מפחד, כי אני יודע שקשה לי עם גבולות, אני לא עומד בהם. אני מפחד. זו עדיין לא קריאה לעזרה, המטוס עדיין באוויר אם כי לא מעט נורות אזהרה דולקות, אני כרגע מנסה להתמודד בעצמי מקווה שאצליח להמנע מנחיתת אונס או רחמנא ליצלן התרסקות. תודה על הבמה.
