דביר58
New member
אני מפרסם כאן את 15 העמודים הראשונים של הספר.
אני מפרסם כאן את 15 הדפים הראשונים בספר 'שליחות ומלחמה'...
הספר עומד להיות מתורגם לאנגלית,
ולכן לפני שזה יקרה אני מבקש את הערותיכם לפתיחה...
פתיחה מושכת, יקנו.
לא מושכת... זרקתי 'ים' של כסף לפח.
כול הערה ורעיון יתקבלו בברכה.
דרך אגב,
אני חדש בפורום.
.............
דרך שסופה ידוע מראש
______________________
"הזמן הוא דבר נפלא. הוא בחינם ויש ממנו בשפע,
ולמרות זאת אין בו די ותמיד מבקשים ממנו עוד."
אשור, מפקד בפועל נץ
.
"המפקד!" שני השומרים שהסתובבו עד עתה חסרי-מעש מנקודת ביקורת אחת לשנייה, נשקם האישי מיטלטל בחופשיות בגובה מותניהם, הבחינו בנו בעודנו עולים בנחת במעלה המדרגות שהקיפו את רחבת האגודה להגנת החי והצומח. אותתו בבהילות לעבר צמד שומרים נוסף שנע לעברנו בזריזות, וכל הרביעייה נעמדה כחיץ בינינו לבין המחסום שמאחוריהם.
כעת היה נשקם האישי מונף לעברנו באיום.
קצין המשמרת התורן ששמע את קריאותיהם צץ מיד מחדר משמר רב-קומות שאכלס למיטב ידיעתי שלוש יחידות צבא חמושות היטב, רץ לעברנו, ונופף בידיו לשומרים לחזור למשמרתם.
הקצין שזיהה במהירות את דרגות הקצונה הדהויות והבכירות של האיחוד המשותף על כתפינו, עצר מולנו ברקיעת רגל עזה תוך כדי הנפת נשקו בהצדעה, הקנה מורם בזווית חדה לרקיע. עיניו היו מושפלות לקרקע, וכול כולו נראה כעומד להתעלף במקומו מהבהלה שכה הורגלנו אליה כאשר הפעלנו את מחולל הצורות האישי שלנו לדמויי תושבים של כוכב הדרוגויים.
הוא ציפה למבקרים, הודיעו לו כמובן מראש על בואם של זרים, אבל הוא בהחלט לא ציפה לנו, לא לקצינים מגזע הדרוגויים, גזע שנחשב כרצחני וחסר הרחמים ביותר בכל היקום המוכר. אפילו התמנונים, שהדרוגויים היו בעלי בריתם, חששו מפניהם ומאופיים הבלתי-צפוי. בעצם, מי כן ציפה שדרוגו יופיע לפתע מולו בעידן שבו זה עשרות שנים התחוללו בינינו מלחמות עקובות מדם? אם להודות על האמת, לא בחפץ לב השתמשנו בהדמיה הזאת, אבל כל עוד שאפנו להרחיק מעלינו סקרנים וליצור סביבנו אווירת פחד, לא היה כמותה.
"המפקדים!" הקצין שבדק בידיים רועדות את התעודות שהגשנו לו ווידא את זהותנו והנחה אותנו לחדרון רחף שהיה נעול במקומו בתפסני עצירה.
שומר נוסף עמד בפתחו.
זיוה הכניסה לחריץ המיועד לכך גביש מידע משושה, והחדרון נותק ממקומו וריחף לעבר מפגש שידעתי שאין ערוך לחשיבותו אם הפיקוד הזעיק אותנו אליו והסתכן בחשיפת זהותנו האמיתית, או בחשיפת זהותו של המבנה שהיינו בדרכינו אליו.
המקום שימש כהסוואה לשלושה אגפי ריגול שונים, שניצלו היטב את שם האגודה שבחסותה פעלו ושסניפיה היו פזורים בכל כוכבי היקום המוכר והמאוכלס.
אם מי מהשומרים או כל איש צבא אחר ואפילו האזרחים היה מצליח לזהותנו, אני לא מאמין שהייתי מצליח להגיד את הצליל הראשון בשמי לפני שהיו מחסלים או מהממים אותנו.
זיוה ואני הוכרזנו בכוכב הבית שלנו, ובכל כוכבי האיחוד המשותף, כאויבי-הציבור-מספר-אחת, וכבר פעמים אחדות דיננו נגזר, שלא בפנינו, למוות.
"כמה הייתי שמחה לנצל את ההזדמנות לפגוש את הורי ואחותי," שמעתי אותה ממלמלת בשקט בעודה מביטה מבעד לחלונות בעיר שחלפה מתחתינו, שלמרות המלחמה נראתה מלמעלה תוססת ורחובותיה מלאות דמארים. רחפניות נוסעים נעו תחתינו ומעלינו במסלולים רב-שכבתיים, מכוונות בידי פקחי התנועה האווירית שעמדו על משטחי רחף בצמתים הסואנים.
"רק לרחם עליהם," חשבתי לעצמי בעודי מתבונן בתדהמה במסעדה שממש מול עיניי ריחפה באוויר, מתרוממת מעל מסלולי הטיסה של הרחפניות ופונה אל מחוץ לעיר.
דרך חלונותיה ניתן היה לראות את הסועדים הצופים בעיר החולפת תחתיהם ומצביעים לעבר אתרים ומקומות שכנראה זיהו.
על גגה חנו מספר רב של רחפניות, וטייסיהן ישבו בניחותא יחדיו על הרחבה תחת סככת מגן שקופה מכול עבריה ושוחחו ביניהם.
"איזו הפתעה תהיה להם אם..."
"אם אגף שתיים, שנמצא כידוע לך במבנה הסמוך, רק יחשוד," קטעתי אותה, ממשיך עדיין להביט מוקסם במסעדה שנעלמה לאִטה מעינינו, "רק צל צלו של חשד שאנחנו כאן, וכל הכוכב הזה יצא מדעתו בתקווה לדוג אותנו. שכחת כנראה מי אנחנו עבורם."
"אני זוכרת היטב," ענתה בארסיות ומיששה את הצלקת שהותיר הקולטון בירכה במהלך בריחתנו מהסוכנים המקומיים לפני כחמש שנים. היא נצרה את טבעות הירי שהיו דרוכות עד לאותה העת, והן הפכו כבמעשה כשפים לטבעות אצבע רגילות.
אפילו מפקדינו לא ידעו עדיין על דבר קיומן של הטבעות ולא על ניסיון השוד שחווינו לפני כחודשיים בכוכב מורל, כאשר הוזמנו למסיבה שערך אחד מידידינו במקום לרגל קבלת בנו הצעיר למכון הגבוה ביותר ביבשת לחקר דחיסת המרחב ועיוותו במהירויות חלל.
כך, בעודנו חוגגים, הופיעו לפתע שני אנשי חוק וביקשו מאתנו להצטרף אליהם בדחיפות בטענה שמישהו ניסה לפרוץ לביתנו, ובקרב שהתחולל בין הפורצים למערכות האבטחה, נהרגו שניים מהם. אבל, טענו השוטרים, לפי הבלגן וההרס במקום הצליחו כמה מהגנבים לחדור לווילה ולבזוז ממנה חפצים וחלק מהרכוש.
"כוחות השיטור עורכים אחריהם מרדף ממש ברגע הזה," ניסה אחד השוטרים להרגיע אותנו. "עתה, אתם מתבקשים לנסות ולזהות את ההרוגים ולבדוק מה נגנב."
"לאחר מכן תמסרו עדות בתחנת המשטרה ותתבקשו להגיש תלונה רשמית על-פי הנהלים המקובלים," הוסיף חברו.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שנעשה ניסיון פריצה אצלנו, אבל זאת בהחלט הייתה הפעם הראשונה שהצליחו, והיינו כה מודאגים מהידיעה והשלכותיה, שאפילו ההסברים החלקיים שקיבלנו מהם לשאלותינו והעובדה שהתעקשו שנצטרף לרחפת השיטור שלהם ונשאיר את הרחפנית שלנו במקום, נשמעה סבירה ולא הדליקה אצלנו שלל נורות התראה.
באותם הרגעים גם זיוה וגם אני רק ראינו לנגד עינינו את החדר הנסתר שכנראה היה יעדם האמיתי של הפורצים ובו שמרנו את המסמכים הסודיים ביותר שלנו, ואת המידע שנאסף בעמל כה רב ובחייהם של שלושה סוכנים שגויסו כמרגלים מטעמנו למען האיחוד.
נורת האזהרה הראשונה שדבר מה אינו כשורה נדלקה אצל זיוה דווקא בגלל השקט והשלווה שמאפיינים כל שכונה נורמאלית שנמה את שנתה בשעות הלילה המאוחרת. הרחוב היה ריק, חף מכל אותם עשרות אזרחים סקרנים שלבטח שמעו היטב את צופרי האזעקה של כוחות המשטרה הדוהרים בדממת הלילה לעבר הווילה המותקפת, ואת הירי שהפורצים המטירו לכל עבר כאשר נמלטו על נפשם.
בעודה מביטה דרך חלונות הרחפת המשטרתית ברחובות השוממים מאדם, פנתה זיוה אל אחד השוטרים, ומתוך סקרנות מהולה בחשד ביקשה לדעת היכן הכוחות והמחסומים שהיו אמורים להיות בכל פינה ופינה, ולחצוץ בין התושבים למקום האירוע. רק שבמקום תשובה הם שלפו את אקדחיהם, הצמידו אותנו לקרקעית הרחפת ופרקו אותנו מכלי נשקנו.
השער הראשי היה כמובן נעול, וניתן היה לראות מיד שאף אחד לא ניסה להתחכם אתו. כאשר רחפת השיטור המזויפת נעצרה לפניו, יצאו מבין הצללים שהטילו החומות הגבוהות שלושה תמנונים ואיימו עלינו בטבעות שרשרת שהקיפה את אצבעותיהם, כאשר הטבעת האמצעית זוהרת בצבע ה'סנסקריט'.
אחד משלושת התמנונים נטל ממני את שלט הבקרה, תקתק עליו, והשערים נפתחו מיד וללא בעיות, מה שנתן לנו חומר למחשבה על אחדים מעובדינו. ואומנם, בתחקיר שעשינו למחרת גילינו את משתף הפעולה (אוס לקח אותו לתא מאסר בנץ שחנה במעגן תת-קרקעי עמוק לחקירה על מנת לחשוף מי היו שותפיו האחרים, ובטיסה הבאה שלנו לחלל העמוק וללא גינוני טקס מיותרים, הוא נזרק החוצה.
לא היו לו שותפים.
לבוגדים ולמשתפי פעולה עם האויב במקצוע שלנו, לא ניתנה הזדמנות שנייה. דינם היה אחד... מוות, וכולם ידעו זאת.)
בעוד שני האחרים מאיימים עלינו בטבעות שרק יכולתי לנחש שהן סוג מסוים של נשק, כיוון שמעולם לא ראיתי כמותן, התמנון שהיה הקרוב ביותר אלינו דחף את שנינו ברביעית זרועותיו לעבר דלת הכניסה, וחברו הורה לזיוה להצמיד את עינה הימנית לסורק-אישונית.
שנייה לאחר מכן היו כל חמשת הגנבים מתים עוד לפני שהבינו שדבר מה השתבש בתוכניותיהם.
כל מערכות האבטחה שפעלו דרך סריקת-אישונית בכוכב מורל, תוכנתו על-פי חוק שנכפה בנוקשות ושאינו משתמע לשתי פנים: זיהוי העין הימנית בלבד יפתח את דלת הכניסה, ואילו העין השמאלית תפעיל מיד את מערכות האבטחה כנגד כל מי שלא מזוהה במערכת הבינה הפנימית שלה, שכן מתרחשת פריצה אמיתית ובעלי הבית נמצאים במצוקה.
החוק היבש במורל קבע בצורה חד-משמעית שפורצים ושודדים על פני הכוכב, אחת דינם – מוות.
תשדדו כאוות נפשכם בכל רחבי היקום קבעה הפרשנות לחוקה, הכוכב ייתן לכם מחסה והגנה כאשר תשובו, אבל במורל, השודד את האחר דינו מיתה.
חוק-העיניות בא למנוע אסונות שקרו בעבר כאשר דיירים שהחליפו מערכת אבטחה מחברה אחת לשנייה, או ששכרו בית חדש ושכחו איזו עין יש להניח למערכת לסרוק, הפעילו בטעות את מנגנוני האבטחה ואורחיהם נהרגו.
אלא מה, גם השודדים הכירו את החוק והכריחו את הנשדדים לסרוק את עינם הימנית. מעשי החטיפה לצורכי שוד הפכו ללחם חוקנו, ומערכות האבטחה שבעצם תפקדו להפליא, הפכו לחסרות תועלת.
צול, שהיה האחראי לאבטחה הכוללת שלנו, חישב
אני מפרסם כאן את 15 הדפים הראשונים בספר 'שליחות ומלחמה'...
הספר עומד להיות מתורגם לאנגלית,
ולכן לפני שזה יקרה אני מבקש את הערותיכם לפתיחה...
פתיחה מושכת, יקנו.
לא מושכת... זרקתי 'ים' של כסף לפח.
כול הערה ורעיון יתקבלו בברכה.
דרך אגב,
אני חדש בפורום.
.............
דרך שסופה ידוע מראש
______________________
"הזמן הוא דבר נפלא. הוא בחינם ויש ממנו בשפע,
ולמרות זאת אין בו די ותמיד מבקשים ממנו עוד."
אשור, מפקד בפועל נץ
.
"המפקד!" שני השומרים שהסתובבו עד עתה חסרי-מעש מנקודת ביקורת אחת לשנייה, נשקם האישי מיטלטל בחופשיות בגובה מותניהם, הבחינו בנו בעודנו עולים בנחת במעלה המדרגות שהקיפו את רחבת האגודה להגנת החי והצומח. אותתו בבהילות לעבר צמד שומרים נוסף שנע לעברנו בזריזות, וכל הרביעייה נעמדה כחיץ בינינו לבין המחסום שמאחוריהם.
כעת היה נשקם האישי מונף לעברנו באיום.
קצין המשמרת התורן ששמע את קריאותיהם צץ מיד מחדר משמר רב-קומות שאכלס למיטב ידיעתי שלוש יחידות צבא חמושות היטב, רץ לעברנו, ונופף בידיו לשומרים לחזור למשמרתם.
הקצין שזיהה במהירות את דרגות הקצונה הדהויות והבכירות של האיחוד המשותף על כתפינו, עצר מולנו ברקיעת רגל עזה תוך כדי הנפת נשקו בהצדעה, הקנה מורם בזווית חדה לרקיע. עיניו היו מושפלות לקרקע, וכול כולו נראה כעומד להתעלף במקומו מהבהלה שכה הורגלנו אליה כאשר הפעלנו את מחולל הצורות האישי שלנו לדמויי תושבים של כוכב הדרוגויים.
הוא ציפה למבקרים, הודיעו לו כמובן מראש על בואם של זרים, אבל הוא בהחלט לא ציפה לנו, לא לקצינים מגזע הדרוגויים, גזע שנחשב כרצחני וחסר הרחמים ביותר בכל היקום המוכר. אפילו התמנונים, שהדרוגויים היו בעלי בריתם, חששו מפניהם ומאופיים הבלתי-צפוי. בעצם, מי כן ציפה שדרוגו יופיע לפתע מולו בעידן שבו זה עשרות שנים התחוללו בינינו מלחמות עקובות מדם? אם להודות על האמת, לא בחפץ לב השתמשנו בהדמיה הזאת, אבל כל עוד שאפנו להרחיק מעלינו סקרנים וליצור סביבנו אווירת פחד, לא היה כמותה.
"המפקדים!" הקצין שבדק בידיים רועדות את התעודות שהגשנו לו ווידא את זהותנו והנחה אותנו לחדרון רחף שהיה נעול במקומו בתפסני עצירה.
שומר נוסף עמד בפתחו.
זיוה הכניסה לחריץ המיועד לכך גביש מידע משושה, והחדרון נותק ממקומו וריחף לעבר מפגש שידעתי שאין ערוך לחשיבותו אם הפיקוד הזעיק אותנו אליו והסתכן בחשיפת זהותנו האמיתית, או בחשיפת זהותו של המבנה שהיינו בדרכינו אליו.
המקום שימש כהסוואה לשלושה אגפי ריגול שונים, שניצלו היטב את שם האגודה שבחסותה פעלו ושסניפיה היו פזורים בכל כוכבי היקום המוכר והמאוכלס.
אם מי מהשומרים או כל איש צבא אחר ואפילו האזרחים היה מצליח לזהותנו, אני לא מאמין שהייתי מצליח להגיד את הצליל הראשון בשמי לפני שהיו מחסלים או מהממים אותנו.
זיוה ואני הוכרזנו בכוכב הבית שלנו, ובכל כוכבי האיחוד המשותף, כאויבי-הציבור-מספר-אחת, וכבר פעמים אחדות דיננו נגזר, שלא בפנינו, למוות.
"כמה הייתי שמחה לנצל את ההזדמנות לפגוש את הורי ואחותי," שמעתי אותה ממלמלת בשקט בעודה מביטה מבעד לחלונות בעיר שחלפה מתחתינו, שלמרות המלחמה נראתה מלמעלה תוססת ורחובותיה מלאות דמארים. רחפניות נוסעים נעו תחתינו ומעלינו במסלולים רב-שכבתיים, מכוונות בידי פקחי התנועה האווירית שעמדו על משטחי רחף בצמתים הסואנים.
"רק לרחם עליהם," חשבתי לעצמי בעודי מתבונן בתדהמה במסעדה שממש מול עיניי ריחפה באוויר, מתרוממת מעל מסלולי הטיסה של הרחפניות ופונה אל מחוץ לעיר.
דרך חלונותיה ניתן היה לראות את הסועדים הצופים בעיר החולפת תחתיהם ומצביעים לעבר אתרים ומקומות שכנראה זיהו.
על גגה חנו מספר רב של רחפניות, וטייסיהן ישבו בניחותא יחדיו על הרחבה תחת סככת מגן שקופה מכול עבריה ושוחחו ביניהם.
"איזו הפתעה תהיה להם אם..."
"אם אגף שתיים, שנמצא כידוע לך במבנה הסמוך, רק יחשוד," קטעתי אותה, ממשיך עדיין להביט מוקסם במסעדה שנעלמה לאִטה מעינינו, "רק צל צלו של חשד שאנחנו כאן, וכל הכוכב הזה יצא מדעתו בתקווה לדוג אותנו. שכחת כנראה מי אנחנו עבורם."
"אני זוכרת היטב," ענתה בארסיות ומיששה את הצלקת שהותיר הקולטון בירכה במהלך בריחתנו מהסוכנים המקומיים לפני כחמש שנים. היא נצרה את טבעות הירי שהיו דרוכות עד לאותה העת, והן הפכו כבמעשה כשפים לטבעות אצבע רגילות.
אפילו מפקדינו לא ידעו עדיין על דבר קיומן של הטבעות ולא על ניסיון השוד שחווינו לפני כחודשיים בכוכב מורל, כאשר הוזמנו למסיבה שערך אחד מידידינו במקום לרגל קבלת בנו הצעיר למכון הגבוה ביותר ביבשת לחקר דחיסת המרחב ועיוותו במהירויות חלל.
כך, בעודנו חוגגים, הופיעו לפתע שני אנשי חוק וביקשו מאתנו להצטרף אליהם בדחיפות בטענה שמישהו ניסה לפרוץ לביתנו, ובקרב שהתחולל בין הפורצים למערכות האבטחה, נהרגו שניים מהם. אבל, טענו השוטרים, לפי הבלגן וההרס במקום הצליחו כמה מהגנבים לחדור לווילה ולבזוז ממנה חפצים וחלק מהרכוש.
"כוחות השיטור עורכים אחריהם מרדף ממש ברגע הזה," ניסה אחד השוטרים להרגיע אותנו. "עתה, אתם מתבקשים לנסות ולזהות את ההרוגים ולבדוק מה נגנב."
"לאחר מכן תמסרו עדות בתחנת המשטרה ותתבקשו להגיש תלונה רשמית על-פי הנהלים המקובלים," הוסיף חברו.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שנעשה ניסיון פריצה אצלנו, אבל זאת בהחלט הייתה הפעם הראשונה שהצליחו, והיינו כה מודאגים מהידיעה והשלכותיה, שאפילו ההסברים החלקיים שקיבלנו מהם לשאלותינו והעובדה שהתעקשו שנצטרף לרחפת השיטור שלהם ונשאיר את הרחפנית שלנו במקום, נשמעה סבירה ולא הדליקה אצלנו שלל נורות התראה.
באותם הרגעים גם זיוה וגם אני רק ראינו לנגד עינינו את החדר הנסתר שכנראה היה יעדם האמיתי של הפורצים ובו שמרנו את המסמכים הסודיים ביותר שלנו, ואת המידע שנאסף בעמל כה רב ובחייהם של שלושה סוכנים שגויסו כמרגלים מטעמנו למען האיחוד.
נורת האזהרה הראשונה שדבר מה אינו כשורה נדלקה אצל זיוה דווקא בגלל השקט והשלווה שמאפיינים כל שכונה נורמאלית שנמה את שנתה בשעות הלילה המאוחרת. הרחוב היה ריק, חף מכל אותם עשרות אזרחים סקרנים שלבטח שמעו היטב את צופרי האזעקה של כוחות המשטרה הדוהרים בדממת הלילה לעבר הווילה המותקפת, ואת הירי שהפורצים המטירו לכל עבר כאשר נמלטו על נפשם.
בעודה מביטה דרך חלונות הרחפת המשטרתית ברחובות השוממים מאדם, פנתה זיוה אל אחד השוטרים, ומתוך סקרנות מהולה בחשד ביקשה לדעת היכן הכוחות והמחסומים שהיו אמורים להיות בכל פינה ופינה, ולחצוץ בין התושבים למקום האירוע. רק שבמקום תשובה הם שלפו את אקדחיהם, הצמידו אותנו לקרקעית הרחפת ופרקו אותנו מכלי נשקנו.
השער הראשי היה כמובן נעול, וניתן היה לראות מיד שאף אחד לא ניסה להתחכם אתו. כאשר רחפת השיטור המזויפת נעצרה לפניו, יצאו מבין הצללים שהטילו החומות הגבוהות שלושה תמנונים ואיימו עלינו בטבעות שרשרת שהקיפה את אצבעותיהם, כאשר הטבעת האמצעית זוהרת בצבע ה'סנסקריט'.
אחד משלושת התמנונים נטל ממני את שלט הבקרה, תקתק עליו, והשערים נפתחו מיד וללא בעיות, מה שנתן לנו חומר למחשבה על אחדים מעובדינו. ואומנם, בתחקיר שעשינו למחרת גילינו את משתף הפעולה (אוס לקח אותו לתא מאסר בנץ שחנה במעגן תת-קרקעי עמוק לחקירה על מנת לחשוף מי היו שותפיו האחרים, ובטיסה הבאה שלנו לחלל העמוק וללא גינוני טקס מיותרים, הוא נזרק החוצה.
לא היו לו שותפים.
לבוגדים ולמשתפי פעולה עם האויב במקצוע שלנו, לא ניתנה הזדמנות שנייה. דינם היה אחד... מוות, וכולם ידעו זאת.)
בעוד שני האחרים מאיימים עלינו בטבעות שרק יכולתי לנחש שהן סוג מסוים של נשק, כיוון שמעולם לא ראיתי כמותן, התמנון שהיה הקרוב ביותר אלינו דחף את שנינו ברביעית זרועותיו לעבר דלת הכניסה, וחברו הורה לזיוה להצמיד את עינה הימנית לסורק-אישונית.
שנייה לאחר מכן היו כל חמשת הגנבים מתים עוד לפני שהבינו שדבר מה השתבש בתוכניותיהם.
כל מערכות האבטחה שפעלו דרך סריקת-אישונית בכוכב מורל, תוכנתו על-פי חוק שנכפה בנוקשות ושאינו משתמע לשתי פנים: זיהוי העין הימנית בלבד יפתח את דלת הכניסה, ואילו העין השמאלית תפעיל מיד את מערכות האבטחה כנגד כל מי שלא מזוהה במערכת הבינה הפנימית שלה, שכן מתרחשת פריצה אמיתית ובעלי הבית נמצאים במצוקה.
החוק היבש במורל קבע בצורה חד-משמעית שפורצים ושודדים על פני הכוכב, אחת דינם – מוות.
תשדדו כאוות נפשכם בכל רחבי היקום קבעה הפרשנות לחוקה, הכוכב ייתן לכם מחסה והגנה כאשר תשובו, אבל במורל, השודד את האחר דינו מיתה.
חוק-העיניות בא למנוע אסונות שקרו בעבר כאשר דיירים שהחליפו מערכת אבטחה מחברה אחת לשנייה, או ששכרו בית חדש ושכחו איזו עין יש להניח למערכת לסרוק, הפעילו בטעות את מנגנוני האבטחה ואורחיהם נהרגו.
אלא מה, גם השודדים הכירו את החוק והכריחו את הנשדדים לסרוק את עינם הימנית. מעשי החטיפה לצורכי שוד הפכו ללחם חוקנו, ומערכות האבטחה שבעצם תפקדו להפליא, הפכו לחסרות תועלת.
צול, שהיה האחראי לאבטחה הכוללת שלנו, חישב