miss.understood
New member
אני מקווה שאני במקום הנכון...
אבל אני לא יודעת מה לעשות עם ההיסטוריה הזה.. משגע לי את הצורה.. יש לי בגורת בעוד יומיים ולא התחלתי ללמוד. ויפה ונחמד שכולם אומרים לי להתחיל ללמוד, אבל אני לא יכולה. פשוט לא בא לי. נמאס. ועם מי לא דיברתי? מורה, יועצת, כולם ניסו לתת שכם ועצה, אבל בתכלס איפה הם ואיפה העצות ואיפה נעליים? (בארון, יחד עם הבגדים..) בקיצור, נמאס לי. לא רוצה ללמוד. וזה לא עוזר שוכלם אומרים- "נו מה קרה, זה הסוף, תשקיעי מאמץ", פשוט לא בא לי! לא בא לי! אני לא רוצה לעשות בגרות חורף, אבל זה ניראה כמו אפשרות נחמדה עכשיו. אני לא יודעת אם זה נובע מעצלנות או משהו אחר. החבר שלי מאוד מנסה לתמוך בי ודורש ממני ללמוד, ההורים שלי בכלל לא מודעים למצב שלי, ואני יכולה ללמוד רק כשהוא יושב לידי ואני מקריאה לו את החומר. הבעיה היא שהוא בצבא. עכשיו הוא בחופש היום, אז אני אלך ללמוד איתו קצת, אבל אז אני מתחילה עם התירוצים ואני משגעת אותו, כי מסכן הוא רק רוצה לעזור לי, ואז אני מתחילה להתבכיין לו שלא בא לי. כי באמת לא בא לי. שונאת היסטוריה. ואז מה אם זה נגמר. לא רוצה ללמוד. שונאת ללמוד. לפחות לתנ"ך וספרות שבאים אח"כ אין כל-כך הרבה ללמוד, וזה הרבה פחות שנוא עליי.. אני והיסטוריה לא הולכים טוב. נקודה. מה אני עושה.. למה אני עושה את זה לעצמי.. התעללות.. וזה לא שאני לא יכולה להגיע להישגים גבוהים במיוחד, פשוט לא אכפת לי. ואני צריכה שמישהו ישב לי על הראש. וחברות שלי לא יכולות ללמוד איתי בגלל שהן צריכות לכתוב, הן צריכות את הסיכומים שלהן, הן צריכות מורות פרטיות, הכל חוץ מללמוד איך שאני לומדת. השיטה שלי הכי פשוטה בועלם- לקרוא בקול. ולקרוא לעצמי לבד בקול זה לא הולך, כי אין מי שיגיד לי- "יאללה, שבי ולמדי", ואם אני עם החבר הוא מכריח אותי (חמוד..) ועם חברה שלמדתי איתה פעם אחת היא כל המזן אמרה לי בואי נלמד ובואי נלמד, למרות שממש לא התחשק לי, וככה סיימנו את כל החומר באזרחות תוך יומיים.. הקטע הוא שהיא אמרה לי שזה לא מספיק טוב לה, פשוט לקרוא.. אז נשארתי לבדי.. החברות לא יכולות, והחבר בצבא.. באסה..
אבל אני לא יודעת מה לעשות עם ההיסטוריה הזה.. משגע לי את הצורה.. יש לי בגורת בעוד יומיים ולא התחלתי ללמוד. ויפה ונחמד שכולם אומרים לי להתחיל ללמוד, אבל אני לא יכולה. פשוט לא בא לי. נמאס. ועם מי לא דיברתי? מורה, יועצת, כולם ניסו לתת שכם ועצה, אבל בתכלס איפה הם ואיפה העצות ואיפה נעליים? (בארון, יחד עם הבגדים..) בקיצור, נמאס לי. לא רוצה ללמוד. וזה לא עוזר שוכלם אומרים- "נו מה קרה, זה הסוף, תשקיעי מאמץ", פשוט לא בא לי! לא בא לי! אני לא רוצה לעשות בגרות חורף, אבל זה ניראה כמו אפשרות נחמדה עכשיו. אני לא יודעת אם זה נובע מעצלנות או משהו אחר. החבר שלי מאוד מנסה לתמוך בי ודורש ממני ללמוד, ההורים שלי בכלל לא מודעים למצב שלי, ואני יכולה ללמוד רק כשהוא יושב לידי ואני מקריאה לו את החומר. הבעיה היא שהוא בצבא. עכשיו הוא בחופש היום, אז אני אלך ללמוד איתו קצת, אבל אז אני מתחילה עם התירוצים ואני משגעת אותו, כי מסכן הוא רק רוצה לעזור לי, ואז אני מתחילה להתבכיין לו שלא בא לי. כי באמת לא בא לי. שונאת היסטוריה. ואז מה אם זה נגמר. לא רוצה ללמוד. שונאת ללמוד. לפחות לתנ"ך וספרות שבאים אח"כ אין כל-כך הרבה ללמוד, וזה הרבה פחות שנוא עליי.. אני והיסטוריה לא הולכים טוב. נקודה. מה אני עושה.. למה אני עושה את זה לעצמי.. התעללות.. וזה לא שאני לא יכולה להגיע להישגים גבוהים במיוחד, פשוט לא אכפת לי. ואני צריכה שמישהו ישב לי על הראש. וחברות שלי לא יכולות ללמוד איתי בגלל שהן צריכות לכתוב, הן צריכות את הסיכומים שלהן, הן צריכות מורות פרטיות, הכל חוץ מללמוד איך שאני לומדת. השיטה שלי הכי פשוטה בועלם- לקרוא בקול. ולקרוא לעצמי לבד בקול זה לא הולך, כי אין מי שיגיד לי- "יאללה, שבי ולמדי", ואם אני עם החבר הוא מכריח אותי (חמוד..) ועם חברה שלמדתי איתה פעם אחת היא כל המזן אמרה לי בואי נלמד ובואי נלמד, למרות שממש לא התחשק לי, וככה סיימנו את כל החומר באזרחות תוך יומיים.. הקטע הוא שהיא אמרה לי שזה לא מספיק טוב לה, פשוט לקרוא.. אז נשארתי לבדי.. החברות לא יכולות, והחבר בצבא.. באסה..