אכן לפי דעתי במצב אידאלי לא צריך ארגוני צדקה
תמיד היו ותמיד יהיו אנשים שזקוקים לעזרה ציבורית (נפגעי אסונות, תאונות, מומים מולדים, אלמנות, יתומים, נכים וכו') אך העזרה צריכה להיות ציבורית ולא פרטית. יש לקחת מיסים לפי גובה המשכורת ודרכם לתמוך בנזקקים. יש לקבוע רף שכר הגיוני לחברי הכנסת והשרים ואת היתרה לשים בקופת הרווחה הציבורית. ובוודאי ובוודאי שאין לתת כסף למי שלא עובד בשבילו! למה החרדים מקבלים כסף כדי לקרוא בתנ"ך כשאני - סטודנטית שקורעת את התחת על הלימודים - צריכה לעבוד כל סופשבוע + 2 משמרות לילה בחודש רק כדי לממן את עצמי? (וזה אחרי ששירתתי שנתיים בצבא במשכורת רעב של כמה מאות בחודש ועשיתי שנת שירות בהתנדבות..) ושלא תביני לא נכון, אני לא מבקשת שקל מהמדינה, אני רק רוצה שגם תלמידי הישיבות יצאו לעבוד כמוני וירוויחו את לחמם בעצמם. ושהכסף ילך למי שבאמת זקוק לו - כמו נפגעי אסון הכרמל למשל. אין שום סיבה שאדם במצוקה ייאלץ להסתמך על תרומות, בשביל זה הוא חי במדינת רווחה מתוקנת שבה אמורים להיות מנגנונים שדואגים לו. נראה לך שזה נעים לאדם זקן ניצול שואה או לאלמנה חד-הורית או למישהו שנשרף לו הבית לבקש עזרה מארגון צדקה? תהיי בטוחה שלא, זה אפילו מביך ומשפיל במידה מסוימת, ואני מתביישת שאנשים במדינתי נאלצים לעמוד יום-יום במצב הזה.