למה?
פורום בלו מאז ומעולם היה משהו שרציתי לפתוח, מהרגע שהכרתי אותם, עוד לפני שהוא עצמו נפתח. המנהלת הקודמת של הפורום הזה, הבטיחה שהיא תעזור לי לפתוח אותו, וכעבור שבוע, מה אני רואה? הודעה ממנה לכמה פורומים שאני בחרה בהם - נפתח פורום בלו. מבחינתי, לנהל את פורום בלו, זה ברובו להוכיח ניצחון עליה, עם כמה שזה נשמע מבחיל מצידי. אבל מעבר לזה, זה לדאוג שפורום ללהקה שאני אוהבת, ופורום שאני נהנית להיות בו, לא יהפכו למשו מזוויע, דוגמת פורומי מעריצים רבים אחרים. זה ההנאה שלי מכמה שאנשים שם מעריכים את מה שאני עושה, ואת זה שאני משקיעה שם זמן. נכון, לפעמים אני נאלצת לשרשר את שרשורי האוף, ואז כותבת הודעה שזה מעצבן, ומישהו צועק עלי שלא שרשרתי את זה נכון, אז אוקי, זה פוגע, אוקי, זה מכעיס. אבל מה זה בהשוואה לכל התודות שקיבלתי אתמול כשהאדמתי משתמשת? מה זה בהשוואה לזה שהן אוהבות אותי? מאגיה וכישוף... אז מה אם אני יודעת בדיוק כלום וחצי על העניין(שששש... אל תגלו לאפחד)? יש שם מספיק אנשים שכן יודעים את התשובות, ואם לא, אני מבררת. עוד אל קרה לי שכעסו עלי שם, ויש שם כמה אנשים מדהימים שמוכנים לעזור לי כמה שאני אצטרך, לכתוב מאמרים כשצריך, וכן הלאה. סופרים צעירים, מאז ומתמיד, מהרגע שהצטרפתי לפרדס, היה החלום הגדול שלי, כי זה פשוט פורום מדהים, ולהיות חלק כל כך חשוב ומשמעותי בו, זה פשוט כיף. לקבל פתאום תגובות על דברים שכתבתי, להגיב בעצמי על דברים שאחרים כתבו, פתאום להבין כמה זה באמת כיף להיות כחול, כמה אני באמת נהנית מהאחריות הזו, מ... מלהיות מנהלת של משהו, כמה זה יכול לגרום לי להמשיך עוד יום, אפילו כשנורא שחור ועצוב לי. מעבר להכל, לקבל את האפשרות להיכנס לפמ"ח, פמ"ע, פמ"ת, להכיר את כל האנשים כאן, שכולם כל כך מדהימים וכל כך עוזרים ותומכים תמיד, רק זה שווה הכל. להכיר את אפרת, שהפכה למעין אחות גדולה בשבילי, ואת ריווי, שתמיד מוכנות להיות שם בשבילי... אין מילים להגיד כמה זה עושה טוב. כמה מבחינתי, כל ההשפלות וההשמצות שעברתי בפורום פיות שדונים וכל השאר, שוות את זה.
