LIAT100001
New member
אני מקווה שזה המקום הנכון..
הרגשתי צורך לפרוק טיפה.
היי
אני ליאת, משוחררת מזה שלושה חודשים..
אני מניחה שזה הזמן של ההתלבטויות והחופש,אבל אני מרגישה שזה הולך לי לאיבוד ושאני בעצם הולכת לאיבוד..
עדיין לא עשיתי עם עצמי כלום למעשה מאז שהשתחררתי.
מיציתי כבר את החופש, כמה אפשר לשבת ולא לעשות כלום ? (מכון כושר לא נחשב)
אבל אני פשוט מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי.
אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה לעשות, אפילו שברור לי שכל עבודה שאני אתחיל היא לא המשרה של חיי והמטרה היא רק לעשות כסף עכשיו, מרגיש לי שאני לא מסוגלת לעשות כלום.
לא למלצר, לא לתדלק, לא לעבוד בחנות בגדים..כל החברים מסביב מתחילים למצוא את עצמם וכל אחד מטפטף לי שזה כדאי, זה לא כדאי, זה לא כסף וכו וכו.
חשבתי שאני רוצה לטייל שנה הבאה עם חברה, טיול ארוך של חצי שנה, גם לגבי זה מתחילה להתלבט-אם מתאים לי,אם אני מסוגלת להיות רחוקה ועצמאית ככה.
לא יודעת מה קרה שהבטחון שלי פתאום פשוט ברצפה! אני לא מצליחה לצאת מהאזור הבטוח הזה..שכל עוד אני לא מנסה אני גם לא נכשלת.
זה תמיד היה פאק אצלי..בגלל זה אף פעם לא הייתה לי גם מערכת יחסים, כי אני שוללת מראש בעצמי..טוב זה כבר נושא אחר. אבל עכשיו זה פשוט ממש התחזק. לכל דבר יש לי ספק כי אני מטילה ספק בעצמי. זה מן גלגל כזה וכך זה הגיע למצב שאני עדיין יושבת בבית ולא עושה כלום.
זה נראה כאילו מסביב כולם כבר מתחילים להסגר על עצמם, מה המטרות שלהם, מה רוצים ללמוד, מה מתאים להם עכשיו. ואותי שואלים מה אני עושה עכשיו ואפילו לא נעים לי להגיד שאני פאקינג לא עושה כלום!
בצבא שירתתי בבסיס סגור בתפקיד שמאודדד מאוד סיפק אותי והרגשתי נורא בטוחה וטובה במה שאני עושה. וגם בכל התקופה לפני אף פעם לא הייתי זו שאין לה כיוון מסויים או איזה יעד או מטרה.
ועכשיו מרגיש לי קצת ריקני..קצת הרבה. פשוט אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אין לי שום מטרה באופק. ואני יודעת שהרבה נובע מהלחץ של החברים סביבי, זה אפילו לא המשפחה שהכי אומרת לקחת הכל באיזי,
אבל גם שאני יושבת עם עצמי ומנסה לחשוב.. לא הולך.
אוף.
אני יודעת שאין הרבה מה להגיד וזו ההודעה הכי בכיינית שיכלה להיות כי אני רק בת 20.
אבל בכל זאת.
רק להוציא את זה גם היה נחמד.
תודה ..
הרגשתי צורך לפרוק טיפה.
היי
אני ליאת, משוחררת מזה שלושה חודשים..אני מניחה שזה הזמן של ההתלבטויות והחופש,אבל אני מרגישה שזה הולך לי לאיבוד ושאני בעצם הולכת לאיבוד..
עדיין לא עשיתי עם עצמי כלום למעשה מאז שהשתחררתי.
מיציתי כבר את החופש, כמה אפשר לשבת ולא לעשות כלום ? (מכון כושר לא נחשב)
אבל אני פשוט מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי.
אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה לעשות, אפילו שברור לי שכל עבודה שאני אתחיל היא לא המשרה של חיי והמטרה היא רק לעשות כסף עכשיו, מרגיש לי שאני לא מסוגלת לעשות כלום.
לא למלצר, לא לתדלק, לא לעבוד בחנות בגדים..כל החברים מסביב מתחילים למצוא את עצמם וכל אחד מטפטף לי שזה כדאי, זה לא כדאי, זה לא כסף וכו וכו.
חשבתי שאני רוצה לטייל שנה הבאה עם חברה, טיול ארוך של חצי שנה, גם לגבי זה מתחילה להתלבט-אם מתאים לי,אם אני מסוגלת להיות רחוקה ועצמאית ככה.
לא יודעת מה קרה שהבטחון שלי פתאום פשוט ברצפה! אני לא מצליחה לצאת מהאזור הבטוח הזה..שכל עוד אני לא מנסה אני גם לא נכשלת.
זה תמיד היה פאק אצלי..בגלל זה אף פעם לא הייתה לי גם מערכת יחסים, כי אני שוללת מראש בעצמי..טוב זה כבר נושא אחר. אבל עכשיו זה פשוט ממש התחזק. לכל דבר יש לי ספק כי אני מטילה ספק בעצמי. זה מן גלגל כזה וכך זה הגיע למצב שאני עדיין יושבת בבית ולא עושה כלום.
זה נראה כאילו מסביב כולם כבר מתחילים להסגר על עצמם, מה המטרות שלהם, מה רוצים ללמוד, מה מתאים להם עכשיו. ואותי שואלים מה אני עושה עכשיו ואפילו לא נעים לי להגיד שאני פאקינג לא עושה כלום!
בצבא שירתתי בבסיס סגור בתפקיד שמאודדד מאוד סיפק אותי והרגשתי נורא בטוחה וטובה במה שאני עושה. וגם בכל התקופה לפני אף פעם לא הייתי זו שאין לה כיוון מסויים או איזה יעד או מטרה.
ועכשיו מרגיש לי קצת ריקני..קצת הרבה. פשוט אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אין לי שום מטרה באופק. ואני יודעת שהרבה נובע מהלחץ של החברים סביבי, זה אפילו לא המשפחה שהכי אומרת לקחת הכל באיזי,
אבל גם שאני יושבת עם עצמי ומנסה לחשוב.. לא הולך.
אוף.
אני יודעת שאין הרבה מה להגיד וזו ההודעה הכי בכיינית שיכלה להיות כי אני רק בת 20.
אבל בכל זאת.
רק להוציא את זה גם היה נחמד.
תודה ..
